מאת משה:
כשהייתי בחור פגמתי בברית הרבה פעמים, וכנראה בגלל זה המוח שלי נאטם כל כך עד שאני לא מצליח להתרכז כשאני לומד ומתפלל. חוץ מזה, כל הזמן יש לי הרהורים רעים אפילו כשאני באמצע התפילה או הלימוד. מה העצה?

תשובה:

בעזה"י יום ד' ערב חג הסוכות שם השם [ה'] י"ד תשרי ה'תשע"ה

שלום וברכה אל משה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אסור לך להתבלבל משום דבר בעולם, ורביז"ל גילה לנו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ע"ח) שאין שום יאוש בעולם כלל – אסור להתייאש בשום פנים ואופן, יהיה איך שיהיה ויהיה מה שיהיה, אין דבר כזה להתייאש, ואפילו שהוא מונח כבר בנוקבא דתהומא רבה אסור לו ליפול בדעתו כלל, אלא להתחזק עם כל הכוחות לרצות לצאת מהזבל והלכלוך שבהם נכנס וכו', ודע לך שכל זמן שיהיו לך רצונות וכיסופים חזקים לא להניח את עצמך בשום פנים ואופן ליפול, אלא תמיד תשתוקק לצאת מהמקום שאתה נמצא שמה, אזי יש לך תקווה גדולה לתקן את הכל, כי העיקר הוא הרצון, כמובא בדברי רביז"ל (שיחות הר"ן סימן נ"א) שאדם צריך להיות חזק ברצונות וכיסופים לחזור ולשוב אליו יתברך ולצאת מהמקום המגושם ששם נמצא, ולא יתייאש בשום פנים ואופן, ואפילו שזה לוקח ימים ושנים לא יפסיק מלרצות ולכסוף אליו יתברך, ואף שבין כך מתגברות עליו הקליפות יותר ויותר, אף על פי כן אסור לו לעשות שום עסק מזה, אלא להמשיך בתפילתו ולהשתדל לקשר את מח מחשבתו אל הדיבורים שאומר בסדר התפילה בתמימות ופשיטות.

ואף שבין כך ובין כך נכנסים לו מחשבות זרות והרהורים רעים, עליו להמשיך להתפלל ולקשר את מחשבתו אל דיבורו, ואף שזה קשה לו מאוד, כי בכל פעם נכנסות לו מחשבות מגונות והרהורים רעים וכו', שכל זה הן הקליפות שברא מחמת עוונותיו המרובים, ובפרט בפגמי הברית בוראים קליפות ומשחיתים שמסבבים את האדם וכו' וכו', עם כל זאת כשבא באמצע התפילה אסור לו להתבלבל מזה, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קכ"ב) לענין המחשבות זרות שבתפילה -וכבר ידוע שכל מחשבה ומחשבה היא קומה שלימה, ואמר, כשהאדם עומד ומתפלל כסדר ואינו משגיח על המחשבות זרות, ועל ידי זה הוא מנצח אותם ומעבירם ממנו, כי אין צריכין להסתכל עליהם כלל, רק לילך כסדר בתפילתו ולבלי להביט לאחוריו כלל, ועל ידי זה ממילא יסתלקו ממנו, ובין כך בדרך הילוכו בתפילתו הוא מפיל אותם, לזה חותך יד, ולזה חותך רגל, וכיוצא בזה בשאר האיברים. פירוש: כמו למשל בענין מלחמה, כשצריך לילך ולעבור בין הרבה רוצחים ואורבים, וכשהוא גיבור ועובר ביניהם, אזי בדרך הילוכו הוא מפיל אותם, כי לזה חותך יד בדרך הילוכו ומפילו, ולזה חותך רגל וכו' וכו', וכיוצא בזה כן הוא ממש בענין התפילה, שכשמתפללין כסדר התפילה, ואין משגיחין על המחשבות זרות, ודוחין אותם ומפילם, אזי בדרך הילוכו בתפילתו הוא חותך לזה יד ולזה רגל וכו', כי כל מחשבה זרה היא קליפה, והיא קומה שלימה, וכשמתגבר להתפלל כסדר ולבלי להסתכל עליהם, אזי הורג אותם או חותך מהם איברים איברים; אדם צריך רק לומר את תיבות התפילה, ולקשר את המחשבה לדיבור, ועל ידי זה דייקא אם יתמיד בזה לקשור את המחשבה אל הדיבור, ולא יסתכל על המחשבות זרות הבאות אליו, על ידי זה הוא מבטל אותן לגמרי, וזה שייך בין בתפילה – לחשוב מה הוא מתפלל, ובין בתורה לחשוב מה הוא לומד, כי גם אז באים אליו מחשבות זרות שהן הן הקליפות שברא מחמת עוונותיו.

