שיחות מוהרא"ש • מעלת האחדות

ואמר מוהרא"ש נ"י, אל תחשבו שאני אומר לכם גוזמא, שדבר רביז"ל טמיר מכל העולמות, ומכל שכן שטמיר ונעלם מהעולם הזה, כי את זה יכולים לראות בחוש, שחסידים ואנשי מעשה מדברים מכל לימודי הבעל שם טוב הקדוש זי"ע ותלמידיו הקדושים, וכן מלימודי המגיד ממעזריטש זי"ע ומתלמידיו הקדושים, וכן מלימודי הרבי רבי אלימלך זי"ע ומתלמידיו הקדושים, אבל כמעט אין אף אחד שמדבר מלימודי רביז"ל ומתלמידיו הקדושים, ואין זה רק מחמת רום גבהם של לימודי רביז"ל, שהם טמירים ונעלמים מכל העולמות, ואין כמעט לאף אחד השגה בהם, ודייקא מחמת זה אי אפשר להשיגם רק כשיש אחדות גמורה בין תלמידי רביז"ל, וכולם שמים מגמת לבם ללמוד וללמד לימודי רביז"ל לעצמם ולאחרים, כי בכח האחדות והאהבה שיש בין המקורבים לרביז"ל, יכולים לעלות למעלה מכל הכיסויים והלבושים, ולהשיג אפס קצה מן הגילויים הנוראים שלהם.

וסיפר מוהרא"ש נ"י, שמוהרנ"ת ז"ל היה רגיל לומר, שאם אנשי שלומינו היו אוחזים את עצמם ביחד, אינם יכולים לתאר אל אילו אורות היה רביז"ל מביא אותם, כי גם בימי מוהרנ"ת ז"ל היו כל מיני סכסוכים וחילוקי דיעות בין תלמידי רביז"ל, ומוהרנ"ת ז"ל היה מנסה בכל כוחותיו לפשר ביניהם ולאחד אותם ביחד, והיה תמיד מרבה לדבר מן האחדות והאהבה והשלום שצריך להיות בין אנשי שלומינו, והיה חוזר על דברי רביז"ל (חיי מוהר"ן סי' רצ"ב), "העולם ראוי שיתמהו עצמן על האהבה שבינינו", כי לימודי רביז"ל צריכין להביא אהבה גדולה בין כל המקורבים אליו, ואף על פי שגם אמר רביז"ל פעם (חיי מוהר"ן סי' שי"ט), "אני אעשה מכם כתות כתות", לא היתה כוונת רביז"ל שיהיה "מחלוקות" בין הכתות חס ושלום, רק שתהיינה כמה כתות של תלמידים שימסרו נפשם על נקודת שונות שבדברי רביז"ל, היינו שיהיו אלו שימסרו נפשם על לימוד התורה, וסדר דרך הלימוד של רביז"ל, ויהיו אלו שימסרו נפשם על תפילה והתבודדות, ויהיו אלו שימסרו נפשם על הפצת ספרי רביז"ל, וכן שאר כל העבודות, אבל כולם יכוונו דעתם ויתאחדו לבם להכניס את לימודי רביז"ל בקרבם ובקרב כל העולם, אבל לא שתהיה, חס ושלום, מחלוקת ופירוד לבבות ביניהם, ודייקא מחמת שמוהרנ"ת ז"ל מסר נפשו על נקודת האחדות שבין אנשי שלומינו, לכן השיג מוהרנ"ת ז"ל בלימודי רביז"ל מה שלא השיגו תלמידי אחרים, כי מוהרנ"ת ז"ל היה דוגמא חיה של אחדות ואהבה, ומסר נפשו כל ימיו להכניס זאת באנשי שלומנו, ורק בכוחו ובמסירת נפשו של מוהרנ"ת ז"ל אנחנו זוכים היום לדעת מרביז"ל ומלימודיו הנוראים, וכמו שאמר רביז"ל בעצמו (חיי מוהר"ן סי' ש"ע), אם לא מוהרנ"ת ז"ל לא היה נשאר ממנו עלה אפילו אחד של גניזה ("ווען ניט ער, וואלט איר ניט גיהאט אפילו א בלעטיל שמות").

והמשיך מוהרא"ש נ"י ואמר, ועל קוטב זאת אני עובד כל ימי חיי, להכניס אהבה ואחדות בין אנשי שלומינו, כי אני יודע שאם אנשי שלומינו היו מחזיקים עצמם ביחד, היו יכולים לכבוש את כל העולם תחת לימודי רביז"ל, אבל הבעל דבר גם כן יודע זאת, ולכן עושה כל מה שביכלתו לעשות פירודים וסיכסוכים בין אנשי שלומינו, וכשראיתי זאת החלטתי שלכל הפחות עלי להשגיח שבין תלמידי היכל הקודש חסידי ברסלב, יהיו אחדות, שלום ואהבה גמורה, אבל גם על זאת אורב הבעל דבר מאד, וכל אחד סוחב מה שאני אומר לכיוון אחרת, אבל אני מכריז ואומר, שכל כוונתי רק לדבר אחד בלבד, לגלות ולפרסם לימודי רביז"ל בכל העולם כולו, שכל הבריות ידעו מסדר דרך הלימוד של רביז"ל, ושכל הבריות ידעו מתפילה והתבודדות אל השם יתברך, וכל הבריות יעסקו בגמילות חסדים, להפיץ לימודי האמונה בכל העולם כולו, ואין לי שום כוונה ומטרה אחרת. ואילו היו כל תלמידי היכל הקדוש חסידי ברסלב מתאחדים בדבר זה, היו מצליחים לגלות ולפרסם לימודי רביז"ל בכל העולם כולו.

וסיפר מוהרא"ש נ"י סיפור נפלא, שבשעה שהשר נאפוליון היה הולך וכובש העולם תחת ממשלת צרפת, פגש בחכם אחד (ומקובל שהיה גם צדיק גדול), ושאל אותו, אולי תוכלו להגיד לי במה כוחה של מדינת רוסיה גדול, ואיך אוכל להתגבר עליה, כי נאפוליון ראה שהם מנצחים שלא כדרך העולם, ורצה לדעת סוד כוחם, ואמר לו החכם, אני אמשול לך משל, היה פעם עשיר גדול שנסע עם מרכבה רתומה ומפוארת, רתומה לארבעה סוסים בריאים וחזקים, אבל היתה עת גשמים, והעגלה נכנסה לתוך בוץ סמיך ועמוק, ולא היתה יכולה לצאת ממנו, ופתאום עברה על ידיהם עגלה קטנה רתומה לשני סוסים חלשים, והעגלון שאל את העשיר, האם אתה רוצה שאוציא אותה מהבוץ, וגיחך העשיר: איך אתה רוצה להוציא אותי מן הבוץ עם סוסים חלשים כאלו? אבל העגלון התעלם מדבריו, וקשר את העגלה והסוסים שלו לעגלת העשיר הגדולה והחסונה, והכה פעם אחת עם השוט שלו את סוסיו, ובמשיכה אחת מהירה הוציאו את העגלה והסוסים מן הבוץ, והתפלא העשיר מאד איך הצליח לעשות זאת, ובמה היה כוחו? הסביר לו העגלון: נכון ואמת שהסוסים שלי חלשים, אבל הם מאוחדים מאד בדעה אחת לקיים את כל צוויי, ולכן יש להם כח גדול לעשות נפלאות, ועל ידי זה הצליחו להוציא אותך מן הבוץ… כן הדבר עמך, המשיך החכם להגיד לנאפוליון, באמת יש לך צבא גדול מאד המורכב מכמה בני עמים: צרפתים, איטלקים, ספרדים וכו', אבל כל אחד לוחם עם כוחו הפרטי, ואין אחדות ביניהם, אבל הצבא הרוסי, אף על פי שבאים ממדינה עניה וחלושה, והם איכרים ואנשים פשוטים, אבל יש אחדות עצומה ביניהם, וכולם לוחמים בכוונה אחת להגן על מדינתם ולכבוש את האויב, ולכן הם מצליחים מאד שלא כדרך הטבע…

ואמר מוהרא"ש נ"י, אותו דבר אני אומר לכל תלמידיי ומקורביי, תלמידי היכל הקודש חסידי ברסלב, אם היו מתאחדים באחדות אחת לגלות ולפרסם לימודי רביז"ל בכל העולם, ולא היה כל אחד סוחב לכיוון שלו, להתגדל ולהתייהר ולומר "עלי יניח צדיק את ראשו", היו מצליחים שלא כדרך הטבע, והיו מאירים דבר רביז"ל בכל העולם כולו, ועל קוטב זה הקמתי קהילה קדושה ביבנאל עיר ברסלב, המכילה קרוב לארבע מאות משפחות, כן ירבו, ועיקר מגמתי שתהיה אחדות ואהבה גמורה ביניהם, וכן שאר כל הקהילות שזכיתי להקים בארץ ובחוץ לארץ, ואני מאד מקפיד שלא ימצא איש שוטה וחולה רוח ביניהם, כי זה גורם לפירודים ומחלוקת, כי אנשים מבחוץ אומרים: איזו קהילה משונה, יש בה אנשים משונים וכו', ולמה להתקרב אליהם, ולכן איני מניח שיהיו אנשים כאלו בתוך קהילתינו, ואני תמיד אומר בדרך צחות, שעל אנשים כאלו נאמר (בבא קמא י"ד.) "משונה קרן" בחצר הניזק, חצי נזק משלם, שמי שקצת משונה מאחרים, ונראה כאדם עם קרן בראשו, כבר נחשב כחצי נזק, ועלול מאד לבוא לידי נזק שלם חס ושלום, ולכן אין לו מקום בקהילתינו, הקהילה שלנו בנויה ומיוסדת על אהבה ואחדות, וצריכה להיות דוגמא חיה של אהבה ואחדות, ולכן כל מי שרוצה להצטרף אליה צריך להיות בשלום ואחדות עם כולם, ועל ידי זה נזכה להצליח בכל ענין  ולגלות ולפרסם לימודי רביז"ל בכל העולם כולו.

(שיחות מוהרא"ש)