חונכתי לאמונה, אך בשנתיים האחרונות יש לי ספיקות ובלבולים שאני לא יודע איך להתמודד איתם

מאת חיים:
אני בא ממשפחה חרדית, אך בתקופה האחרונה (כמעט שנתיים) יש לי מחשבות וספיקות לגבי האמונה שחונכתי עליה, וכמעט שכבר עזבתי הכל. בתוך תוכי אני יודע שהדרך שגדלתי בה היא הדרך הנכונה, אבל אני לא יודע איך להתמודד עם הבלבולים האלו, ולכן אני מבקש את עזרתו של הרב. תודה רבה ושבת שלום.

תשובה:

בעזה"י
יום ו' עש"ק לסדר תולדות כ"ח חשוון ה'תשע"ה

שלום
וברכה אל חיים נ"י

לנכון קיבלתי את מכתבך.

ראה רק לחזק את עצמך ואל תיפול בדעתך כלל, ואל זה תזכה על ידי שתרגיל עצמך לדבר אל השם יתברך בשפת האם שלך, שדבר זה נקרא אצל רביז"ל "התבודדות" – שיחה בינך לבין קונך.

בוודאי בהתחלה יהיה לך דבר זה מאוד קשה לקיים כי צריכים לזה אמונה – להאמין שהוא יתברך נמצא ואין בלעדיו נמצא, והוא שומע תפילת כל פה, ואדם מחמת עוונותיו נכנסת בו כפירות כמו שאמר רביז"ל (ספר המידות אות אמונה סימן כב) הפשע של האדם מכניס כפירה באדם, ולכן צריכים להיות חזק ואמיץ בדבר זה – אפילו ימים ושנים שהוא מדבר עמו יתברך ואינו רואה שום תוצאות, אף על פי כן אסור להישבר, רק להמשיך יום יום לדבר עמו יתברך, ואז סוף כל סוף תזכה לראות נפלאות.

לעת עתה ראה להקפיד להתפלל את השלוש תפילות בבית הכנסת דייקא ולהקפיד להתפלל במניין, ואמר רביז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ח') כל זמן שאדם מתפלל את התפילות שחרית מנחה וערבית נמשכים עליו מוחין שישמרו אותו מתאוות ניאוף, אשר תאווה זו מטמטמת את מוח האדם וכו' ומכחיש חידוש העולם וכו' ולכן כל זמן שאדם חזק להתפלל את השלוש תפילות עדיין הוא נמצא במחנה ישראל, אך כיוון שמתחיל לזלזל באיזו תפילה שאינו מתפלל בבית הכנסת ובמניין – תדע שכבר מתרחק ממחנה ישראל רחמנא ליצלן.

וזו תחילת הנפילה של אדם שמתרשל להתפלל איזו תפילה במניין או שחרית או מנחה או מעריב וכו' שאז זה צריך להדליק אור אדום שהוא יוצא כבר ממחנה ישראל, ולבסוף יוריד את הזקן והפאות ויוריד את הכיפה וכו' ויהיה נעשה גוי גמור רחמנא ליצלן.

המאחל לך שבת שלום