מאז שהיינו אצל הרב השתפרתי מאוד בהתנהגות שלי, אבל עכשיו התחילו בעיות מצד בעלי

מאת שלומית:
שלום לצדיק. לפני מספר שבועות אני ובעלי היינו אצלך בעניין שלום בית. דיברת איתי גם על העניין של הקללות, ומאז אני משתדלת לקלל פחות, ומה שקורה זה שלבעלי נפתח הפה והוא זה שמתחיל עם הקללות. מה לעשות? תודה לצדיק על כל העצות הטובות, אני אוהבת אתכם מאוד ומאחלת לכם רפואה איתנה וחזקה.

תשובה:

בעזה"י יום ה' לסדר נצבים וילך כ"ג אלול ה'תשע"ד

שלום רב אל שלומית תחי'

לנכון קבלתי את מכתבך.

כנראה שאת לימדת את בעלך איך לקלל, ועכשיו כשאת משתדלת לקלל פחות הרי בעלך הוא המקלל… האם זה לא מצחיק? אני לא מבין אתכם, רביז"ל הזהירנו מאוד מאוד נגד קללות, ואמר (ספר המדות אות בנים סימן צ"ג) איש ואשתו שהם מקללים את עצמם אין מגדלים את בניהם; כל כך חמורות הקללות שאיש ואשה מקללים את עצמם; וכן אמר רביז"ל (ספר המדות אות קללה סימן א') על ידי הקללות בא אבלות חס ושלום רחמנא ליצלן; וכן אמר (ספר המדות אות קללה חלק ב' סימן א') אדם הרגיל בקללות הוא מעולם התוהו, וכן להפך – הרגיל בברכה הוא מעולם התיקון; כל כך חבל שזוג חמודים כמוכם אין להם מה לעשות רק לקלל אחד את השני, ואיך אתם רוצים בצורה כזו לגדל ילדים?

כל כך כואב לשמוע שזוגות רבים ביניהם, מתווכחים יומם ולילה, וממררים לעצמם את חייהם, ומקללים אחד את השני, וכל אחד יש לו את הסיפור שלו וכו', ואף אחד לא שם לב שאנחנו כמו דגים בים, וכמו שאמר החכם מכל אדם (קהלת ט') "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחוזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאום", וחכמינו הקדושים דרשו על זה (סנהדרין פ"א:) מאי דכתיב (קהלת ט') "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה" – מאי מצודה רעה? אמר ריש לקיש: חכה. ופירש רש"י: שהוא רע וחלש וקטן ואוחז בו דגים גדולים פתאום ואינו רואה, ואינו דומה לנאחז ברשתות על ידי מארב ותחבולות; היינו אדם נמצא בתוך הים הסוער שבעולם הזה, וכמו דגים שנמצאים בתוך הים ובכל עת באים דייגים ומורידים רשתות לתוך המים ומוציאים משם דגים, כך הוא בעולם הזה – בכל פעם פתאום מוציאים כמה בני אדם מזה העולם וכו', ואף אחד לא לומד מוסר השכל מזה, שזה יכול גם לקרות גם לו יום אחד וכו', תמיד נדמה שרק לזולת זה קורה אבל לי זה אף פעם לא יקרה וכו', ולכן מחמת קטנות הדעת והמוחין האלו איש ואשתו רבים ביניהם ולא מסתדרים יחד, עד שמתגרשים, ורחמנות גדולה על הילדים שהם נשארים יתומים חיים וכו', והם צריכים לסבול כל החיים, כי אם ההורים מתגרשים זה נשאר צלקת על הילדים למשך כל ימי חייהם.

ולכן אני מאד מבקש את שניכם את ובעלך, תפסיקו לקלל אחד את השני ולריב אחד עם השני וכו', כי לא תגיעו אל שום דבר, רק תחיו חיים מרורים, ותרגישו אלף טעמי מיתה וכו' וכו', יעזור הקדוש ברוך הוא שיהיו לכם שכל ודעת, ותפסיקו לריב.

המאחל לך כתיבה וחתימה טובה