אין לי חשק לכלום ואני מרגישה שאין טעם לחיי. איך זוכים לסיפוק נפשי?

מאת הודיה:
שלום! רציתי לדעת איך אפשר להגיע למצב של סיפוק מהחיים, כי אני מרגישה שאין לי חשק לכלום ואין לי טעם לחיות. ברוך ה' אני חיה באמונה, ומאמינה שה' מביא את כל הניסיונות, אבל עדיין אני מרגישה מאוד מדוכדכת ועצובה ולא מוצאת עניין בשום דבר. מה אפשר לעשות?

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר נצבים וילך כ' אלול ה'תשע"ד

שלום רב אל הודיה תחי' 

לנכון קבלתי את מכתבך.

כל הבעיה שלך היא מפני שאת לא בשמחה, כי בפירוש גילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו. וכל החולאת הבאין על האדם, כולם באין רק מקלקול השמחה וכו'. וכפי קלקול השמחה והניגון כן בא החולאת על האדם, וגם חכמי הרופאים האריכו בזה שכל החולאת על ידי מרה שחורה ועצבות, והשמחה הוא רפואה גדולה בין בגשמי בין ברוחני. וצריך להתגבר מאד בכל הכוחות, להיות אך שמח תמיד, כי טבע של האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא יסורים, על כן צריך להכריח את עצמו בכח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל.

ואמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן תקצ"ג) שאפילו בעת הצער והריחוק מעבודתו יתברך וכו', וכן מה שעובר עליו כל מיני צרות ויסורים ומרירות ומכאובים וכו', עם כל זאת צריכין להתחזק להיות אך שמח תמיד, ולשמח את עצמו בכל מה דאפשר במה שמוצא בעצמו איזה נקודה טובה עדיין, כי כל בר ישראל מלא נקודות טובות, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך"  – מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון; והעולה על הכל צריך לשמוח במה שזכה שלא עשני גוי כגויי הארצות וכו', ולהפוך את כל היגון והאנחה והצער והיסורין לשמחה גדולה, וצריכים לשמור מאד מאד מעצבות ומרירות ומדיכאון שזה אבי אבות הטומאה וכו', ואפילו שהס"מ רוצה לשבור אותו לגמרי ולומר לו שאין לו כבר שום תקווה ותוחלת, עם כל זאת ראוי לו לומר לעצמו, אף על פי שאני כמו שאני וכו', אף על פי כן זכיתי להיות מזרע ישראל, ולקיים כמה מצוות בכל יום – מזוזה, צדקה, שבת וטהרת המשפחה, וכיוצא, ואף על פי שגם בעשיית המצוות הם כמו שהם וכו', אף על פי כן על כל פנים יש בהם בוודאי נקודות טובות מאד שנעשה מהם שעשועים גדולים למעלה בכל העולמות, כי הרי אפילו על ידי המצוות שנעשין על ידי פושעי ישראל, כי כל זמן ששם ישראל נקרא עליו, מתפאר בו השם יתברך הרבה, כמו שכתוב (ישעיה מ"ט) "ישראל אשר בך אתפאר".

וצריכים לדעת אשר המרה השחורה והעצבות מתגברים על האדם יותר מן הכל, וקשה לשברם יותר מכל המידות, ומזקת להאדם מאד יותר מהכל. וכל עיקר התרחקות של כל אדם מהשם יתברך, היא רק מחמת עצבות ומרה שחורה ודיכאון שמתגברים עליו, על כן צריכין לראות לשמח את עצמו בכל הכוחות בכל מה דאפשר אפילו בעת שצר לאדם ודחוק לו מאוד בגשמיות וברוחניות, הן בפרנסת הנפש הן בפרנסת הגוף, אף על פי כן צריך לראות לבטוח תמיד בהשם יתברך שסוף כל סוף לא יעזוב השם יתברך אותו וכו', ולכן ראוי לשמח את עצמו בכל מה דאפשר; וזו התכלית והשלימות שאדם צריך להגיע אל זה.

אני מקווה להקדוש ברוך הוא שאם תכניסי את הדיבורים האלו בתוך לבך אז יהיה לך במה לחיות, ותיהני כל דקה ושניה מזיו שכינת עוזו יתברך אשר מלא כל הארץ כבודו, ותדברי רק עמו יתברך, ויהיו לך חיים מתוקים.

המאחל לך כתיבה וחתימה טובה