לפעמים אני מתפלל בכוונה גדולה ולפעמים אני מאוד מבולבל בזמן התפילה. למה?

מאת נאור:
לפעמים אני מתפלל באריכות ויוצא עם הרגשה מצוינת, ולפעמים קשה לי לומר את המילים עם כוונה פשוטה. אני יודע שזו עצת היצר ושאסור להתייאש. אשמח אם הרב ייתן לי עצות איך לזכות ליישוב הדעת בתפילה.

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר נצבים וילך י"ט אלול ה'תשע"ד

שלום וברכה אל נאור נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אדם צריך להרגיל את עצמו תמיד לחשוב רק מהקדוש ברוך הוא שמלא כל הארץ כבודו, ואין בלעדיו יתברך כלל, ועל ידי זה יוכל להתפלל אליו, ובפרט בשלושת התפלות צריכים לקשר את המחשבה אל הדיבור, ועל ידי זה נדבק בו יתברך, כי בתפילה נאמר (דברים י' כ"א) "הוא תהלתך והוא אלקיך", ורביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ט' וסימן קי"ב) שבשעה שאדם מתפלל צריך להיכנס בתוך תיבות התפלה, היינו לקשר את מח מחשבתו אל הדיבור שהוא מדבר בתפילה, ולכן צריכים להתפלל רק מתוך הסידור, שעל ידי זה יסיר מעצמו את כל המחשבות זרות הבאות דייקא באמצע התפילה, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל'), ומובא מצדיקים שזה סוד הפסוק (אסתר ט') "אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה"; כשאדם מתפלל מתוך הסידור, ומקשר מח מחשבתו אל תוך הדיבורים שאומר, היינו תיבות התפלה, על ידי זה נתבטל ממנו מחשבות רעות.

אף על פי כן, כשאדם חטא, על ידי זה מתגברות עליו המחשבות הזרות שהן בעצמן העוונות שמסבבים אותו וכו', ואסור לו להתבלבל כלל, אלא להמשיך להתפלל בסידור כמו ילד קטן בשמחה עצומה, ולא להסתכל על שום דבר, רק להמשיך להתפלל בפשיטות גמורה, ואז יבקע מח מחשבתו מתוך כל המחיצות וההעלמות וההסתרות שהם עננין דמכסין על עינין, שלא זוכה לראות בעיני שכלו את אמיתת מציאותו יתברך.

ולכן אסור לך להתבלבל משום דבר, רק להיות בשמחה, וכל התפילה צריכה להיות בשמחה עצומה, ואז יאיר עליך מלך הכבוד בעצמו, ולכן תכניס בדעתך אשר אין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, והכל לכל אלקות גמור הוא, ובמחשבה זו תמיד תלך, וזה יטהר אותך מהכל, כי כשבר ישראל רק חושב ממנו יתברך, על ידי זה נדבק באין סוף ברוך הוא, וניצול מכל רע.

אשרי האדם שזוכה להכניס במח מחשבתו תמיד אשר אין בלעדיו יתברך כלל, ומצייר לפניו איך שהכל לכל הוא אור האין סוף ברוך הוא, והוא נמצא בתוך האור אשר אין עוד תענוג כתענוג הזה.

המאחל לך כתיבה וחתימה טובה