שיחות מוהרא"ש • אחדות

מוהרא"ש נ"י אמר, שאין עוד דבר טוב ומוצלח בחיי האדם כמו כשמחזיקים את עצמו באחדות אחד, ולהיפוך אין עוד יותר קללה מפירודים, כשנפרדים אחד מהשני, כי כשמתאחדים ביחד אז יכולים מאד להצליח בכל דבר, אבל כשמתפרדים יש רק כשלון, ומובא במדרש (ילקוט עמוס רמז תקמ"ח) קנה אחד יכולים לשבור, אבל הרבה קנים אי אפשר לשבור, כשהרבה קנים קשורים ביחד אי אפשר בשום פנים ואופן לשבור אותם, מה שאין כן אם זה קנה אחד לבד, בקלות יכולים לשבור אותו, כך כשבחורים בישיבה מחזיקים את עצמם ביחד, וכל דבר שהם עושים הם עושים ביחד, מנקים ביחד, אוכלים ביחד, לומדים ביחד, אזי אף אחד לא יכול לשבור אותם, כי כשרואים שכולם לומדים זה מכניס חשק בכולם שילמדו, כי אחד מתעורר מהשני, כשאוכלים ביחד אז אחד מתבייש מהשני, והוא לא יאכל כמו רעבתן, כי מתבייש מאחרים, כשמנקים ביחד אז הכל הולך יותר בקלות, כי מה שלוקח לאחד שעה לנקות את הבית מדרש ואת הישיבה, לכמה בחורים ביחד יקח חמש דקות, וכן בכל דבר כשיש אחדות יש בזה ברכה, לא כן כשיש פירודים יש בזה קללה, כי כל אחד מושך לכיוון אחר, ואזי מה קורה? החבורה מתפרדת וכבר לא נשאר מהם כלום, ואף אחד לא יכול ליהנות, לא כן כשאוחזים את עצמם באחדות אז יש לכולם הצלחה.

אחדות – כאיש אחד בלב אחד

ואמר מוהרא"ש נ"י, כשרבינו ז"ל יצא מעיר ברסלב לנסוע לעיר אומין להסתלק, אז  עמד ליד המזוזה והחזיק ידו הקדושה על המזוזה, ואמר לאנ"ש, "אם תחזיקו את עצמכם ביחד תוכלו להמשיך אותי עוד פעם אצלכם", ודבר זה ראינו במשך כל הדורות, איפה שהיה קיבוץ של אנ"ש שהחזיקו את עצמם ביחד באהבה גדולה מאד, הרגישו שרבינו ז"ל נמצא שמה, כי אחד עזר לשני, ודברו רק מהעצות של רבינו ז"ל, וראו עין בעין ממש איך שרבינו ז"ל נמצא שמה.

וסיפר מוהרא"ש נ"י, כשהוא בא בפעם הראשונה לקיבוץ רביז"ל בראש השנה, זה היה בשכונת איסט סייד בניו יארק, כי שמה היה הבית הכנסת היחידי של חסידי ברסלב בכל ארצות הברית, והתפללו שמה סך הכל בקושי חמש עשרה אנשים על הקיבוץ בראש השנה, וכבר היה ביניהם שבע בחורים צעירים, וזה היה בשנת תש"כ, אבל את האהבה שהיתה בין האנשים, סיפר מוהרא"ש נ"י, עוד לא ראיתי בחיים, ממש הרגישו שרבינו ז"ל נמצא איתנו כל הראש השנה, וזה לא יכולים להסביר, כי היה אחדות אחד, ואחד עזר לשני, ודיברו רק מרבינו ז"ל, והרגישו ממש שרבינו ז"ל פה כל הראש השנה איתנו, כל כך היה אחדות ואהבה בינינו, ומאז באתי לכל ראש השנה, והצטרפו עוד כמה אנשים, ותמיד הרגישו איך שרבינו ז"ל נמצא איתנו, ממש כמו בחיים חיותו, כי היה אחדות ותמימות כזו עין לא ראתה, עד שלבסוף בא איזה לץ מאנשי שלומינו שבא לגור בארצות הברית, והוא קלקל את הכל עם הליצנות שלו, והוא התחיל לעשות פרודים בין אנשים, הסית מזה על זה ומזה על זה, עד שנעשה מחלוקת גדולה, ולבסוף התפרדו ועשו בית הכנסת נפרד, ואחד כך עוד בית הכנסת נפרד, ואחר כך עוד בית הכנסת, כך היו שלש בתי כנסיות על שם רבינו ז"ל, אף שמצד אחד יצא טובה שנתרבו הבתי כנסיות על שם רביז"ל, אבל הקנאה והשנאה שהלץ הזה הכניס בין אנ"ש, זה גרם בכיה לדורות, כי אין למעלה מאחדות ואהבה.

וסיים מוהרא"ש נ"י, שכל זמן שיש אחדות, יכולים להמשיך את רבינו ז"ל שמה, ולהרגיש שהוא נמצא איתנו ביחד, אבל הרגע שמתחיל להיות פירודים ואחד שונא את השני, ואחד לא יכול לדבר עם השני, כבר מגרשים את רבינו ז"ל, ולכן אשרי הזוכה להצטרף אל קיבוץ של אנשי רביז"ל ששורה אחדות ואהבה ביניהם, כי אז יקבלו כל התיקונים הנפלאים שרביז"ל רוצה לזכות אותנו.

(שיחות מוהרא"ש, חלק ט"ו)