ההורים שלי דוחקים בי לצאת לעבודה ולא מתייחסים לקושי שייגרם לי בשמירת העיניים
ההורים שלי רוצים שאעבוד בתקופת בין הזמנים באולם שמחות כלשהו, אך אני קצת חושש מכיוון שכבר עבדתי שם ויש שם פריצות. כשאמרתי את זה להורים שלי הם אמרו שהם חושבים שאני רק מחפש תירוצים, ואמרו "פשוט אל תסתכל", אך כולנו יודעים שזה לא כזה פשוט.
מאת ישראל: לכבוד מוהרא"ש שליט"א, שלום רב. ההורים שלי רוצים שאעבוד בתקופת בין הזמנים באולם שמחות כלשהו, אך אני קצת חושש מכיוון שכבר עבדתי שם ויש שם פריצות. כשאמרתי את זה להורים שלי הם אמרו שהם חושבים שאני רק מחפש תירוצים, ואמרו "פשוט אל תסתכל", אך כולנו יודעים שזה לא כזה פשוט. הוריי לא מוותרים לי ומכריחים אותי בכל זאת לעבוד שם בעל כרחי, ואני מרגיש את היצר שלי כבר מתחמם כשאני הולך לשם. הם טוענים שאני לא יכול לשבת בבית וללמוד תורה כל היום כי אני צריך להכיר אנשים, וזה לא טוב בשבילי ללמוד כל היום. מה עליי לעשות: האם לכבד את ההורים ולהיכנס לסכנה נפשית של פגם שמירת העיניים או פגם הברית חס וחלילה או לא לעבוד? תודה רבה על כל הדברים שהצדיק עושה בשביל עם ישראל, ואנוכי הקטן רוצה לברכו בבריאות ואריכות ימים וכל טוב, אמן כן יהי רצון.
תשובה:
בעזה"י יום ה' לסדר כי תבוא ט"ז אלול ה'תשע"ד
שלום וברכה אל ישראל נ"י
לנכון קבלתי את מכתבך.
מצוות כיבוד אב ואם היא גדולה מאד מאד, כמאמרם ז"ל (תנא דבי אליהו רבה פרשה כ"ו) כל העולם כולו של הקדוש ברוך הוא, ואין הקדוש ברוך הוא מבקש מהאדם רק שיכבד אב ואם; ואמרו (פסיקתא רבתי) חמורה שבחמורות – כבד את אביך ואת אמך; ואמרו (קידושין ל:) שלושה שותפין הן באדם – הקדוש ברוך הוא, ואביו ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני; רואים מזה שאם מכבדים את אבא ואמא בזה מכבדים את הקדוש ברוך הוא. עם כל זאת כשאבא מכריח את הבן שלו שיעמוד באיזה מקום איפה שהוא בטוח יכשל בראיות אסורות, ויבוא לחטאים בעריות וכו' וכו', הוא לא צריך לשמוע לו בשום פנים ואופן כמו שכתוב (ויקרא י"ט ג') "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני הוי"ה אלקיכם". ופירש רש"י: "ואת שבתותי תשמרו" – סמך שמירת שבת למורא אב לומר אף על פי שהזהרתיך על מורא אב, אם יאמר לך חלל את השבת – אל תשמע לו. וכן בשאר כל המצוות: "אני הוי"ה אלקיכם" (יבמות ה') – אתה ואביך חייבים בכבודי, לפיכך לא תשמע לו לבטל את דברי.
בוודאי מה טוב ומה נעים שתברח באיזה בית הכנסת ותלמד שם, שאין למעלה מזה, כמובא בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רמ"ו סעיף כ"ב) ברית כרותה שכל הלומד בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח, וכל היגע בתלמודו בצנעה מחכים, שנאמר (משלי י"א) "ואת צנועים חכמה". וכל המשמיע קולו בשעת תלמודו מתקיים בידו, אבל הקורא בלחש במהרה הוא שוכח; ובדבר זה אביך צודק, כי זה לא בריא לבחור צעיר לשבת לבד בחדר כל היום, אלא טוב שיהיה בין אנשים.