אני משתדל לשמור על שלום בית תקין אך לא מצליח. מה עושים?
אני נשוי כבר כמה שנים, ובשנים האלו חוויתי עליות וירידות בשלום בית. קיבלתי על עצמי להשתנות ולשמור במסירות נפש על השלום בית שלנו, אבל למרות זאת מדי פעם אני נופל לכעסים ומתחים, אנחנו רבים ומפסיקים לדבר עד שעוברים כמה ימים ואנחנו משלימים. כך זה קורה שוב ושוב וזה הורס לנו את האוירה הטובה בבית. איך מונעים עוד מריבו כאלו בעתיד?
מאת אברהם: שלום לרב. אני נשוי כבר כמה שנים, ובשנים האלו חוויתי עליות וירידות בשלום בית. קיבלתי על עצמי להשתנות ולשמור במסירות נפש על השלום בית שלנו, אבל למרות זאת מדי פעם אני נופל לכעסים ומתחים, אנחנו רבים ומפסיקים לדבר עד שעוברים כמה ימים ואנחנו משלימים. כך זה קורה שוב ושוב וזה הורס לנו את האוירה הטובה בבית. איך מונעים עוד מריבות כאלו בעתיד?
תשובה:
בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר כי תבוא י"ז אלול ה'תשע"ד
שלום וברכה אל אברהם נ"י
לנכון קבלתי את מכתבך.
אתה מוכרח לדעת שעצם הכעס זה עוון חמור מאד מאד, כמאמרם ז"ל (שבת ק"ה:) המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך אומנתו של יצר הרע – היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד; כי המאמין האמיתי שמאמין שדבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, הוא אף פעם לא יהיה בכעס, ואם הוא בכעס זה סימן שהוא לא מאמין בו יתברך שהוא נמצא ואין בלעדיו נמצא, והכל ממנו יתברך, ולכן כפי הכעס, כן דוחה את השכינה ממנו, ואמרו חכמינו הקדושים (פסחים ס"ו:) כל אדם שכועס – אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו; ואמרו (נדרים כ"ב.) כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, ומוסיף טפשות על טפשותו.
וזה טירוף הדעת פשוטו כמשמעו, כי הכעסן מאבד את הדעת והשכל שלו לגמרי, עד שלא מסוגל לחשוב ישר, ואמרו חכמינו הקדושים (זוהר חדש נח) לא יהיה בך אל זר – שלא תהיה נוח לכעוס, כי זו עבודה זרה ממש, כי הוא דוחה את הקדוש ברוך הוא ממנו, וכשאדם בכעס הוא מראה שהוא פגום מאד מאד, כי על ידי כעס יכולים להכיר את האדם, ורביז"ל אמר (שיחות הר"ן סימן קפ"ד) על ידי החוטם יכולים להכיר את הנואף, כי באמת מובא בדבריו (שיחות הר"ן סימן רמ"ט) על הפסוק (בראשית ל"ח ז') "ויהי ער רע בעיני הוי"ה", למה לא כתוב 'רשע' אלא "רע"? אלא מי שעובר על החטא המגונה של הוצאת זרע לבטלה והוא נואף, על ידי זה הוא תמיד בכעס שנקרא רע, לשון בייז, והוא תמיד עצבני.
וזה מה שכתוב בזוהר (נשא קל"ז:) בחוטמא אשתמודע פרצופא; היינו על ידי החוטם מכירים את פרצוף האדם. בהאי חוטמא אתפרשא מילה, דכתיב (שמואל ב' כ"ב) "עלה עשן באפו" וגו'; היינו דרך האף באים הכעס והרציחה, ולכן על ידי הכעס של האדם מכירים את כל האדם, והוא מגלה את כל עניינו וכו' והעבר שלו וכו', ולכן צריכים לשמור מאד מאד לא להיות בכעס ועצבים, כי את קלונו הוא מגלה ברבים.
ולכן אני מאד מבקש אותך – אם אתה לא תשנה את הגישה שלך לאשתך, ותוציא את כל העצבים שלך עליה וכו' אזי לבסוף תתגרשו. ראה כי הוזהרת וכו'.
בכלל, אתה צריך לראות לשמור מאד מאד על איסור נידה שזה מאד מאד חמור, וזכור מה שאמרו חכמינו הקדושים (נדה י"ג:) כך אומנתו של יצר הרע – היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו לך עבוד עבודת כוכבים, והולך ועובד; היצר הרע מתחיל עם קלות קטנה וכו', ואחר כך כשרואה שהצליח אזי הולך עם קלות יותר גדולה וכו', וכך לאט לאט הוא תופס את הבן אדם ברשתו וכו', ולכן החכם עיניו בראשו ומתרחק תיכף ומיד מהקולא הכי קטנה.
אני מאד מקווה להקדוש ברוך הוא שתכניס את הדיבורים האלו בתוך לבך, ואז טוב לך כל הימים.