שאלה: מאת דב: מדוע החסידים מקלים באמירת תחנון, ובכל עת מצוא כשיש הילולא של איזה צדיק אינם אומרים תחנון? תשובה: |
||
בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר וישב כ' כסליו ה'תשע"ה שלום וברכה אל דב נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. ידוע על פי הזוהר ועל פי כתבי האריז"ל שבעת אמירת תחנון כשאומרים את מזמור כ"ה "לדוד אליך הוי"ה נפשי אשא" צריכים לכוון למסור את נפשו על קידוש השם, ואז הקדוש ברוך הוא מוחל לו על כל עוונותיו. כמובא (זוהר חדש פרשת תרומה) ברעותא דלבא ישוי גרמיה לקודשא בריך הוא, דמסר ליה נפשיה ברחימו. וקודשא בריך הוא חשיב עלוי, כאלו נטיל נשמתיה מניה. ועל דא צריכים למנפל בארעא כמת, בשעתא דיימר נפילת אנפין, בגין דאית חובין דעביד בר נש, דלא מתכפרין אלא במותא. כדכתיב (ישעיה כ"ב) אם יכופר העון הזה לכם עד תמתון וגו'. והשתא דאתחשיב ליה דנטל קודשא בריך הוא נשמתיה, ואיהו יהיב לה ברעותא, ההיא שעתא קיימא לכפרא על חובוי, ואשלים לכל סטרין, ולההוא סטרא דאתמר, עיין שם. וכן הוא בספר "פרי עץ חיים" (שער הברכות פרק ז') שאז מוסרים את נפשם אליו יתברך, ועל ידי זה ממשיכים שפע וכו', עיין שם. והיות שלא כל אחד מחזיק בזה באמת שיהיה מוכן למסור את נפשו באומרו כתוב זה "לדוד אליך הוי"ה נפשי אשא", ולכן בכל יומא דפגרא כגון הסתלקות של צדיק שאז נעשה יחוד כל העולמות על ידי הצדיק הזה שמסר את נפשו על קידוש השם וכו', ולכן אצל החסידים מקילים וכו', עם כל זאת אשרי מי שנזהר לומר בכל יום תחנון והוא מכוון בפשיטות באומרו פסוק "לדוד אליך הוי"ה נפשי אשא" שהוא מוכן למסור את נפשו בשביל הקדוש ברוך הוא, שבזה הקדוש ברוך הוא מכפר לו על כל עוונותיו.
|