האם להמשיך בתפקידי למרות הקשיים או לספר את תחושתי לממונים עליי?

מאת אורן אהרון:
שלום לרב. אני עובד בחברת ביטוח, לאחרונה הציעו לי תפקיד ניהולי במוקד מכירות, ונעניתי להצעה בחיוב לפני כשבועיים. בזמן חפיפת התפקיד הבנתי שהעומס רב מאוד, הדרישות והשעות רבות ושאני מאוד לא מתחבר לתחום של ביטוחי הבריאות. מצד שני, אני חושש לפנות לממונים עלי ולשתף אותם ברגשותיי הקשים בעיקר בגלל שאולי לא יהיה תפקיד אחר בשבילי ואאלץ להיות מובטל. שאלתי היא: האם להמשיך בתפקיד החדש למרות הקשיים שלי, או לספר את תחושתי לממונים עליי? אני מסתובב כשבוע עם לב כבד מאוד ומחכה ומצפה לישועה מריבונו של עולם.

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר נצבים וילך י"ט אלול ה'תשע"ד

שלום וברכה אל אורן אהרון נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

דע לך שאדם בא לזה העולם רק לעשות את רצונו יתברך, היינו לקיים את מצוותיו הקדושות, ולשמוח בהן מאד מאד, וכך יעבור את השבעים-שמונים שנה וכו', ויהיה שש ושמח לעשות רצון קונו, כי כל בר ישראל זוכה שיש לו בכל יום מאה מצוות, כמאמרם ז"ל (ירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ה') תני בשם רבי מאיר: אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצוות בכל יום – קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלושה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצוות ומברך עליהן. וכן היה רבי מאיר אומר: אין לך אדם בישראל שאין המצוות מקיפות אותו – תפילין בראשו ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו, הוא שדוד אמר (תהלים קי"ט) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך". וכן הוא אומר (תהלים ל"ד) "חונה מלאך הוי"ה סביב ליראיו ויחלצם".

ואפילו אחד שעדיין רחוק לגמרי וכו', עם כל זאת אמרו חכמינו הקדושים (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרימון; ואיך? כי כך אמרו חכמינו הקדושים (ספרי שלח) כל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה; וכל בר ישראל כופר בעבודה זרה, נמצא שהוא מקיים את כל התורה כולה, ולכן לא בחינם שאמרו חכמינו הקדושים שאפילו הריקנין שבך מלאים מצוות כרימון.

עם כל זאת ברא הקדוש ברוך הוא את הבריאה שאדם צריך גם לעבוד כדי לפרנס את עצמו ואת בני ביתו ואת ילדיו, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (אבות פרק ב') יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עון, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון; ומאז שחטא אדם הראשון נתקלל האדם (בראשית ג') "בזיעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה"; ולכן אדם חכם תמיד מחפש אחר עבודה קלה וכו', מי אומר שהוא צריך למשוך על עצמו את הקללה (שם) "ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך: וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה" במלא מובן המילה?

אדם צריך להיות פיקח ותמיד לקחת עבודה כזו שהוא אוהב לעבוד, ואוהב לעשותה, ולא יקח על עצמו עבודה שהוא שונא וקשה לו וכו', ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן י"א) כשאדם זוכה, אזי המלאכה שלו היא כמו ל"ט מלאכות המשכן, ואם הוא לא זוכה המלאכה שלו היא כמו ל"ט מלקות; היינו אם אדם זוכה ותמיד שש ושמח ויש לו ביטחון עצמי, אזי אפילו כשצריך לעבוד העבודה אצלו כמו שהוא עוסק בתיקון העולם, ובדיוק כמו שהוא היה צריך לבנות את המשכן בוודאי היה שש ושמח אז כי יש לו הזדמנות לבנות את המשכן, כמו כן אם אדם דבוק בו יתברך והוא צריך לעבוד, אזי בוודאי עליו לתקן איזה תיקון בבריאה, והוא שש ושמח עם המשרה שנתנו לו.

אבל אם אדם לא זוכה ומכל שכן כשחוטא בר מינן, על ידי זה איזו עבודה שלא יתנו לו הוא ירגיש ממש כמו שקיבל ל"ט מלקות וכו' – הוא תמיד שבור וכו', מרגיש מרירות ודיכאון וכו', וקשה לו מאד העבודה שנתנו לו וכו', ולכן החכם עיניו בראשו מחפש עבודה כזו שהוא יאהב, ושיהיה קל מאוד לעשותה.

המאחל לך כתיבה וחתימה טובה