מאת דקלה:
לכבוד הרב שלום וברכה ורוב שפע, שמחה, רפואה ואריכות ימים בטוב.
יש לי תינוקת בת שנה וחודשיים ואני גרה בעיר חדשה בה אין לי חברה טובה או חבר של בעלי ששם את ילדיו הרכים במסגרת, כך שאני חוששת מאוד לשים את בתי בכל מסגרת שהיא. הרב אמר שאסור לבטוח באף אדם, ואף אני חוששת שינהגו בה לא כשורה ולא אדע על כך בשל גילה הצעיר. האם זה לא כפירה בה' שאני חוששת מלשלוח אותה למסגרת? האם לא הכל מה' ואף אם חס ושלום לא ינהגו בה טוב זה מה'? איך אדע מה לעשות? אשמח לעצה טובה מהרב.
אציין רק שאני הייתי רוצה להמשיך ולהישאר איתה בבית, אך בעלי חושב שזה יועיל לשתינו קצת להתאוורר. תודה ורוב ברכות.

תשובה:

שלום רב אל דיקלה תחי'

לנכון קבלתי את מכתבך.

יש מאמר החכם "מן הזהירות לא להיזהר כל כך", כי לפעמים מריבוי הזהירות ממשיכים על עצמם יותר מדי צרות וכו'; מה את צריכה לחשוש? הקדוש ברוך הוא עזר לך עם בעל נפלא, וכן נתן לך מתנה תינוקת, אזי מה את צריכה להיות כל כך מסופקת ומבוהלת וכו'? מי שתמיד שמח הוא תמיד יכול לעשות לעצמו חברים, וכן אישה שתמיד שמחה היא יכולה לעשות לעצמה בקלות חברות, ולכן למה לכם לחשוש כל כך מדי, אדרבה, תשמחו ותתנו תודה להקדוש ברוך הוא על החסד חינם שעשה לכם, ותהיו הכי מאושרים בחייכם, למה לכם להתבלבל בבלבולי חינם ולהמשיך על עצמכם דאגות ועצבות בחינם?

ראו למסור את נפשכם על מידת השמחה כי אין דבר יותר חשוב כמו שמחה, וכל כך קשה לאדם להגיע למידת השמחה יותר מכל העבודות הכי קשות, קל יותר לצום וכו' ולסגף את עצמו עם סיגופים קשים ומרים וכו', העיקר לא להיות בשמחה, ולכן על שמחה צריכים מסירות נפש גדולה.

ואמרו חכמינו הקדושים (תנחומא שמיני) לפי שאין השמחה ממתנת לאדם, לא כל מי ששמח היום שמח למחר, ולא כל מי שמיצר היום מיצר למחר, לפי שאין השמחה ממתנת לאדם, ואם תהיו בשמחה כל החיים שלכם ילכו כבר בצורה אחרת לגמרי, כי תזכו לישוב הדעת כמו שאמר רביז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י') מה שבני אדם רחוקים מהקדוש ברוך הוא זה מחמת חסרון ישוב הדעת, ולמה אין ישוב הדעת? כי חסר מהשמחה, ולכן תמסרו את נפשכם להיות בשמחה ואז תזכו לגדלות המוחין וכבר לא יחסר לכם שום דבר.

הקדוש ברוך הוא יעזור שתבשרו לי תמיד בשורות משמחות.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים