איך אני יכולה לפעול בדרכי נועם אצל החניכים שלי שיקומו לתפילת שחרית?

שאלה:

מאת מורן:

צדיק יקר.
אני עובדת בפנימייה בכפר נוער דתי בתור אם בית, וחלק מהתפקיד שלי הוא להעיר את החניכים לתפילת שחרית. אני מאוד רוצה שכולם יקומו בזמן וישתתפו בתפילה, אך הרבה מהחניכים מתרשלים בזה, ואני חוששת שאם אעניש אותם זה רק ירחיק אותם וישניא את הדת עליהם, למרות שאלו כללי המוסד.
חשוב לי לציין שמדובר בילדים להורים דתיים, אך הילדים לא ממש ממשיכים בדרכם. מה הדרך הנכונה לגרום להם להשתתף בתפילות? ואיך אני צריכה לנהוג אם הם לא רוצים – האם שייך להעניש אותם על כך ולדווח להורים שהם לא משתפים פעולה, או שאולי הדרך היא דווקא על ידי צ'ופרים למי שמניח תפילין ומתפלל?

תשובה:

בעזה"י יום ה' לסדר תולדות כ"ז חשוון ה'תשע"ה

שלום רב אל מורן תחי'

לנכון קיבלתי את מכתבך.

את צריכה לדעת שכדי להצליח עם נוער וכו' צריכים ללכת רק בדרך של אהבה והסברה ואי אפשר ללכת ביד חזקה, נגמר העידן הזה שיכולים ללכת עם יד חזקה ועם אלימות מילולית או פיזית וכו' צריכים רק לדבר איתם ולהסביר להם בצורה יפה ולהכניס בהם חום ואהבה, כי אלו הנערים מסכנים לא קיבלו את החום והאהבה בבית ובשביל זה הם בפנימייה, ולכן את אם בית וכו' ואת צריכה להיות באמת כמו אמאה מרחמת על בניה.

כלל גדול – כדי לקום מוקדם צריכים ללכת לישון מוקדם, ולכן צריכים לדבר איתם ולספר להם סיפורי צדיקים לפני שהולכים לישון ולהסביר להם את יקרת הזמן ושחבל מאוד להיות ער ולא לעשות שום דבר, אלא כשהולכים לישון מוקדם קמים מוקדם ועל זה צריכים לשים את הדגש שלא יבלו את הזמן בלילות עם שטויות שזה גורם להם תסכולים וכו' ואחר כך לא יכולים לקום בבוקר לתפילה.

תאמיני לי שהם לא עושים לך דווקא כי זה טבע הנוער המתחילים לנשור וכו' כי לא קיבלו חום ואהבה ותשומת לב בבית עם שהוצרכו להגיע לפנימייה, ושם מוציאים את המרץ שלהם וכו', ולכן אם בית חכמה צריכה לדעת את זה מראש, ולדעת איך להתמודד עם נוער כזה, רק לתת להם חום ואהבה ולספר להם סיפורי צדיקים, לעורר ולחזק ולעודד ולשמח ולאמץ אותם וזה ירחיב את דעתם, עד שיהיו ממושמעים.

יעזור הקדוש ברוך הוא שתהיה לך הצלחה איתם ונשמע ונתבשר בשורות משמחות תמיד.