חודש אב – ה'סכת ו'שמע י'שראל ה'יום

פעם בסעודת ראש חדש מנחם אב, דבר מוהרא"ש נ"י דבורים נפלאים מענין הצרוף הקדוש של שם הוי"ה, ברוך הוא, המאיר בחדש מנחם אב, שהוא הוי"ה, היוצא מראשי תבות הפסוק (דברים כז, ט): ה'סכת ו'שמע י'שראל ה'יום הזה נהיית לעם להוי"ה אלקיך, ואמר שהוא דבר פלאי, שדיקא הצרוף של חדש אב, רגיל מאד בפיהם של ישראל, יותר משאר כל הצרופים, כי כשרוצים להזכיר שם הוי"ה ברוך הוא, בלי לבטא האותיות כמו שהן כתובות, אומרין "הוי"ה", שזהו הצרוף הקדוש המאיר בחדש אב דיקא, והוא יוצא מראשי תבות ה'סכת ו'שמע י'שראל ה'יום וגו', ויש להבין ענין זה, למה רגילים להזכיר צרוף זה ביותר, וגם מהו הקשר בין חדש מנחם אב לפסוק ה'סכת ו'שמע י'שראל ה'יום וגו'?

	ה'סכת ו'שמע י'שראל ה'יום – הצרוף של חדש אב

והסביר מוהרא"ש נ"י את הענין בדרך נפלא, על פי דברי חכמינו הקדושים (ברכות סג:), שדרשו ארבע דרשות מפלאות על פסוק זה, שכלן שיכות לימים אלו ביותר, ועל ידן יכולים לזכות לדבקות אמתית בו יתברך בקביעות עצומה, כי הדרשה הראשונה היא, הסכת ושמע ישראל "היום הזה" נהיית לעם, וכי אותו היום נתנה תורה לישראל, והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה? אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום, כיום שנתנה מהר סיני, הרי שיוצאת מפסוק זה מדת ההתחדשות, ללמד תורה בכל פעם בחשק חדש, כאלו היום נתנה מהר סיני, וכאלו לא למד כלל מעולם, ודבר זה שיך ביותר לימי מנחם אב, כי אז מתאבלין על חרבן בית המקדש, שהוא חרבן המוחין ואבדת הדעת, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות לג.) כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו, וההפך מובן מאליו, וכן אמרו (סנהדרין צב:) כל אדם שאין בו דעה לסוף גולה, ובימים אלו אנחנו מבקשין להתנחם מן החרבן והגלות, ועקר הנחמה על ידי בנין הדעת, שנעשה על ידי למוד תורה הקדושה, ועקר הלמוד הוא על ידי מדת ההתחדשות, שלא יסתכל על מה שלמד אתמול, ולא ידאג על מה שילמד מחר, רק יסתכל על היום הזה, כאלו נתנה לו היום התורה מחדש, ויעסק בה בהתחדשות חדשה, כאלו לא עסק בה כלל מעולם, ואז באמת נתקים בו "היום הזה" נהיית לעם להוי"ה אלקיך, שנחשב כאלו היום קבלה מהר סיני, וכאלו בנה מחו ודעתו מחדש, ואזי נחשב כאלו נבנה בית המקדש בימיו, ויש לו נחמה מכל הצרות.

והנה אם יחשב אדם, מי אני לעסק בדברי תורה, הלא יש לומדים מפלגים הלומדים בעיון עמוק ובפלפול עצום, ואני עדין לא נפתחו עיני בדרכי הלמוד, ובקשי אני יכול לומר את המילים כסדרן, על זה באה הדרשה השניה, הסכת ושמע ישראל היום וגו', עשו כתות כתות ועסקו בתורה, שכל אחד יסדר כתה לעצמו בסדר דרך הלמוד כפי דעתו והבנתו, ויזכר היטב דברי רבנו זכרונו לברכה (שיחות הר"ן סימן ע"ו) שאין צריכין בלמוד אלא אמירה בעלמא, וממילא יבין, עין שם, ולכן למה לו להסתכל על אחרים הלומדים בעמקות ובפלפול ולקנאות בהם, כל אחד ילמד כפי דרכו והבנתו, ויעשה כתה וחבורה מעוד אחרים בני גילו הלומדים באפן הזה, ולא יקנאו באחרים כלל, שזה נכלל בשיחתו של רבנו זל, שפעם אמר באותו לשון (חיי מוהר"ן סימן שי"ט), "אני אעשה מכם כתות כתות", הינו שיהיה כמה מיני כתות בדרכי עבודת השם יתברך, ולא שיהיה חס ושלום מחלוקות ושנאות בין הכתות, רק כל אחד יתחבר לכתה וחבורה כפי מחו ודעתו, ולא יסתכל או יקנא באחרים כלל, וזה גם כן שיך מאד לחדש אב, כי אחת מסבות החרבן היתה על קנאה ושנאת חנם, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (יומא ט:) מקדש שני מפני מה חרב, מפני שהיתה בו שנאת חנם, ולכן עקר התקון לימים אלו על ידי שכל אחד יסתכל על עצמו, וישלים עצמו בדברי תורה כפי מחו ודעתו, ולא יקנא באחרים כלל, ועל ידי זה יזכה לבנות בית המוחין שלו, ולבא לתבונות התורה לעמקה, ויהיה נחשב כאלו נבנה בית המקדש בימיו.

