הנהגות לתענית אסתר

להרגיש בתענית אסתר למה מתענים

מורינו רבי נתן מברסלב זי"ע דיבר ממה שהאר"י הקדוש מביא שבכל חג נמשך אותה הארה שהיה בעת החג כגון יציאת מצרים ומתן תורה וכו', שזה שייך גם לגבי התענית כמו בתשעה באב לגבי חורבן בית המקדש, וכמו כן ב"תענית  אסתר" שיש לזכור למה אנחנו מתענים.

וסיפר מוהרנ"ת שפעם אחת בתענית אסתר התבודד כמה שעות ודימה וצייר לעצמו איך שהמן-עמלק עומד מעליו עם מקל ומכה בו! ובלשונו: "ווי ער שטייט מיט א דראנג און שלאגט מיר".

ואמר: תתארו לעצמכם איך אדם מרגיש כשעומד עליו איזה גוי רשע ומכה בו ברציחה, בוודאי הפחד והכאב גדול מאוד וצועקים אז באופן אחר לגמרי, והבכיות הם בכי אחר לגמרי… כך תיארתי לעצמי בעת התפילה וההתבודדות כאילו המן-עמלק בעצמו עומד מעלי ונותן לי מכות רצח וכך צעקתי ובכיתי להקב"ה.

ורצה מוהרנ"ת ז"ל להכניס באנ"ש דרך קלה איך להתעורר בעת שמפרש שיחתו אליו יתברך, שירגיש ממש כאילו עומד עליו איזה אכזר רשע ומכה בו שבוודאי הכאב גדול מאד וגדולה צעקתו מרוב כאב, וכמו כן בכל אדם בעת התפילה וההתבודדות עליו לצייר לעצמו איך שהס"מ עומד עליו ומכה בו מכות רצח ומתנקם בו ומכשילו בעבירות חמורות, שזהו הכאב הגדול לנשמתו, ואין ביכולתו לעשות שום דבר, רק לצעוק ולזעוק ולהתחנן על מר נפשו, שאז התפילה היא באמת ובכוונה אמיתית והצעקה היא מפנימיות הלב בלי שום פניות כלל.

וזהו הענין של "תענית אסתר", להרגיש בכל לבבו עומק הכאב הגדול שעובר עליו, ואיך שהוא אובד עצות, ואוי לו מיצרו ואוי לו מיוצרו, ויצעק אל הקדוש ברוך הוא – כמו שעשה מוהרנ"ת שצעק כל היום אליו יתברך.

וכבר אמר רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זי"ע (שיחות הר"ן סימן קיז) ש"צריך כל אחד ואחד לצעוק להשם יתברך ולישא לבו אליו יתברך כאילו הוא באמצע הים תלוי על חוט השערה, והרוח סערה סוער עד לב השמים עד שאין יודעים מה לעשות, וכמעט אין פנאי אפילו לצעוק, אבל באמת בוודאי אין לו עצה ומנוס כי אם לישא עיניו וליבו להשם יתברך, וכך צריכין בכל עת להתבודד ולצעוק להשם יתברך.

וזה צריך בכל תענית לזכור להתבונן ולהרגיש למה מתענים?! ולהביא עומק כאבו וצרכיו אליו יתברך ולשוב בתשובה ואז בוודאי יפעל הישועה הגדולה!

להתגבר על הפחד מעמלק

ב'סיפורי מעשיות' מעשה י' מה'בערגיר והעני' מסופר: "הרוצח החביא עצמו עמה [עם הבת מלך] בבור של מי גשמים והיה מפחיד אותה שלא תצעק, שלא ישמעו בני אדם. והיה אומר לה: אני מסרתי נפשי בשבילך כדי לתופסך, ואם אפסיד אותך, אין חיי נחשבים אצלי כלום, על כן תכף שתתני צעקה, אחנוק אותך מיד. ותירא לנפשה מפניו".

ואמרו אנ"ש בשם הרה"ח ר' יצחק ברייטער ז"ל שדבר זה מרומז בשם "עמלק", כי "עמלק" הוא מלשון "אֶמְלֹק" (אותיות אל"ף ועי"ן מתחלפין), היינו אמר לה הרוצח: "אם תצעקי אמלוק ואחנוק אותך" (אמלוק מלשון הפסוק "ומלק את ראשו" בפרשת ויקרא שפירושו עניין של חניקה והריגה).

כי זהו עיקר עצתו של עמלק הרוצח, למנוע את האדם מלקרוא אל השם יתברך,

והחסרון היה שהבת מלך – הרומז לכל בר ישראל – פחדה להגביה את קולה בתפילתה.

ולכן אפילו כשהאדם מוצא את עצמו באיזה מצב גרוע שרק יהיה אסור לו להתייאש בשום פעם מלצעוק אל השם יתברך, כי כך הצעקה והאנקה אליו יתברך יכול להציל את האדם ממה שצריך להנצל.

אשרי המקיים כל זאת ובפרט ביום המוכן לכך שהוא יום תענית אסתר, כי הביאו הפוסקים דברי ה'כל בו' בסימן מ"ה: "התענית שאנו עושים אינו אלא זכר לתענית אסתר, ושיזכור כל אדם שהבורא יתברך רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אליו בכל לבבו כאשר עשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"!

ורבינו הקדוש אמר (ליקוטי מוהר"ן ח"ב סימן מ"ח) "והכלל והעיקר שלא יתפחד כלל" ועל כן צריך שלא יפחד מאיומי הס"מ שימלוק ויחנוק אותו, אלא ירים קולו אליו יתברך ויספר לו מה עמלק עושה וגורם לו תמיד, ואז יזכה גם הוא בעצמו לנס פורים!

ועל ידי שמתענה ביום תענית אסתר וממשיך על עצמו בושה גדולה ממנו יתברך שזה עיקר התשובה (ח"א סימן ו' וסימן ל"ח, וח"ב סימן ע"ב) ומבקש רחמים ממנו יתברך שיחוס וירחם עליו ועל כלל נשמות ישראל להוציאם מהגלות על-ידי-זה יזכה לשמחת פורים!

וכפי שמכניסים את עצמם בתענית ובסליחות, בתפילה ובקשה, בתחינות ווידויים ופיוסים אליו יתברך, ומרבים בצדקה (ח"א סימן קע"ט וסימן ל"ז וסימן נ"ז) – ובפרט בתענית אסתר (ליקוטי הלכות שחיטה ד' אות ז') כפי זה זוכה לשלימות שמחת פורים שמתוקף השמחה בהשם יתברך לא יראה שום טומאה ושום ספיקות ושום חושך רק יתגלה אליו מלך הכבוד יתברך בגילוי רב!!! (אוצר הפורים עמוד רסו-ז על-פי ליקוטי הלכות תפילין ו').

» חג פורים בברסלב סיטי