שאלה:
מאת נדב: שלום לכבוד הצדיק. תשובה: |
||
![]() |
||
בעזה"י יום ד' לסדר ויחי ט' טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל נדב נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן מ"ח) שצריכים להיות עקשן גדול בעבודת השם יתברך, היינו אם הוא לוקח על עצמו איזה דבר, הוא צריך להיות עקשן לא לעזוב את הדבר הזה, כגון אם מתחיל ללמוד משניות, שיהיה עקשן גדול מאוד ללמוד פרק אחר פרק ומסכתא אחר מסכתא, עד שיסיים ששה סדרי משנה, אפילו שיקח כמה זמן שיקח וכו', ואפילו שישכח מה שלומד, שלא יבלבל את עצמו מזה. וכן הוא בלימוד ש"ס – יתחיל ממסכת ברכות ולא לזוז עד שמסיים את כל המסכתא, ואפילו שיקח כמה זמן שלא יקח וכו', ואחר כך ילמד מסכת שבת וכו', וכן מסכתא אחר מסכתא עד שיזכה לסיים את כל הש"ס כולו, וצריכים להיות על זה עקשן גדול מאוד מאוד, ולא לבלבל את עצמו משום דבר, וכן הוא בשאר ספרים. ורביז"ל סיפר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קט"ו) שהיה לו התחזקות גדול בעבודתו, ולא הניח עצמו לבלבל כלל. ודרכו היה שהיה בורר לו איזהו דרך ישרה איך להתנהג בעבודת השם, והתחיל להתנהג באלו ההנהגות ובאותו הדרך שבחר לו, והיה מתנהג באלו ההנהגות איזה זמן, וכל מה שהיו באים עליו מחשבות אחרות לבלבלו מהנהגה זאת ולהתנהג בדרך אחר, לא היה שומע לאלו המחשבות כלל, והיה דוחה את אלו המחשבות מדעתו, ולא הניחם להיכנס בדעתו כלל, רק היה חזק ואמיץ בדעתו מאוד, והיה הולך ומתנהג בדרך שבחר לו איזה זמן. אך אחר כך בהמשך הזמן, אחר כמה שבועות, חזר ובא על דעתו איזה מחשבות, שצריך להתנהג בדרך אחר, ואז אחר שכבר עבר זמן ארוך, אז ישב עצמו ובחר לו איזה דרך וסדר אחר, כפי שהיה נראה לו אז. אבל לא הניח עצמו לבלבל בכל פעם מעבודה לעבודה ומדרך זה לדרך אחר, רק היה חזק לילך בדרך אחד זמן גדול. אשרי מי שמתנהג בדרך זו, ואז הוא יצליח בדרכו כל ימי חייו.
|