והנה אם יאמר אדם, הלא יש לי כל כך הרבה צרות ויסורין רחמנא ליצלן, ועובר עלי משברים וגלים, ואיך אני יכול לזכות לדברי תורה, על זה בא דרשה שלישי של חכמינו הקדושים, הסכת ושמע ישראל, כתתו עצמכם על דברי תורה, שאין דברי תורה מתקימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר (במדבר י"ט) זאת התורה אדם כי ימות באהל, כי דיקא התורה שאדם לומד מתוך דחק ועני, זה מתקים אצלו, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (ילקוט קהלת רמז תתקס"ח) על הפסוק (קהלת ב') אף חכמתי עמדה לי, התורה שלמדתי באף זה מה שעמדה לי, ולכן דיקא כשעובר על האדם מה שעובר, עקר עצתו לברח אל התורה הקדושה, וכמו שאמרו חכמינו (תנא דבי אליהו פרק ו'), אם ראית שהיסורין ממשמשין ובאות עליך, רוץ לחדרי דברי תורה ומיד היסורין בורחין ממך, וזה שיך מאד לחדש מנחם אב, שאז היה השבר הגדול של חרבן בית המקדש, ונכתתו נשמות ישראל כמו שנכתתו רחמנא ליצלן, ולכן דיקא אז מסגל מאד לקבל התורה מחדש, ולקים הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם להוי"ה אלקיך, שדיקא על ידי כל הצרות והיסורין של החרבן וכל השיך אליה, יכולים לעשות התחלה בלמוד התורה, ולקים מאמר חכמינו הקדושים, אין דברי תורה מתקימין אל במי שממית עצמו עליה, כי על ידי כל הצרות והיסורין, נתבטל החמר ומאיר הצורה שהיא הנשמה (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ק"ע), ואז יזכה לקנות דברי תורה ולהתנחם מכל צרותיו.

ולמי שיאמר שאין לו שום הבנה בתורה, וכמעט שובר את שניו כדי לומר הדברים כסדרן, על זה באה הדרשה הרביעית, הסכת ושמע ישראל, הס ואחר כך כתת, דאמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ואחר כך יהגה, הינו שישתק לכל הקשיות ואי הבנות שיש לו בתורה, ויגרס הרבה, ועל ידי זה יבוא לתבונות התורה, וכמו שאמר רבא במסכת עבודה זרה (דף י"ט.), לעולם ליגריס איניש ואף על גב דמשכח ואף על גב דלא ידע מאי קאמר (לעולם יגרס אדם בתורה אפלו ששוכח ואפילו שאינו יודע מה שאומר), כי רבוי הלמוד עולה על הכל, ועל ידי שילמד הרבה בגירסא, יפתח מחו, ויזכה להגיע סוף כל סוף להבנת התורה.

נמצא שבפסוק זה של ה'סכת ו'שמע י'שראל ה'יום, שבו מרמז הצרוף של חדש אב, שהוא הוי"ה, יוצאים למודים נפלאים להתחזק מאד בלמוד התורה בהתחדשות חדשה, ובדרך גירסא, אפלו בשעה שצר ודחוק לאדם מאד, כי אלו הלמודים צריכין ביותר בחדש אב שבו היתה החרבן, ועל ידי התעוררות ללמוד התורה כראוי, זוכין לבנין המוחין והדעת, שנחשב כבנין בית המקדש ממש, ולכן מובן מאד למה צרוף זה של חדש אב מרגל מאד בפי הבריות, ומזכירין תמיד "הוי"ה" ברוך הוא, כי הצרוף הזה יוצא מפסוק ה'סכת ו'שמע י'שראל ה'יום, שממנה לומדים התחזקות עצומה ללמד התורה בכל עת ובכל זמן, אפלו בעת החרבן והדחק, ועל ידה נזכה לראות בבנין ציון וירושלים ולהתנחם מכל הצרות.

וסיים מוהרא"ש נ"י, שעל פי זה מובן טעם מתוק במנהג ישראל קדושים לאכל מאכלי חלב מתחלת חדש אב עד תשעה באב, וכבר מובא על זה טעמים בספרים הקדושים (עין בספר הקדוש "זרע קדש"  להרב הקדוש רבי נפתלי מראפשיץ זי"ע פרשת בלק ופרשת דברים), ולפי הנ"ל מובן הענין מאד, כי זה כדגמת חג השבועות ממש, כי בימים אלו מסגל מאד לעשות התחלה חדשה בלמוד התורה, ויהיו דברי תורה בעיניו כאלו היום נתנה, ואם יתגבר בימים אלו שהם ימי צר ודחק, לעסק בתורה בכח גדול, ויקים "כתתו עצמכם על דברי תורה", אזי יחקקו דברי תורה בלבו לכל ימות השנה, ויקבל כח עצום לעסק בדברי תורה כל השנה כלה, אשרי הזוכה לבלות ימי חדש מנחם אב בקדשה וטהרה כראוי.

(שיחות מוהרא"ש)