האם זה נכון שאכילת שעורים גורמת לשכחה?

שאלה:

מאת יהודה:

שלום וברכה לכבוד קדושת הצדיק מרן מוהרא"ש שליט"א.
ראשית, אנו מאחלים לצדיק ולמשפחתו את כל האיחולים הטובים.
שמעתי שאם אוכלים שעורים זה גורם לשכחה. האם זה נכון? ומה עושים לגבי מרק או חמין לשבת שיש בו שעורים?

תשובה:

בעזה"י יום ה' לסדר מקץ כ"ו כסליו ב' דחנוכה ה'תשע"ה

שלום וברכה אל יהודה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

הן אמת שמובא בפירוש המהר"ם שיק על תרי"ג מצוות (מצוה י') שמעתי ממורי הגאון החת"ם סופר זצ"ל דלכתחילה לא יעשה מצות מקמח שעורים, דאיתא בספרים דקימחי דשעורים קשה לשכחה, ובמצות כתיב "למען תזכור", עיין שם.

עם כל זאת העולם נהגו לבשל את השעורים עם שאר ירקות, ועל ידי זה נמתק שלא יזיקו השעורים לשכחה, ולכן אין העולם נזהרים מלאכול מאכל שעורים, כי מעורב בזה גם שאר ירקות.

ואגב מובא דבר פלא בספר "ישמח משה" (בראשית) בשם ספר "הקנה" שמסביר את מאמרם ז"ל (שבת ק"מ:) מאן דאפשר ליה לאכול פת שעורים ואוכל פת חטים, הרי זה עובר בבל תשחית, ופירש הוא ז"ל, דכל מה שגס ועב יותר במאכלים, הניצוצות שבו נתעבו יותר בעב טיט החומרית וקשה להעלותם, וכל מה שהוא מאכל דק ביותר, הניצוצות שבו מגולים יותר והוא בנקל להוציאם. ועל פי זה יתבאר מאן דאפשר ליה למיכל פת דשערי, והיינו שהוא בקי בסודות ואומן באופן שיוכל להוציא ניצוצות קדושות מן פת שעורים, אזי עובר בבל תשחית אם אוכל פת חטים, כי זה מעותד לחבירו הקטן ממנו, אבל הוא באתרא דליעול חטים ליעול שעורים שאין אחר יכול להוציאו, ובמקום שאין אנשים ישתדל להיות איש. ומסיק הגמרא ולא היא, בל תשחית דגופא עדיף, שמשחית גופו במה שמקלקלין הניצוצות הגרועים כידוע, עד כאן דבריו דברי פה קדוש רק בשינוי לשון. ולפי זה בוא וראה עד היכן אכילתם של צדיקים, כי עיקר אכילתם הוא בשביל התיקון וכו', עיין שם. היינו שהשעורים הם מאכל גס מאוד, וקשה להוציא את הניצוצות שיש שמה.

עם כל זאת כבר נוהגים העולם לאכול מאכל שעורים, כי מערבים בעת הבישול עוד כמה מיני ירקות, וממילא אינם קשים לשכחה.

המאחל לך חנוכה שמח