שיחות מוהרא"ש

שיחות מוהרא"ש זי"ע • פרשת ויקהל 

מוהרא"ש ז"ל אמר, שאסור לעשות הפרש והבדל בין מצוות שבין אדם לחבירו לבין מצוות שבין אדם למקום, כי כולם ניתנו מרועה אחד, וכולם כתובים בתורה הקדושה, ומצינו בעשרת הדברות שהן כלליות כל התורה, כי כל התרי"ג מצוות כלולות בעשרת הדברות כמובא (פירש"י שמות פרק כ"ד פסוק י"ב), שחמש דברות ראשונות הם בין אדם למקום וחמש דברות שניות הם בין אדם לחבירו, להראות שכולם שווים זה בזה, ואי אפשר להפריד ביניהם כלל, ואדרבה מצינו שכבוד הבריות דוחה מצות שבתורה, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות י"ט:) גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה, הרי שהקדוש ברוך הוא הקפיד יותר על כבוד הבריות מעל כבודו, ולכן אסור להפריד בין שני סוגי מצוות אלו כלל, ואי אפשר להיות איש כשר באמת כי אם כשמושלם בשתיהן יחד. ואמר מוהרא"ש ז"ל, שאם רואים בן אדם שבמצוות שבין אדם למקום הוא מדקדק מאד ומקיים אותם בזהירות ובהתלהבות גדולה, אבל במצוות שבין אדם לחבירו הוא מזלזל מאד ואינו חש אליהם כלל, יש לדעת שאדם זה רקוב מתוכו, וגם המצוות שבין אדם למקום כל זהירתו הוא רק לפנים, לישא חן בעיני בני אדם, אבל אין כוונתו לשמה כלל, כי אי אפשר להיות איש כשר באמת כי אם כשיש לו מדות טובות בין אדם לחבירו ומדקדק בכל המצוות שיש בין אדם לחבירו כמו המצוות שיש בין אדם למקום.