מאת צופית:
שלום כבוד הרב. לאחרונה אני מאוד מוטרדת ולכן החלטתי לכתוב לך שאלה: לפני שנה ילדתי ברוך ה' בת, אך היה לי היריון קשה מאוד – גם פיזית הייתי חצי היריון מעולפת במיטה, וגם נפשית אני ובעלי עמדנו להתגרש, ובנוסף להכל – יש לי בעיה שאת כל הלידות שלי אני צריכה ללדת בניתוח קיסרי. מאז הלידה ברוך ה' אני ובעלי יותר מסתדרים, אבל עדיין אני בטראומה מההיריון, חולמת בלילות על כל מה שעברתי וגם על הלידה הקשה. פשוט מתה מפחד וזה הורג אותי! קיבלתי מהרב היתר להפסקת היריון במשך שנה, וכשדיברתי איתו שוב על כל מה שאני עוברת הוא הורה לי להמתין חצי שנה נוספת. הבעיה היא שמאז שבעלי שמע את זה הוא לא מפסיק להציק לי ולהפחיד אותי, הוא גורם לי רגשות אשם והוא אומר לי שאני עוד אצטער על זה שאני מחכה עם ההיריון. מצד אחד אני מאוד רוצה, אבל אני מרגישה שנפשית אני לא מסוגלת כרגע לעבור את זה שוב. הנושא הזה גורם לנו לבעיות רבות בשלום בית ואני פשוט על סף ייאוש. מה עליי לעשות? אודה על תשובתך.

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר וירא י' חשוון ה'תשע"ה

שלום רב אל צופית תחי'

לנכון קבלתי את מכתבך.

את צריכה להתחזק להיות בשמחה עצומה שזכית לעבור את ההריון וכבר הכל מאחוריך וכו', העיקר רק לשכוח את העבר ולזה זוכים על ידי תוקף השמחה לשמוח מאוד מאוד, ורביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) שגם חכמי הרופאים אמרו שכל המחלות והחולאים רעים באים רק מחמת חסרון השמחה.

ולכן אני מאוד מבקש אותך ואת בעלך שתראו למסור את נפשכם על מידת השמחה כי אין דבר יותר חשוב כמו שמחה, וכל כך קשה לאדם להגיע למידת השמחה יותר מכל העבודות הכי קשות, קל יותר לצום וכו' ולסגף את עצמו עם סיגופים קשים ומרים וכו', העיקר לא להיות בשמחה, ולכן על שמחה צריכים מסירות נפש גדולה, ואמרו חכמינו הקדושים (תנחומא שמיני) לפי שאין השמחה ממתנת לאדם, לא כל מי ששמח היום שמח למחר, ולא כל מי שמיצר היום מיצר למחר, לפי שאין השמחה ממתנת לאדם. ואם תהיו בשמחה כל החיים שלכם ילכו כבר בצורה אחרת לגמרי, כי תזכו לישוב הדעת כמו שאמר רביז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י') מה שבני אדם רחוקים מהקדוש ברוך הוא זה מחמת חסרון ישוב הדעת. ולמה אין ישוב הדעת? כי חסר מהשמחה, ולכן תמסרו את נפשכם להיות בשמחה ואז תזכו לגדלות המוחין וכבר לא יחסר לכם שום דבר.

אני מאוד מאוד מקווה שבעלך יבין את המצב הנפשי שלך, ולא ידחוק עליך עכשיו להביא עוד ילדים וכו', וכדאי לחכות עד שתבריאי לגמרי, והיה טוב מאוד אם היה אחד שיכול להסביר לבעלך את גודל הסכנה שהיית בה וכו', ואת גודל הנס שעשה עמך הקדוש ברוך הוא שעברת את הכל וכו'. אשרי הבעל שיש לו שכל ודעת להבין את הרגישות של אשתו, ולחזק ולעודד ולשמח אותה, אשר אין עוד מצווה יותר גדולה מזו, וזה מראה את גודל האהבה שהוא אוהב את אשתו, כי סוף כל סוף האישה היא חלק ממנו, כמאמרם ז"ל (ירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ח') אי אפשר לאיש בלא אישה, ואי אפשר לאישה בלא איש, אי אפשר לשניהן בלא שכינה. ובמקום שהשכינה נמצאת שם הברכה מצויה, רק שיהיה ביניהם שלום ואהבה גדולים מאוד, כי 'שלום' אמרו חכמינו הקדושים (שבת י.) זה שמו של הקדוש ברוך הוא, ולכן אם מכניסים את הקדוש ברוך הוא בתוך הבית זה נקרא 'שלום בית', היינו שמו של הקדוש ברוך הוא בתוך הבית.

ולכן אני מאד מבקש אתכם שתשתדלו לדון אחד את השני לכף זכות, ולא לדחוק דעתו עליה, ולהבין את המצב הנפשי והרגשי וכו', ובזה שיהיו שלום ואהבה ביניכם תתברכו ממעון הברכות, ותחיו ביחד חיים נעימים ומאושרים, כי (סוטה יז.) איש ואשה זכו – שכינה ביניהן, ועיקר הכלי להמשכת השכינה זה רק שלום, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (עוקצין פרק ג') לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר (תהלים כ"ט) "הוי"ה עוז לעמו יתן הוי"ה יברך את עמו בשלום".

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים