בשבועות ראוי לשמוח כמו בשמחת תורה
מוהרא"ש נ"י אמר, שמנהג העולם לשמוח מאוד ביום שמחת תורה, ולעשות הקפות וריקודים רבים עם ספר התורה, כי אז מסיימים את פרשת "וזאת הברכה", והיא שמחה לגומרה של תורה. ובאמת ראוי לנהוג אותה שמחה גם בחג השבועות – לא פחות ממנה! כי אז קיבלנו את התורה בהר סיני, והיא שמחה גדולה להתחלת התורה. כי בחג השבועות אנחנו מקבלים את התורה מחדש, ומצפים ומתפללים להקדוש ברוך הוא שנזכה מהיום והלאה לעשות התחלה חדשה וללמוד תורה הרבה. ולכן ראוי להגדיל השמחה אז מאוד, כי אפילו מי שלא זכה ללמוד עד עכשיו, אבל מחג השבועות יכול לעשות התחלה חדשה, ולקבל על עצמו כל מיני קבלות טובות ללמוד הרבה תורה עד חג השבועות הבא. ולכן הוא יום שמחת תורה ממש, וראוי לשמוח בו הרבה.
וכן היה אצל מוהרנ"ת ז"ל, שפעם בחג השבועות בעת פתיחת הארון, הוציא מוהרנ"ת ז"ל את ספר התורה מארון הקודש, ונכנס להתלהבות עצומה, ואמר בקול רם: "א נייע תורה, א נייע תורה" (תורה חדשה… תורה חדשה…). והתחיל לרקוד עם ספר התורה מסביב לבימה בשמחה עצומה, כמו ביום שמחת תורה ממש, והתעוררו כל אנשי שלומנו מאד. ולכן ראוי לכל אדם להתעורר בשמחה עצומה בחג השבועות, ולקבל על עצמו כל מיני קבלות טובות בעניין לימוד התורה, ולא יניח העצבות אצלו כרגע, כי אפילו אם לא זכה עד עכשיו ללמוד תורה כראוי, אבל מחג השבועות והלאה יכול לעשות התחלה חדשה, ולקבל התורה מחדש ממש.
להתענג גם בגשמיות לכבוד קדושת החג
ואמר מוהרא"ש נ"י, שהשמחה של חג השבועות אינה רק שמחה רוחנית אלא גם שמחה גשמית, כי מייד שקיבלנו את התורה, אנחנו יודעים איך להתנהג בכל מעשינו הגשמיים על פי התורה, ויכולים לקשר כל אכילתינו ושתייתינו ושנתינו וכל המשא ומתן שלנו אל התורה, כי התורה מאירה לנו למצוא אלוקותו יתברך בתוך כל דבר ממש, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (במדבר רבה פרשה יד סימן ט): 'למה נקראת התורה אור? שהיא מאירה את האדם מה יעשה'. ולכן אף על פי שיש מחלוקת בגמרא (פסחים סח ע"ב) בין רבי אליעזר לרבי יהושע איך להתנהג בשמחת יום טוב, אם לעשות כולו לה' או כולו לכם, או חצי לה' וחצי לכם, אבל בחג השבועות כולם מודים שצריכין גם "לכם", ומה הטעם? כי הוא יום שניתנה בו תורה, עיין שם בגמרא. ולכאורה יפלא, אם זה יום שניתנה בו תורה, היה ראוי להקדיש כל היום כולו ללימוד התורה בלבד, ולא לעסוק בגשמיות כלל, אבל התירוץ הוא, שמייד שקיבלנו את התורה, אנחנו יודעים איך להתנהג גם בכל מעשינו הגשמיים על פי התורה, ואז גם כל הגשמיות נעשית תורה, ולכן בוודאי צריכים לשמוח גם בשמחה גשמית בחג השבועות, ולהתענג בכל מיני תענוג לכבוד קדושת החג.
גם בשוק – עוסקים בתורה
ואמר מוהרא"ש נ"י, שמחג השבועות יוצאת התחזקות עצומה לכל אדם איך להתנהג בכל ענייניו, גם כשצריך לצאת לשוק ולעסוק במשא ומתן. כי התורה הקדושה שייכת לכל אדם ובכל זמן, ואפילו אם צריך לצאת לשוק ולעסוק במשא ומתן – גם שם יכול להיות דבוק אל התורה הקדושה, כי אם אינו יכול ללמוד אז בעמקות ובעיון רב, אבל יכול ללמוד בדרך גירסא ואמירה בעלמא, ואם יחזיק בכיסו חומש קטן או ספר תהילים קטן או ספר משניות קטן, הרי יכול לחטוף בכל עת ובכל מקום כמה פסוקים חומש וכמה מזמורי תהילים וכמה פרקים משניות, אפילו באמצע השוק ממש, כגון כשצריך לחכות בתור בבנק או באיזה משרד או בחנות וכיוצא בזה, וזה ישמור אותו מכל הרע והקליפות הנמצאים במקומות אלו לרוב, כי בעל כורחו כל אדם מוכרח לצאת לפעמים לשוק לקנות דברים או לסדר איזה עניין, כגון ללכת לבנק או לדואר וכיוצא בזה, והנה כשאינו חזק בלימוד התורה בדרך גירסא ואמירה בעלמא, אזי אין עימו לוויה של תורה, והוא עלול להיכשל בהסתכלויות אסורות, ולהיות מושפע מכל הרע והקליפות המסתובבות בחוץ, רחמנא ליצלן, אבל כשרגיל לומר הרבה פסוקי חומש ומזמורי תהילים ופרקים משניות, ותמיד יש עימו לוויה של תורה, כי מחזיק בכיסו משניות קטן או תהילים קטן או חומש קטן – זה שומר אותו מכל רע, וכל מקום שהולך ביתו עימו, שאפילו באמצע השוק דומה לו כאילו יושב בבית המדרש.
ואמר מוהרא"ש נ"י שזה סוד דברי רב יוסף (פסחים סח ע"ב): 'אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא' (אם לא חג השבועות, כמה יוסף יש בשוק). ובפשטות הכוונה, שרב יוסף היה מודה להקדוש ברוך הוא על קבלת התורה בחג השבועות, שאם לא היום ההוא, היה הוא בעצמו ככל "יוסף" סתם הנמצא בשוק, ולא היה זוכה לשום מעלה כלל, אבל גם יש לומר ש"יוסף" מרמז על קדושת יוסף הצדיק, ויוסף הצדיק בוודאי היה יכול להחזיק מעמד כשהוליכו אותו בשוק ומכרו אותו לעבד, כי קיבל לימודים חזקים בבית מדרשו של יעקב אביו, להיות קשור תמיד אל התורה הקדושה, וזה אשר שמר אותו מכל רע. אבל אנשים פשוטים כמונו היום, איך נוכל להחזיק מעמד כשצריכים לעבור בשוק, שלא ניתפס ברשת הקליפות שנמצאות שם לרוב? אבל על ידי התורה הקדושה שקיבלנו בחג השבועות, יש לנו כוח לעמוד בכל, כי כשאדם מרגיל עצמו לגרוס הרבה פרקים משניות ולומר הרבה פסוקי חומש ומזמורי תהילים – זה שומר אותו מכל רע. וזהו 'אי לא האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוק', אם לא היום של קבלת התורה, כמה יוסף הצדיק יש בשוק שיכולים להחזיק מעמד בתוקף הקליפות הנמצאות שם, הלא הניסיון גדול ועצום מאד, אבל עכשיו שקיבלנו את התורה, ויכולים לגרוס פרקים משניות ומזמורי תהילים גם כשנמצאים בשוק, בוודאי כל אחד יכול לבנות גדר סביבו עם פרקים משניות ומזמורי תהילים, והם בוודאי ישמרו אותנו מכל רע.
אשרי הזוכה לקבל על עצמו מחג השבועות להיות דבוק אל התורה בכל מקום ובכל זמן, כי התורה תשמור אותו מכל רע ותביא אותו למעלה עליונה.
(שיחות מוהרא"ש) |
||||
|
||||
לתפריט שיחות מוהרא"ש המלא לחץ כאן | ||||
|