שאלה: מאת דן: שלום לכבוד הצדיק היקר. ה' יאריך ימיכם בטוב ושנותיכם בנעימים. תשובה: |
||
בעזה"י יום ב' לסדר תולדות כ"ד חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל דן נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. זה שרביז"ל אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קצ"ג) המחשבה יש לה תוקף גדול, ואם יחזק ויגבר מחשבתו על איזה דבר שבעולם, יוכל לפעול שיהיה כך, ואפילו אם יחזק מחשבתו מאוד שיהיה לו ממון בוודאי יהיה לו, וכן בכל דבר. רק שהמחשבה תהיה בביטול כל ההרגשות. והמחשבה תקיפה כל כך, עד שאפשר למסור נפשו במחשבתו ממש, דהיינו שירגיש צער המיתה ממש, על ידי שיקבל על עצמו בדעתו שהוא מרוצה למסור נפשו על קידוש השם באיזה מיתה שתהיה. ואפשר לחזק ולגבר המחשבה כל כך, עד שבשעה שמקבל במחשבתו שהוא מרוצה למסור נפשו למות על קידוש השם, אזי ירגיש צער המיתה ממש; זה מקושר יחד עם תפילה, כי אי אפשר להחזיק את המחשבה על דבר אחד, אלא כשמתבודד אליו יתברך, ומפרש את כל שיחתו אליו יתברך, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ו) שכל המחשבות עוברות דרך השפתיים וכו', ולכן כשאדם מקשר את המחשבה אל דבר אחד, ומתבודד עמו יתברך על דבר זה, בוודאי יקבל את זה, אבל המחשבה צריכה להיות בביטול כל הרגשותיו, עד שיהיה דבוק בו יתברך להשיג דבר זה, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"א) במקום שאדם חושב שם כל האדם. ורואים ברוחניות גם כן – ככל שאדם מדביק את מחשבתו בו יתברך, כן נכלל בו יתברך, ואז התפילה שלו הולכת בצורה אחרת, כמובא (שולחן ערוך אורח חיים סימן צ"ח סעיף א') המתפלל צריך שיכוון בליבו פירוש המילות שמוציא בשפתיו, ויחשוב כאילו שכינה כנגדו, ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתישאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו ויחשוב כאילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכווין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חוקר כל המחשבות. וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה, ואם תבוא לו מחשבה אחרת בתוך התפילה ישתוק עד שתתבטל המחשבה, וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש. ובוודאי כמו שהוא ברוחניות כך הוא גם בגשמיות, כמו ברוחניות אם אדם שרוצה שיתקבלו תפילותיו הוא מוכרח לקשר את המחשבה אל הדיבור, כמו כן אם רוצה להשיג משהו בגשמיות, שיקשר את המחשבה אל הדיבור שזה עיקר השלימות.
|