איך ביטחון עצמי וענווה עולים בקנה אחד?

שאלה:

מאת משה:

שלום לכבוד הצדיק אוהב ישראל מוהרא"ש שליט"א.
אנו מתפללים בכל עת שהקדוש ברוך הוא ישפיע על הרב ומשפחתו רק חיים טובים והצלחה.
הרב מרבה לכתוב שאדם חייב להצלחתו ביטחון עצמי. השאלה היא איך בדיוק משלבים זאת עם מידת הענווה, והאם זה לא יכול להביא את האדם למצב של כוחי ועוצם ידי או גאווה מסוימת? השאלה הזו מציקה לי מאוד.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר וישלח י"א כסליו ה'תשע"ה

שלום וברכה אל משה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אתה צריך לדעת ששלימות הענווה הוא שתמיד חושב רק ממנו יתברך, שהוא יתברך נמצא ואין בלעדיו נמצא, ואז ממילא מתבטלת ממנו כל הגאווה הסרוחה כאילו אני ואני ואני וכו' וכו', ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ו') צריך האדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, וזה תלוי בזה – כפי שאדם מרבה רק בכבוד המקום ותמיד מדבר רק ממנו יתברך, על ידי זה ממילא מתבטלת הגיאות הסרוחה שיש בו מרוב עוונותיו, והוא מערב את הקדוש ברוך הוא בחייו הפרטיים, שעל ידי זה ממילא מתבטלת הישות שלו, ויודע שאין בלי הקדוש ברוך הוא כלום.

ככל שאדם מחדיר בעצמו אשר מלא כל הארץ כבודו, והוא מאמין בו יתברך, כמו כן נכנס בו ביטחון עצמי והוא מאמין גם בעצמו, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"א) כמו שאדם צריך להאמין בהקדוש ברוך הוא כן הוא צריך להאמין בעצמו שגם הוא חשוב בעיניו יתברך, ולכן ככל שאדם מחדיר בעצמו אשר אין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, והכל לכל אלוקות גמור הוא, ממילא נתבטלת הישות והגיאות הסרוחה ממנו וכו' וכו', ועל ידי זה הוא בונה את הביטחון העצמי, וזוכה להתחזק בכל מיני התחזקויות, ולא מפחד משום דבר בין בגשמיות בין ברוחניות, אשרי אדם שמכניס את הדיבורים האלו בתוך לבו, ויודע בידיעה ברורה אשר אין בלעדיו יתברך כלל, ודבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, שאז על ידי זה הוא זוכה לשלימות הענווה, וכבר אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קל"ו) שהאדם צריך לבטל כל מידה ומידה מהמידות הרעות שנדבקו בו וכו' עד שיתבטל לגמרי כאין ואפס. כי בתחילה צריך לבטל מידה זאת עד שתהיה כלא ממש, ואחר כך מידה אחרת עד שתהיה גם כן לא, וכן כל המידות עד שיהיו כולן כלא היו.

וכפי מה שמבטלין כל מידה ומידה, כמו כן מאיר ומתגלה עליו כבוד השם יתברך, כי עיקר האור הוא כבודו יתברך, כמו שכתוב (יחזקאל מ"ג ב') "והארץ האירה מכבודו", אך כשמעמידין דבר גשמי כנגד דבר רוחני, עושה צל. וכפי גשמיות וגודל הדבר שעומד כנגד הדבר, כמו כן נעשה צל, כגון כשמעמידין מקל נגד אור השמש עושה צל קטן כפי מידת המקל, אבל כשמעמידין דבר גדול יותר נגד השמש, עושה צל גדול ביותר. וכן כשמעמידין בית גדול עושה צל גדול יותר ויותר. והצל הוא הסתרת והעלמת האור כידוע. ועל כן כפי מה שהאדם משוקע באיזו מידה ותאווה רעה וכו', כמו כן עושה צל כנגד אור כבודו יתברך, וכמו כן נעלם ממנו אורו יתברך, אבל כשמבטל המידות והתאוות רעות וכו', כפי הביטול כן נתבטל הצל, וכמו כן נתגלה אור כבודו יתברך. עד שזוכה שיתבטל הצל לגמרי, עד שיהיה הכל לא ואין ואפס. ואז יתגלה כבודו בכל הארץ כי לא יהיה שום דבר שיסתיר האור ושיעשה צל, וזהו "מלא כל הארץ כבודו". היינו על ידי שמחזיק את עצמו כלא, על ידי זה נתגלה כבודו בכל הארץ, כי אין דבר שיסתיר אור כבודו יתברך ויעשה צל.

הקדוש ברוך הוא יעזור לך שתזכה להגיע לזה, ותבשר לי בשורות משמחות.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים