האם זה נכון ששלום הבית תלוי רק בבעל ולא באישה?

מאת יהודה:
שלום רב. שמעתי מאחד מגדולי חסידי ברסלב בדור ששלום הבית תלוי בראש ובראשונה בבעל, ואם הבעל יהיה בסדר – אוטומטית האישה תהיה בסדר. האם גם הרב חושב ככה, או שאולי כמו שאומרים העולם 'צריך שניים לטנגו' (כדי לרקוד צריכים שניים), ועניין שלום הבית תלוי גם בבעל וגם באישה? תודה רבה.

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר לך לך ג' חשוון ה'תשע"ה

שלום וברכה אל יהודה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

יסוד היסודות בשלום בית תלוי בהבעל, כמאמרם ז"ל (יבמות ס"ג.) על הפסוק (בראשית ב' י"ח) "אעשה לו עזר כנגדו" – זכה עוזרתו, לא זכה כנגדו; היינו אם אדם זוכה ומקיים את רצונו יתברך, על ידי זה אשתו עוזרת לו בכל, ואם הוא לא זכה אזי היא נעשית כנגדו – שמתנגדת לו בכל דרכיו. וכן אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ט') כפי שזוכה לדבק את עצמו בו יתברך בתפילה, שזה זיווג ויחוד עמו יתברך, כמו כן זוכה שאשתו עוזרת לו, כי הכל תלוי באדם עצמו, כפי שהוא מתנהג עם הקדוש ברוך הוא, כך אשתו מתנהגת עמו. ואמרו חכמינו הקדושים (נדה ל"א:) מפני מה איש מקבל פיוס ואין אשה מקבלת פיוס? זה ממקום שנברא (אדמה רכה סופגת) וזו ממקום שנבראת (עצם קשה של הצלע שאינה סופגת). הרי שלך לפניך שהכל תלוי בבעל.

וכן הזהירנו רביז"ל על דבר זה ביותר מכל הצדיקים, עד כדי כך שאמר (שיחות הר"ן סימן רס"ד) שצריכים לכבד ולייקר את אשתו. כי אמר הלא הנשים הם סובלים צער ויסורים גדולים מאוד מאוד מילדיהם, צער העיבור והלידה והגידול, כאשר ידוע לכל עוצם מכאובם וצערם ויסוריהם בכמה אופנים הקשים וכבדים מאד מאד וכו' וכו', על כן ראוי לרחם עליהם ולייקרם, ולכבדם. וכן אמרו חכמינו הקדושים (בבא מציעא נ"ט.) אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו [תכבדו ותייקרו את נשותיכם כדי שתהיו עשירים], וכן אמרו (יבמות ס"ג.) דיינו שמגדלות את בנינו ומצלת אותנו מן החטא. ולכן צריכים לכבד ולייקר אותן מאוד מאוד, וזה יסוד גדול בחסידות ברסלב, שהבעל מוכרח לעזור לאשתו, ואם הוא רוצה להיות מקורב אל רביז"ל ולציית אותו, עליו הדבר הראשון לעזור לאשתו בכל המובנים, כי רביז"ל הקפיד על דברים אלו מאוד מאוד, על אלו שמשפילים את נשותיהם, ומי שהיה לו סכסוך עם אשתו, רביז"ל לא רצה לקבל אותו לגמרי ולא רצה אפילו לראות אותו.

וידוע הסיפור שהיה בשבועות או בחנוכה, שאמר רביז"ל בעת שהיה יושב על השולחן עם אנ"ש: "ווער האט דאס אין זיך אזא עזות, צו האבן ביי מיין טיש א הרהור רחמנא ליצלן, איך מיין ניט טשערינער, ניט ברסלב'ר, ניט טעפליקער" [מי יש לו את העזות שיהיה לו הרהור רע בשולחני? איני מתכוון לא על אנשי שלומינו מעיר טשערין, ולא מהעיר ברסלב, ולא מהעיר טעפליק]. וטיראוויצער לא הזכיר. והבינו אנשי שלומינו מי הוא האיש הזה, כי היה שם אחד מטיראוויצע שלא היה לו שלום בית כשתי שנים, ותיכף קם רביז"ל מן השולחן ונכנס לחדרו, והאיש הזה שלא היה לו שלום בית עמד על הפתח ובכה הרבה מאוד, וגם אנשי שלומינו ביקשו מרביז"ל בעדו, עד שהבטיח שיחזור לביתו וישלים מיד עם אשתו, ואז יצא רביז"ל מחדרו, והמשיך את סדר הנהגתו בשולחנו הטהור. רואים מכל זה איך שרביז"ל הקפיד על שלום בית, ואם לא היה שלום בית לא רצה לשבת אפילו באותו שולחן איפה שהאדם הזה יושב.

עם כל זאת, ראוי לכל בעל ואשה לדעת אשר צריכים להיות ותרנים אחד לשני, ולתת תשומת לב אחד לשני, וזו שלימות הבית, ועל ידי זה ממילא יש אהבה והבנה הדדית, אבל הרגע שרוצים אחד להשתלט על הזולת דעו לכם שזה הס"מ שבא לשבור את הבית. הזוהר הקדוש קורא איש לבדו פלג גופא – חצי גוף, נמצא כשאדם מתחתן זה גוף שלם, כמו שכתוב (בראשית ב' כ"ד) "ודבק באשתו והיו לבשר אחד", היינו שניהם חצי חצי, וביחד הם שלם. מה שאין כן כשאחד רוצה להשתלט על הזולת זה הס"מ, היינו שישים על ארבעים, אני יותר ממך וכו', והרגע שהבעל או האשה חושבים שאחד יותר מהשני עם עשרה אחוזים, וההוא פחות ממני עם עשרה אחוזים, זה כבר נקרא ס"מ שישים על ארבעים, ולכן כל מי שרוצה שלום בית אמיתי, צריך לדעת שהאיש והאישה הם גוף אחד, וכמו שאמר החכם מכל האדם (קהלת ד') "טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם: כי אם יפלו האחד יקים את חבירו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו: גם אם ישכבו שנים וחם להם ולאחד איך יחם". ולכן אם רוצים שלום בית אמיתי, זה צריך להיות משני הצדדים, הן מהבעל והן מהאשה, לוותר אחד לשני, ואז הם חצי חצי שותפים שלמים, ותמיד יחיו ביחד באהבה ובהבנה הדדית, ויצליחו בחיי נישואיהם.

הקדוש ברוך הוא יעזור שדבר רביז"ל יכנס בעולם, ואז יכולים לחיות חיים מאושרים.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים