רבי נתן אמר שאפילו הצדיק צריך חבר לעבודת ה'. מה הכוונה?

מאת דן:
שלום לכבוד הצדיק היקר. ה' יאריך ימיכם בטוב ושנותיכם בנעימים. ראיתי שרבי נתן כתב בליקוטי הלכות שאפילו צדיק האמת בעצמו צריך לחפש חבר לעבודת ה'. מה הכוונה בדברים אלו?

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר לך לך ג' חשוון ה'תשע"ה

שלום וברכה אל דן נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אתה צריך לדעת שבזה העולם כולם צריכים התחזקות עצומה, אפילו הצדיק הכי גדול בעולם צריך התחזקות, כי אדרבה, ככל שהצדיק יותר גדול אזי הס"מ אורב עליו יותר ויותר ורוצה רק להפילו בנוקבא דתהומא רבה, וכמו שגילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קפ"א) כשמתקשרים בקשר איזה אנשים על איש אחד, אפילו אם הוא אדם חשוב יותר מהם, על ידי זה יכולים להפילו. ועל זה התפלל יעקב אבינו על משה רבינו שלא יזיק לו מחלוקת קרח ועדתו, כי הם היו קרואי מועד אנשים חשובים מאוד, ובקלות היו יכולים להפיל אותו, והוצרך יעקב אבינו להתפלל עליו.

הרי שלך לפניך, ככל שהצדיק יותר גדול מתקבצים רשעים ארורים להפילו וכו', ולכן גם הצדיק הכי גדול צריך אחד שתמיד יחזק אותו, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן מ"ח) ושמענו מצדיק אמיתי שאמר, שאילו היה אומר לו אחד, יהיה מי שיהיה, בעת שעסק בעבודת השם בתחילתו: "אחי, חזק ואחוז עצמך" – הייתי רץ ומזדרז מאוד בעבודתו יתברך. כי גם עליו עברו כל הירידות והנפילות וכו' וכו', ולא היה שומע שום התחזקות משום אדם וכו', עיין שם. ואמר מוהרנ"ת ז"ל שזה סובב על רביז"ל שממנו שמע דבר זה, והבין שרביז"ל כיוון על עצמו. הרי שלך לפניך שגם הצדיק הכי גדול צריך התחזקות.

ואמרתי פעם לפרש את המדרש פליאה "מה ראה אדם לחטוא? לפי שראה בשתיים. אלמלא ראה בשלוש לא היה חוטא"; שזה פלא גדול המדרש הזה, ויובן היטב על פי מה שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ד) שלאדם צריכות להיות שלוש נקודות – "נקודת הרב", "נקודת החבר", ו"נקודת עצמו", ופירש מוהרנ"ת ז"ל (לקוטי הלכות ברכת המזון הלכה ג') שקודם צריכים לקבל את "נקודת הרב", ואחר כך צריכים לחזור את הדיבורים עם חבר טוב שגם כן שמע את דברי הרב, כי כל תלמיד מקבל בצורה אחרת את דברי הרב, וצריכים להחליף את הנקודות ביניהם וכו', היינו כל אחד מגלה את הנקודה שהוא הבין מדברי הצדיק ומזה מתחזקים יחד, ואחר כך באה "נקודת עצמו" – שהוא צריך לעבוד על עצמו להיות דבוק בחי החיים בו יתברך, ולא להסיח דעתו ממנו יתברך כלל. והנה אדם הראשון היה לו רק "נקודת הרב" ו"נקודת עצמו", ולא הייתה לו "נקודת החבר", כי לא היה בעולם רק הוא לבד. "נקודת הרב" זה הקדוש ברוך הוא, כמו שאמר לו הקדוש ברוך הוא: 'דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים?' (עיין רש"י בראשית ג' י"ד על הפסוק "כי עשית זאת"), הנחש היה יכול להתחמק והיה לו להשיב דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין (עיין סנהדרין כ"ט). הרי שהקדוש ברוך הוא היה רבו של אדם הראשון. ו"נקודת עצמו" היה לו. אבל למה נפל בחלישות הדעת עד שחטא מאה ושלושים שנה כמאמרם ז"ל (עירובין י"ח:) כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי הוליד רוחין ושידין ולילין, שנאמר (בראשית ה') "ויחי אדם שלשים ומאת שנה"? הרי שלך לפניך – אם היה לו חבר טוב שהיה מחזק אותו "מה איתך אדם? נפלת? תקום! כמו שכתוב (מיכה ז' ח') "כי נפלתי קמתי", כי אין שום יאוש בעולם כלל!", הרי שלא היה לו חבר שיחזק אותו.

וזה פירוש המדרש "מה ראה אדם לחטוא? לפי שראה בשתיים, אלמלא ראה בשלוש לא היה חוטא"; אדם חטא מפני שהיה לו רק "נקודת הרב" ו"נקודת עצמו", כי אם היה לו גם "נקודת החבר" היה מחזק אותו: "מה איתך? אל תיפול מאה ושלושים שנים וכו', מה לך להיות עצוב וממורמר? וכו', תתחיל מחדש ותחזק את עצמך, כי אין דבר כזה להתייאש" וכו' וכו', כי מה שחבר עושה אפילו רבי לא יכול לעשות, כמאמרם ז"ל (תענית ז.) הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מרבותי; ולכן לאדם הראשון הייתה חסרה "נקודת החבר" שיוכל לחזקו ולעודדו ולשמחו בעת נפילתו, ובשביל זה חטא.

הרי שלך לפניך, שאפילו צדיק גדול מאוד כמו אדם הראשון – יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, צריך התחזקות לא ליפול בדעתו וכו', ולא להיכנס בחלישות הדעת וכו', ומכל שכן לא להתייאש.

אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו שיש לנו רבי גדול שמחזק ומעודד ומשמח אותנו יום יום, ולא נותן לנו מנוחה שניפול בשאול תחתית ומתחתיו וכו', רק נחזיק מעמד תמיד.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים