מאת כנרת:
שלום כבוד הרב! יש עניין שמאוד מטריד אותי, והייתי רוצה לקבל את עצתך החכמה: יש לי שתי בנות בגילאי שנתיים וחצי ושנה וחצי שיהיו בריאות, ובכל פעם שאנחנו נוסעים לביקור אצל הוריי בעלי, כולם שם מתייחסים יותר לבתי הגדולה ופחות מתייחסים לבתי הקטנה. אני מעירה להם קלות כדי שיתייחסו גם אליה, אבל בכל פעם זה אותו סיפור. כבר דיברתי עם בעלי, אך הוא מתבייש להעיר להם על כך. אני ממש מתעצבנת מזה, וזה מוריד לי מהחשק ללכת אליהם כי זה מעליב. שתיהן הבנות שלי, את שתיהן אני מאוד אוהבת ושתיהן בשבילי אותו הדבר, וחבל לי שהם לא מבינים את זה. מה עליי לעשות? אשמח מאוד לעצתך. מאחלת לך המון בריאות ואריכות ימים, תודה!

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר תולדות כ"ג חשוון ה'תשע"ה

שלום רב אל כנרת תחי'

לנכון קבלתי את מכתבך.

לדעתי אל תעשי עסק מזה, זה טבעי שאת הבכורה או את הבכור תמיד אוהבים יותר, אף שזה הבל, כי סוף כל סוף כל הילדים הם אותו דבר, אבל זו מציאות, ולכן את לא צריכה לבלבל את עצמך מזה, ומכל שכן לא לעשות עסק מזה, כמובן שהגדולה היא כבר הולכת ומדברת וכו' ואליה הסבא והסבתא יכולים להיקשר יותר בקלות וכו', ולכן אל תעשי עסק מזה, גם השניה תגדל והם ישתעשעו גם עמה.

דבר זה צריכים גם הורים לדעת – שכל הילדים צריכים להיות בעיניהם חשובים מאוד מאוד, כי צריכים לתת לכל אחד מהילדים את תשומת הלב שלו, וחכמינו הקדושים הקפידו על זה מאוד מאוד ואמרו (שבת י:) לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים; אין דבר כזה שבן או בת אחת הם 'הכבשה השחורה' כמו ששגור בפי העולם, זו טעות חמורה שמשלמים על זה אחר כך ביוקר, אסור לרחק בן או בת אחת בשום פנים ואופן, אפילו שיש מהם צער ועגמת נפש, עם כל זאת צריכים לדעת שזה הבן שלי, או הבת שלי, אף שסובלים מהם וכו' וכו', ורק כך יכולים להצליח עם הילדים כשנותנים לכל אחד ואחת את התשומת לב ששייך אליהם.

אבל לך אני מציע אל תעשי מזה סיפור, סבא וסבתא הם עניין אחר לגמרי, ולא כדאי לך להתווכח עם בעלך בשביל זה, אלא תתחזקו יחד ותרוו רוב נחת דקדושה משתי הבנות החמודות, וביניכם שתהיה אהבה גדולה מאוד מאוד והבנה הדדית, וכך תצליחו בחיים.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים