בגלל המשברים שעברתי בחיי קשה לי מאוד לעשות דברים שבקדושה

מאת אלעד:
לכבוד הרב שלום. הנני חוזר בתשובה ואב לשניים. עברתי הרבה בחיי – מילדות הוריי צחקו עליי, אמי אמרה לי פעם שבגללי היא עשתה הפלה כי הייתי ילד שובב מאוד. גם הילדים בשכונה עשו עליי חרם במשך חודשים, וגדלתי עם חוסר ביטחון עצמי עצום.
כשחזרתי בתשובה ראש הישיבה שלי צחק על הקושיות שלי לפני כל הישיבה, התנכל אליי וירד לי לחיים בצורה נוראית, ובגלל שלא ידעתי להתמודד עם המצב האשמתי את עצמי והלחצתי את עצמי עוד יותר בעבודת ה'. עזבתי את המקום והתחתנתי, אבל נפלתי לדיכאון והייתי ישן 18 שעות ביממה.
ברוך ה' לקחתי את עצמי בידיים והלכתי לטיפול שקצת עזר, ואשתי שתחיה עזרה לי המון. כיום אני אברך במקום טוב יותר וגם עובד עם נפגעי נפש, אבל בכל פעם שאני פותח את הגמרא אני נזכר בצחוק של ראש הישיבה ההוא וקשה לי מאוד ללמוד. כל דבר שבקדושה שאני מנסה לעשות בא לי בקושי רב, אני מרגיש לחץ עצום בחזה, ואפילו שירי שבת קשה לי לשיר. אני מרגיש שכל מה שאני עושה זה חיצוני ואין לי שייכות פנימית לתורה ולמצוות. איך אפשר להתקדם באמת? ומה מומלץ לעשות כדי להסיר את כל המכשולים והלחץ? תודה רבה כבוד הרב, אלעד.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר לך לך ה' חשוון ה'תשע"ה

שלום וברכה אל אלעד נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אשריך ואשרי חלקך שזכית לחזור בתשובה שלימה וסבלת בשביל זה מה שסבלת וכו' וכו', וכבר אמר התנא הקדוש (אבות פרק ה') לפום צערא אגרא; כפי הצער שסובלים כשנכנסים אל הקדושה, כן יזכה אחר כך להיות כלי להמשיך על עצמו ועל אחרים קדושה גדולה מאוד מאוד.

עליך לזכור שמה שהיה כבר היה וכו', ולא צריכים לבכות על חלב שנשפך וכו', ורביז"ל אמר (שיחות הר"ן סימן כ"ו) אצל העולם השכחה היא חסרון גדול בעיניהם, אבל בעיני יש בהשכחה מעלה גדולה. כי אם לא היתה שכחה לא היה אפשר לעשות שום דבר בעבודת השם יתברך. אם היה זוכר כל מה שעבר, לא היה אפשר לו להרים את עצמו לעבודתו יתברך בשום אופן, גם היו מבלבלים את האדם מאוד כל הדברים שעוברים עליו, אבל עכשיו על ידי השכחה נשכח מה שעבר.

ואצלו, אמר רביז"ל, הוא הדרך שכל מה שעבר והלך נפסק והולך לחלוטין ואינו חוזר בדעתו עוד כלל, ואינו מבלבל כלל עצמו עוד במה שכבר עבר והלך וכו'.

ועניין זה הוא דרך עצה טובה גדולה מאוד בעבודת השם יתברך, כי על פי רוב יש להאדם בלבולים רבים וערבוב הדעת מאוד ממה שחלף ועבר, בפרט בשעת התפלה, שאז באים עליו כל הבלבולים ומערבבים ומעקמים את דעתו ממה שכבר עבר. לפעמים יש לו בלבולים מענין המשא ומתן שלו ועסקי ביתו וכיוצא, באשר כי לא טוב עשה בענין זה וכיוצא וכך היה צריך לעשות וכיוצא בזה הדבר. ויש שמבלבלים אותו בעת עבודתו בתורה או בתפילה וכיוצא בהפגמים שפגם מקודם באשר שבענין זה לא עשה כהוגן נגדו יתברך וכיוצא בזה הרבה מאוד, כאשר ידוע לכל אדם בעצמו. על כן השכחה היא עצה טובה גדולה מאוד לזה, שתיכף ומיד שחולף ועובר הדבר, יעביר ויסלק אותו מדעתו לגמרי, ויסיח דעתו מזה לגמרי, ולא יתחיל לחשוב עוד במחשבתו בעניין זה כלל.

ולכן ראה לשכוח לגמרי מה שהיה, ותשמח עם המתנה שנתן לך הקדוש ברוך הוא – אשה יקרה שעוזרת לך מאוד, וצא מהדיכאון שנכנסת אליו, הן אמת שזה עוול חמור מאוד של הראש ישיבה שביזה אותך וכו' והשפיל אותך לפני כל התלמידים וכו', שעל ידי זה נאבד ממך הביטחון העצמי וכו' שזה כל ההרס של חיי האדם וכו' וכו', כי אדם צריך שיהיה לו ביטחון עצמי וצריך להתחזק בכל מיני אופנים שבעולם לא להישבר משום דבר, ולכן ראה לשמוח עם אשתך ותקיים מה שאמר החכם מכל אדם (קהלת ט' ט') "ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת השמש כל ימי הבלך כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש", וביחד תתחזקו, כי (סוטה יז.) איש ואשה זכו – שכינה ביניהן; ואמרו (ירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ח') אי אפשר לאיש בלא אישה, ואי אפשר לאישה בלא איש, אי אפשר לשניהן בלא שכינה. ובמקום שהשכינה נמצאת שם הברכה מצויה, רק שיהיו ביניהם שלום ואהבה גדולה מאוד, כי 'שלום' אמרו חכמינו הקדושים (שבת י.) זה שמו של הקדוש ברוך הוא, ולכן אם מכניסים את הקדוש ברוך הוא בתוך הבית זה נקרא 'שלום בית', היינו שמו של הקדוש ברוך הוא בתוך הבית.

זה דבר גדול מאד שאתה עובד עם פגועי נפש וכו', כי מי עוד כמוך יודע מה זה נפגעי נפש וכו', כי אתה עברת את זה על בשרך, ולכן אתה תוכל לחזק ולעודד ולשמח אותם ולבנות להם את הביטחון העצמי שזו מצווה מאוד מאוד גדולה.

בענין לימוד גמרא וכו', היה טוב מאד שתיקח את סדר דרך הלימוד של רביז"ל שבפירוש אמר (שיחות הר"ן סימן ע"ו) שלא צריכים אלא להרגיל את עצמו 'לומר' את הגמרא, ותרגיל את עצמך 'לומר' בכל יום כמה דפים גמרא, וזה יכניס בך חשק עצום ללמוד גמרא, ותתחיל ממסכת ברכות וכל יום ויום תאמר דייקא כמה דפים גמרא, ואפילו שבהתחלה לא תבין כלום, עם כל זאת עליך לדעת מה שאמרו חכמינו הקדושים (עבודה זרה יט.) לעולם ליגריס איניש, ואף על גב דמשכח, ואף על גב דלא ידע מאי קאמר. ופירש המהר"ל מפראג זי"ע (חידושי אגדות) וכן החיד"א זי"ע (פתח עינים): היינו שאמירת אותיות התורה תזכך את נשמתו, ובוודאי מה שאדם למד בזה העולם מזכירים לו אחר כך בשמים, כמובא בדברי האריז"ל (לקוטי תורה עקב) ובדברי רביז"ל (שיחות הר"ן סימן כ"ו) שלעתיד מזכירין את האדם כל מה שלמד אף אם שכח. ואם תלך בדרך זו אזי לא יקח הרבה זמן שתזכה לסיים את כל הש"ס, ותתחיל עוד פעם, וכן כמה פעמים, עד שיכנס בך חמידו דאורייתא – חשק ללמוד גמרא שאין למעלה מזה.

רק תתחזק מאוד מאוד בשלום בית שלך לאהוב את אשתך, ולכבד ולייקר אותה, ואז טוב לך כל הימים.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים