מאת שלמה:

לכבוד מורנו ורבנו עטרת ראשנו שליט"א, שלום וברכה.
כתבתם לאדם שסובל מדחקות בפרנסה שהעצה היא להשתמש בדברי חז"ל שאמרו "כל מזונותיו קצובין מראש השנה מלבד הוצאות שבת", ולכן הצעתם שיקנה האדם לשבת בהרחבה גדולה באופן שיהיה לו על כל השבוע וכו'.
אני נהגתי כן בשבתות האחרונות, עד כדי כך שהוצאתי סכומים נכבדים, וכן כל מה שחשבתי שאני צריך ויש לזה קשר לשבת קניתי ולא עשיתי חשבון ושילמתי גם באשראי ובשיקים ולקחתי על עצמי חובות מה שאני לא נוהג כן בדרך כלל, כי הזכרתי לעצמי את מאמר חז"ל הנאמר לגבי שבת, שהקדוש ברוך הוא אומר "לוו עליי ואני פורע". לדוגמא קניתי לעצמי מעיל חדש ועוד מוצרי ביגוד שהייתי צריך בסך 800 ש"ח, כי אמרתי שזה יהיה לשבת, וייחשב לי כהוצאות שבת, ואת זה שילמתי בשיק ובאשראי דחוי.
בסופו של דבר, אני נמצא עכשיו לקראת כניסה לחוב גדול בבנק, כשלפי חשבוני גם המשכורת של החודש הבא תלך כולה באופן שלא יישאר לי לכאורה על הוצאות החודש מלבד שכר דירה. האם אכן נהגתי כשורה בזה ועליי לחזק עצמי שוודאי הקדוש ברוך הוא יחזיר לי הכל בעתו ובזמנו, או שנהגתי בלא דעת ולא לזאת התכוונתם? אשמח מאוד אם תואילו להשיבני. בתודה רבה.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר ויחי ט' טבת ה'תשע"ה

שלום וברכה אל שלמה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אמר (שיחות הר"ן סימן נ"א) גם בתמימות אסור להיות שוטה; בכל דבר צריכים להשתמש גם עם השכל, כי אם אדם הולך עם תמימות של שטות, אזי יעשה לעצמו חשבון שעל שבת צריכים רהיטים הכי יפים, וילך לקנות רהיטים הכי יפים, וכדי להכניס את הרהיטים הכי יפים צריכים לקנות בית הכי יפה וכו' וכו', וכך הלאה, ואין לדבר סוף וכו', בשעה שבפירוש אמר רביז"ל על עצמו (שיחות הר"ן סימן קכ"ב) שאם לא היה ממתין בביטחון לישועת השם כבר היה איש נוסע ומטולטל כמו כל הנוסעים ומטלטלים עצמם בשביל הפרנסה כנהוג עכשיו. והכוונה כי אמר זאת לענין הנהגת הבית בפרנסה ומלבושים ושאר צרכי הבית, שעל פי רוב חסר לאדם הרבה, כגון לזה חסר מלבוש פשוט, ויש שחסר להם מלבושים חשובים או דירה וכו', שצריכין להמתין לישועת השם ולבלי לדחוק את השעה (ערובין י"ג:) למלאות החסרון תכף ומיד. רק צריכין להמתין עד ירחם השם.

ואמר רביז"ל על עצמו שאם לא היה ממתין, כגון כשהיה חסר לו איזה דבר, אם היה דוחק את השעה שיהיה דווקא תיכף, היה צריך ללוות לעצמו ולהיות בעל חוב עד שהיה מוכרח להיות נוסע ומטולטל כמו שאנו יודעים ענין הנוסעים שהם מוכרחים תמיד ליסע על המדינה מחמת שהם תמיד בעלי חובות. ועניין זה צריכים לידע מאוד, וצריכין ללמד עצמו להרגיל את עצמו בזה מאוד, כי לכל אדם חסר הרבה, אפילו בעלי בתים ועשירים גדולים, מכל שכן מקבלים אפילו החשובים והגדולים. וצריך לזה להסתפק במיעוט ולהנהיג ביתו כפי השעה והזמן. ואם נדמה לו שצריך מלבוש או לאשתו ובניו, אף על פי שמוכרח לו אל ידחק השעה ללוות ולהקיף ולהיות בעל חוב, אך ימתין עד שיבוא עיתו. וטוב לסבול דוחק אפילו במזונות וכל שכן במלבושים ודירות וכו' ולא להיות בעל חוב. ומוטב שיהיה בעל חוב לעצמו או לבני ביתו במלבושים מלהיות בעל חוב להחנוני או לאחרים. כי בכל ענייני פרנסה צריכין להמתין עד שיבוא עיתו, כמו שכתוב (תהלים קמ"ה ט"ו) "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו".

אני רק הצעתי לקנות על צרכי שבת בשפע, ועל זה אמר הקדוש ברוך הוא "לוו עלי ואני פורע" כמאמרם ז"ל (ביצה טו:) אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר ברבי שמעון: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע; ואמרו חכמינו הקדושים (שם טז.) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פחת פוחתין לו, ואם הוסיף מוסיפין לו.

הקדוש ברוך הוא שחונן לאדם דעת יכניס גם בנו דעת ושכל.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים