מאת יוסף: לכבוד הצדיק. עברו עלינו החגים הקדושים – ראש השנה ויום הכיפורים, חג הסוכות והושענא רבא, שמיני עצרת ושמחת תורה. מה אנחנו צריכים לקחת ולספוג מהחגים הקדושים הללו?
תשובה:
בעזה"י יום א' לסדר נח כ"ה תשרי ה'תשע"ה
שלום וברכה אל יוסף נ"י
לנכון קבלתי את מכתבך.
קודם כל, עליך לדעת שהחגים לא עברו, אלא כמו שהצדיקים אמרו החגים נכנסו בנו, כי בזה שזכינו להיות אצל הצדיק האמת בראש השנה באומן, בזה ראוי לנו לשמוח מאד מאד כמו שרביז"ל בעצמו אמר (חיי מוהר"ן סימן ת"ג) מי שהיה אצלי בראש השנה ראוי לו לשמוח עם זה כל השנה. ולכן דע לך שהשנה נכנסה בנו, וכן יום הכיפורים הוא יום סליחה וכפרה שהקדוש ברוך הוא סולח לעוונות ישראל, ולכן ראוי לנו לשמוח מאד מאד שהקדוש ברוך הוא מחל לנו על כל עוונותינו, ולקבל על עצמינו מהיום והלאה לא לעשות שטויות, נמצא שיום הכיפורים נכנס בתוכינו, וכן חג הסוכות שזכינו לשבת בסוכה במשך כל החג, וכן עם הד' מינים הקדושים הלולב והאתרוג והדסים וערבות שזכינו לנענע בהם בכל ארבע קצוות – מזרח, מערב, צפון, דרו,ם ולמעלה ולמטה, לגלות ולפרסם אשר אין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, בזה ראוי לנו לשמוח מאד מאד – שזכינו להיות חלק מעם ישראל, ושלא עשנו גוי כגויי הארצות, זו השמחה הכי גדולה שאנחנו צריכים לקחת את זה עמנו על כל השנה.
ודע לך שהשמחה מושכת עוד שמחה, כמובא בזוהר (תצוה קפד:) על הפסוק (תהלים ק' ב') "עבדו את הוי"ה בשמחה" – חדווה דבר נש משיך לגביה חדווה אחרא עלאה; אם אדם שש ושמח עם מצוותיו יתברך על ידי זה נמשכת עליו שמחה מלמעלה, ולכן אשרי האדם שזוכה לשמוח עם כל המצוות שזוכה לקיים בכל יום, ואין לתאר ואין לשער את גודל הזכות של אדם ששש ושמח עם קיום המצוות, שעל ידי זה אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ד) אפילו שנמצא בנוקבא דתהומא רבה וכו' על ידי שמחת המצוות זוכה לעלות מעולם העשייה לעולם היצירה, ומעולם היצירה לעולם הבריאה, עד שיגיע לעולם האצילות שישיג את אמיתת מציאותו יתברך, ולכן העיקר מה שאנחנו צריכים לקחת מהחגים הקדושים שנכנסו בנו, להיות בשמחה כל השנה, ועל ידי השמחה של האדם אין לו כבר עוונות, כמו שכתוב (תהילים ק"ד) "אנכי אשמח בהוי"ה יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם" – הרגע שאדם שש ושמח עמו יתברך ועם מצוותיו הקדושות שציוונו לקיים, אזי אין כבר חטאים, וכל הרשעים חוזרים בתשובה וכו'.
כי באמת אתה צריך לדעת שכל מה שעובר על האדם צרות ויסורים ומרירות ומכאובים וכו', עליות וירידות וכו', צער ועגמת נפש וכו', הכל בא מחמת חסרון השמחה, כי אם אדם היה תמיד שש ושמח, ותמיד היה במצב רוח טוב, אז לא היה חסר לו שום דבר, ורביז"ל גילה לנו דרכים נוראות ונפלאות איך אדם יכול לעבור את זה העולם ולהיות הכי מאושר בחייו, כי אתה צריך לדעת שהחיים כל כך קצרים כמו שכתוב (תהלים צ') "ימי שנותינו בהם שבעים שנה", ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ס"א) שהשבעים שנה פורחות כמו רבע שעה, וכן אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ק"ח) אדם בשביל תענוג קטן של רבע שעה הוא יכול לאבד את כל העולם הזה והעולם הבא; ואדם הוא בונה את האושר שלו וכו' וכו', או שבונה לעצמו את הגיהנום בזה העולם וכו' וכו', כי אם אדם זוכה לדעת שהחיים פורחים, הנה יום והנה לילה, כמאמרם ז"ל (בראשית רבה פרשה צ"ו סימן ב') כצל ימינו על הארץ ואין מקווה; והלואי כצלו של כותל או כצלו של אילן אלא כצלו של עוף בשעה שהוא עף, דכתיב (תהלים ק"ד) כצל עובר. ואין מקווה – ואין מי שיקווה שלא ימות הכל יודעים ואומרין בפיהם שהן מתים וכו', אזי חבל היה לו לבלות את היום והלילה עם דאגות וכו' ועם פחדים וכו', ועם קנאה על הזולת וכו', כי ממילא היום יעבור אם הוא כן רוצה או לא רוצה וכו'.
ולכן למה שלא יעשה כל מיני פעולות שבעולם שיעבור לו היום בשמחה עצומה שזה בעצמו יביא לו הצלחה בחייו, כמו שאמר רביז"ל שאמר (ספר המדות אות שמחה חלק ב' סימן א') מי שהוא שמח תמיד על ידי זה הוא מצליח; כי עיקר הצלחת האדם בזה העולם הוא רק להיות בשמחה ולהפוך את כל היגון והאנחה המתגברים עליו וכו', להיות אך ורק שמח, ואף שזה הדבר הכי קשה להגיע לזה, כי טבע של אדם שנמשך אל העצבות והעצלות, עם כל זאת צריכים לעשות כל מיני פעולות שבעולם רק לשמח את עצמו, וכפי תוקף השמחה פני ההצלחה מאירה אליו, ולכן מוכרחים להכריח את עצמו עם כל הכוחות להגיע אל שמחה, וכדאי לשמוע קלטות של ניגונים של שמחה שמגביהים את רוחו, ומביאים לו שמחה בלבו, ועל ידי שמחה זוכים להצליח בחייו וכו'.
ועל כן אשרי מי שמכניס את הדיבורים האלו לתוך לבו, ואז יהיה לו במה לשמוח כל השנה, וככל שאדם יותר שמח הוא יותר מצליח, בין בגשמי ובין ברוחני. ואל תחשוב שלהגיע לזה זה קל, אלא מוכרחים לעבוד על עצמו לעקור את העצבות והמרירות והדיכאון וכו' מלבבו, ולהכניס בעצמו שמחה אמיתית, שאז יצליח בחייו הפרטיים, וכן יקנה לעצמו המון אוהבים ואוהדים, כי בדרך כלל אנשים נמשכים רק אל בני אדם שתמיד שמחים ועליזים.