ולכן גילה לנו רביז"ל את כל הענין של שיחה בינו לבין קונו, שיש בזה מעלה נוראה ונפלאה מאוד יותר מהתפילות הקבועות, כי (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן צ"ז) מעלת השיחה בינו לבין קונו, אין לתאר ואין לשער כלל, כי על תפילות ותחינות ובקשות הסדורות מכבר, כבר יודעין מהם כל המחבלים והמקטרגים, והם אורבים על הדרכים של אלו התפילות, מחמת שיודעים מהם מכבר. כמו למשל על הדרך הכבושה, הידוע ומפורסם לכל, שם אורבים רוצחים וגזלנים תמיד, מחמת שיודעים מדרך זה כבר. אבל כשהולכין בנתיב ודרך חדש, שאינו נודע עדיין, שם אינם יודעים לארוב שם כלל. כמו כן לענין השיחה בינו לבין קונו – שאדם מרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלו, יש בזה מעלה נוראה ונפלאה מאוד, מה שאין בהשלוש תפילות הקבועות, כי השיחה שמדבר האדם מעצמו בינו לבין קונו, הוא דרך חדש ותפילה חדשה, שהאדם אומרה מליבו מחדש, על כן אין המקטרגים מצויים כל כך לארוב, ואף על פי כן הזהיר רביז"ל מאד גם על אמירת שאר תחינות ובקשות; לא מבעיא שצריך להתפלל את השלוש תפילות הקבועות בכל יום – שחרית מנחה ערבית, אלא עליו להרבות באמירת תהלים, וכן לומר תפילות מספר "לקוטי תפילות", ושאר תפילות שתיקנו הצדיקים.

וכן הוא בענין לימוד תורה הקדושה – שאדם צריך ללמוד מקרא, משנה, גמרא ומדרש וכו' וכו', ואף שבין כך נכנסים בו מחשבות זרות והרהורים רעים, עליו להשתדל מאוד מאוד לקשר את מח מחשבתו בעת שלומד בתורה הקדושה ולא להתבלבל, וצריך שתדע שבאותו רגע שאתה מקשר את עצמך בתוך התורה שהיא כולה רוחנית וכו' וכו', באותו רגע נשמתך נדבקת בו יתברך, כי התורה והקדוש ברוך הוא אחד הם, וכן מובא (לקוטי אמרים תניא פרק כ"ג) באותה שעה שאדם עוסק בדברי תורה, הרי גם הנפש ולבושיה (מחשבה דיבור ומעשה שלו) הם מיוחדים ממש באין סוף ברוך הוא, ולכן אשרי האדם שמתוך החושך והלכלוך והזוהמה והזבל שלו, הוא מכניס את מח מחשבתו ואת דיבורו בתוך התורה הקדושה, ואפילו שמקודם לא למד, ואחר כך הוא ישכח מה שלמד, אבל בו ברגע שהוא לומד, אז הוא מדביק את עצמו באין סוף ברוך הוא בתוך התורה, על ידי זה מאיר בו אור האין סוף ברוך הוא, ואם יהיה רגיל בזה, לבסוף הוא ינתק את עצמו מן הרע, והעיקר לזכור שהתורה היא נצחית, כי מה שהוא למד עכשיו ואפילו שכבר שכח מה שלמד, הרגע שנכנס בתוך התורה הוא נכנס בו יתברך, וזה ישאר איתו כבר לנצח נצחים.

הכלל, שאדם צריך להיות כל כך חזק לא להתבלבל משום דבר שבעולם, ואפילו שלא הולך לו כלום הוא צריך להיות חזק מאוד, הן להתפלל את השלוש תפילות בכל יום, ואפילו שהוא מלא מחשבות זרות והרהורים רעים וכו', עליו להמשיך לומר את הדיבורים בתמימות ובפשיטות גמורה, וכמו כן בלימוד התורה הקדושה – עליו ללמוד מקרא, משנה, גמרא ומדרש וכו', ולהשתדל להבין על כל פנים פשוטן של דברים, ואפילו שבין כך הוא מלא הרהורים רעים ובלבולים רעים, עליו לדעת שאלו הקליפות שהוא מסובב בהן, אבל אם יהיה חזק אפילו ימים ושנים ולא יתבלבל משום דבר, אזי יתפרדו כל פועלי אוון, ולבסוף יעזבו אותו ויזכה לראות את נועם זיו עריבות שכינת עוזו יתברך, וסוף הכבוד לבוא שיתגלה אליו מלך הכבוד בעצמו, ובלבד שיהיה עקשן גדול מאוד לא להניח את מקומו כלל.

המאחל לך חג שמח ומועדים לשמחה