מוהרא"ש ז"ל אמר, שבהגיע חודש תמוז כבר מריחים את ריח הקדוש של ימים הנוראים הבאים עלינו לטובה, וכמו שאמרו דורשי רשומות אשר תמו"ז ראשי תיבות ז'מני ת'שובה מ'משמשים ו'באים,

כי מראש חודש תמוז מתחיל הרבע האחרון של השנה, וכבר צריכין להתכונן לימי ראש השנה הקדושים, ומובא בכתבי האריז"ל (פרי עץ חיים שער ראש השנה פרק ד') שחדשי השנה נקראים "ראשי" חדשים, כי הם מרמזים כנגד החושים שיש בראש האדם, וחדשי תמוז ואב הם כנגד שתי העינים, עיין שם, והנה עיקר קדושת אדם נמדדת כפי קדושת עיניו, וכמו שפירשו צדיקים את הפסוק (בראשית ל"ח) איה הקדשה היא בעינים, ולכן בסוף השנה עוסקים ביותר בתיקון העינים, כדי להגיע אל ראש השנה בקדושה ובטהרה כראוי, ולא בחנם הס"מ מתגבר ביותר על העינים בחדשי תמוז ואב, שהם חדשי הקיץ, שאז הנסיון גדול מאד בשמירת עינים, כי דייקא בחדשים אלו יכולים לזכות לקדושה עליונה, אם זוכים לשמור את העינים כראוי.

ופעם בסעודת ראש חודש תמוז, דיבר מוהרא"ש ז"ל שיחה נפלאה על פי דברי רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' רי"ז), תמ"ז ראשי תיבות ז'כרו ת'ורת מ'שה (סוף מלאכי), וגם תמ"ז ראשי תיבות ז'מן מ'תן ת'ורתינו, כי בשבעה עשר בתמוז ירד משה רבינו מן ההר עם הלוחות, כדי ליתן תורה לישראל, אבל כשראה את העגל, שבר את הלוחות בתחתית ההר, וזה גרם שכחת התורה, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (עירובין נ"ד.) אלמלא לא נשתברו הלוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל, ולכן חסרה אות ו' מראשי תיבות תמו"ז, כי אות ו' מרמזת על הלוחות שהיו ארכן ו' ורחבן ו' (בבא בתרא י"ד.), ואז בתמוז צריכין להמשיך הזכרון לתקן השכחה של שבירת הלוחות, עיין שם כל זאת בדברי רבינו ז"ל. ואמר מוהרא"ש ז"ל, שראוי להבין מה רבינו ז"ל מלמד אותנו בתורה זאת, ואיזה לימוד יוצא ממנה לעובדא ולמעשה.

ואמר מוהרא"ש ז"ל, שיוצא מדברי רבינו ז"ל התחזקות נפלאה להתמדת התורה, ולמדת התשובה, ולעשות התחלה חדשה בחודש תמוז דייקא, כי מבואר בדברי רבינו ז"ל (שיחות הר"ן סי' כ"ו), שאף על פי שאצל העולם שכחה היא חסרון גדול בעיניהם, אבל בעיני שכחה היא מעלה גדולה, כי על ידי שכחה יכולים תמיד לשכוח כל העבר, ולעשות התחלה חדשה, ולזכות לתשובה באמת, וכן בלימוד התורה, דייקא מחמת שאדם לומד ושוכח, על ידי זה יכול ללמוד כל פעם בתשוקה חדשה, ויהיו דברי תורה בעיניו כחדשים ממש, עיין שם, נמצא שמשה רבינו פעל דבר גדול בשבירת הלוחות בחודש תמוז, כי המשיך עליהם מדת השכחה כדי שישכחו מה שפגמו בעשיית העגל, ויוכלו לעשות תשובה באמת, וכן יתמידו בתורה בכל פעם בתשוקה חדשה (ע' ליקוטי הלכות גרים הלכה ד' אות ו').

ולכן דייקא מחודש תמוז נמשכים כוחות עצומים לאדם לשכוח כל העבר שלו ולעשות התחלה חדשה בתשובה ומצוות מעשים טובים, ולהכין עצמו על ימי ראש השנה הקדושים, וכן לעשות התחלה חדשה בהתמדת התורה, וללמוד בתשוקה חדשה כאילו עדיין לא למד כלל מעולם, נמצא, אשר תמו"ז ראשי תיבות ז'מני ת'שובה מ'משמשים ו'באים, וראשי תיבות ז'כרו ת'ורת מ'שה וראשי תיבות ז'מן מ'תן ת'ורתינו, כולם קשורים זה בזה, כי דייקא על ידי הכוחות של חודש תמוז יכולים לזכות לתשובה ולהתמדת התורה באמת, אשרי הזוכה להמשיך על עצמו קדושת חודש תמוז כראוי.

(שיחות מוהרא"ש)