שבת הגדול

גדלות של ניסים שבאים על ידי תפילה

מוהרא"ש ז"ל היה רגיל כמעט בכל שבת הגדול לחזור על דברי מוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב') ששבת הגדול נקראת על שם התגלות הניסים שהיו על ידי תפילה, שנקראת "גדול", וכמו שכתוב (דברים ד, ז): כי מי גוי "גדול" אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קוראנו אליו, כי זו גדלותינו שהשם יתברך שומע תפילתינו, ומשנה הטבע על ידי תפילתינו, וכמו שנאמר אצל אלישע הנביא (מלכים ב' ח, ד): "ספרה נא לי את הגדולות אשר עשה אלישע", ואמרו חכמינו הקדושים (מגילה כז ע"א): 'ואלישע דעביד ברחמי הוא דעבד'; שכל הניסים שעשה אלישע הנביא היו על ידי תפילה, נמצא שתפילה שפועלת ניסים ושינוי הטבע נקראת "גדול" (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רנ), וכל זה התחיל בשבת הגדול, כי אז לקחו השה שהייתה העבודה זרה של מצריים, וקשרו אותה לכרעי המיטה, והכינו אותה לקורבן פסח, והיו שיניהם של מצריים קהות על ששוחטין את אלוהיהן, ולא היו רשאין לומר להם דבר, ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול (כמובא בטור ארח חיים סימן תל). כי זה אחד מן הנסים שפעלו על ידי תפילתן הגדולה.

כל הנס של מצרים היה על ידי תפילה

וכן עוד נס היה באותה העת, שבשעה שהזהיר הקדוש ברוך הוא את המצריים על מכות בכורות, נכנסו כל הבכורות אצל אבותיהם, ואמרו להם, כל מה שאמר משה, הביא עלינו, אין אתם מבקשים שנחייה? בואו והוציאו את העבריים האלו מבינינו, ואם לאו – אנו מתים, השיבו להם ואמרו: אפלו כל המצריים מתים אינן יוצאים מכאן, מה עשו? נכנסו כל הבכורות אצל פרעה והיו מצווחין לפרעה ואומרים: בבקשה ממך הוציא את העם הזה שבשבילם רעה תבוא עלינו ועליך, אמר לעבדיו, צאו וקפחו שוקיהם של אלו, מה עשו הבכורות? מיד יצאו ונטלו כל אחד חרבו והרג את אביו, שנאמר: "למכה מצרים בבכוריהם"; "למכה בכורי מצרים" אין כתיב כאן, אלא "למכה מצרים בבכוריהם", שישים רבוא הרגו הבכורות באבותיהם (מדרש תהלים מזמור קלו), הרי ראו נשמות ישראל באותה עת שידוד הטבע ממש, ששונאיהם הרגו עצמם מיניה וביה, והכל בזכות וכח התפילה שהאיר בהם משה רבינו עליו השלום, שיידעו שהקדוש ברוך הוא קרוב אלינו בכל קוראינו אליו, ולכן נקראת שבת זאת "שבת הגדול", על שם התגלות "גדולתינו" בכח התפילה, שאנו יכולים לפעול נפלאות גדולות בכל תפילה ותפילה שנתפלל אל ה'.

שבת הגדול זמן של התחדשות התפילה

ואמר מוהרא"ש ז"ל, שלכן שבת הגדול הוא זמן מיוחד להתחדש בעבודת התפילה, ולהכין עצמינו על יציאת מצריים, שהוא יציאת הדיבור ממיצר הגרון, כי גלות מצריים הייתה גלות הדעת והדיבור, שנפלו לקטנות המוחין וסתימת הדעת, ולא האמינו בכח התפילה שלהם, שיכולים לפעול גדולות ונפלאות בכל דיבור ודיבור, אבל כשבא משה רבינו ופתח להם אור הדעת, שידעו שכח התפילה מסור בידם לפעול כל מה שברצונם, אז יצא הדעת והדיבור מן הגלות, ונעשה חג הפסח, שנקרא על שם פה-סח, והתחילו לעסוק בתפילה בכח גדול. ולכן בשבת שלפני פסח, שמאז התחילו הניסים הגדולים של יציאת מצרים, הוא זמן מסוגל מאוד להתחדש בתפילה, ולהכין עצמו לראות ניסים בכל פרט ופרט.

ההתעוררות שבאה על ידי הפיכת השולחן

ואמר מוהרא"ש ז"ל, שזה סוד "הפיכת השלחן בשבת הגדול" המוזכר בדברי רבינו ז"ל (שיחות הר"ן סימן פח), שכמעט בכל בתי ישראל מהפכין הסדר שבבית בשבת הגדול, ואוכלין על שולחן אחר, מחמת שהשולחן הרגיל כבר מוכשר ומוכן לפסח, כי השולחן מרמז על הדיבור, וכמו שכתוב (יחזקאל מא, כב): 'וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה". והפיכת השלחן בשבת הגדול מזכיר אותנו שהדיבור שלנו עדיין בגלות. ועלינו להתעורר להוציא אותה מן הגלות, ולבוא להתגלות פני ה', עד שיתקיים בנו "זה השולחן אשר לפני ה'", שהוא השולחן הקדוש של כל נשמות ישראל בליל הסדר, שמקיימים עליו כל המצוות הקדושות של ליל פסח, ד' כוסות מצות ומרור וכו', ועונין עליו דברים הרבה, ולכן על ידי השינוי והפיכת השולחן בשבת הגדול, ראוי לכל אחד להתעורר להוציא הדיבור שלו מן הגלות, ולהתחדש מאד בעבודת התפילה.

הדיבור מתחיל להפוך את עצמו

ואמר מוהרא"ש ז"ל, שהוצאת הדיבור מן הגלות מכונה בשם "הפיכת" השולחן, על שם הפסוק (צפניה ג, ט) 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעובדו שכם אחד', ומסביר רבינו ז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן סב): כשיבוא משיח, ואז יתחילו כל הבריות לדבר אל הקדוש ברוך הוא, אפלו אומות העולם, ואזי הדיבור יהפוך עצמו, וילקט כל ניצוצי הקדושה מתוכם, וישארו כל הקליפות בלי חיות, עיין שם, ועניין זה מתחיל משבת הגדול, שהיא התחלת הגאולה, ולכן מכונה בשם "הפיכת" השולחן, כי אז הדיבור מתחיל להפוך עצמו, כדי ללקט כל ניצוצי הקדושה מבין הקליפות, ולהחזירם אל הקדושה, והיא התחלת הגאולה.

התחלת הגאולה ותיקון החטא הקדמוני

ואמר מוהרא"ש ז"ל רמז נפלא, כי הפיכת אותיות שלח"ן הם אותיות לנח"ש, לרמז, שאנחנו עוסקים עכשיו בתיקון חטא הנחש, שדיבר לשון הרע על בוראו, וגרם חטאו של אדם הראשון ושל כל הדורות, ועיקר תיקונו על ידי משיח צדקינו, שיבוא ויכניס עבודת התפילה בעולם, כי 'משיח' נקרא על שם 'משיח' אילמים (לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן פג), ולכן משי"ח בגימטריא נח"ש, כי משיח יבוא לתקן חטא הנחש, ואז יתחילו כל הבריות לדבר אל הקדוש ברוך הוא, וזה מרמז בהפיכת ה"שלחן" בשבת הגדול, שמהפכים אותיות לנח"ש לאותיות שלח"ן, ומתחיל ה"שלחן" שהוא הדיבור לצאת מן הגלות, שזוהי התחלת הגאולה.

עיקר הפרנסה נמשך מכח הדיבור

ואמר מוהרא"ש ז"ל, שגם מבואר בשיחה זו של רבינו ז"ל בעניין הפיכת השולחן, שעיקר הפרנסה והאכילה שהוא שפע השולחן, נמשך מכח הדיבור, וכמו שכתוב (דברים ח-ג): "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם", היינו כפי שאדם מרגיל את פיו לדבר אל השם יתברך, כן יש לו מזון ופרנסה, ולכן בשבת הגדול, אנחנו מזכירים עצמינו, שכל פרנסתינו תלויה ביציאת הדיבור מן הגלות, ועל ידי שנתחיל לדבר אל הקדוש ברוך הוא, יתקיים בנו, "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'", ויהיו כל אכילתינו ופרנסתינו כמו לחם הפנים, ונזכה תמיד לשפע גדול, ולהכין כל צרכי החג בהרחבה גדולה.

בזמן הזה צריך להיזהר מאוד מכעס

ואמר מוהרא"ש ז"ל, שעל כן דייקא בשבת הגדול, שמקיימים "הפיכת השלחן", ואוכלים במקום אחר מן הרגיל, ונשמרים מאוד שלא יתפזר חמץ בכל הבית, באותה העת צריכים לשמור מאוד שלא יבוא לידי כעס וקפידות בבית, חס ושלום, שלא יכעס על האשה והילדים אם אין כל דבר מסודר על מקומו, כי כעס מקלקל שפע הממון והפרנסה, ועיקר העשירות תלויה בשמירה מכעס (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן סח), ועל כן אם רוצים לזכות לתיקון השולחן, ולקבל שפע קודש לקראת חג הפסח, עליו לשמור מאוד מכל מיני כעס וקפידות, ולהנהיג את הבית דייקא בשבת זאת בשמחה ובנחת יתרה, ואז לא יחסר לו שום דבר כלל.

(שיחות מוהרא"ש)