שיחות מוהרא"ש • אמונה

מוהרא"ש נ"י אמר, שעיקר היהדות הוא אמונה פשוטה בלי שום חכמות, להאמין שהקדוש ברוך הוא מחיה מהוה ומקיים את כל הבריאה כולה, ודומם צומח חי מדבר הם עצם עצמיות אלוקותו יתברך, וצריכים להכניס בעצמו טוב טוב את האמונה הזאת, ולא מספיק שיודעים את זה בידיעה כללית, אלא צריכים לחזור על זה כל פעם, שרק הקדוש ברוך הוא נמצא ובלעדו אין שום נמצא, ורק הקדוש ברוך הוא היה הווה ויהיה, אבל בני אדם הנה הם כאן והנה הם הולכים, וכן בעלי חיים, הנה יש בעלי חיים, והנה נלכדו במלכודת ונתפסו ונהרגו, וכן צומחים, הנה יש עצים מוציאים פירות, והנה בא רוח סערה ועוקרת אותם, וכן דומם, הנה יש מדינה קיימת, והנה יש רעידת אדמה והכל נופל, כי כל דבר בזה העולם חולף ועובר.

לא כן הקדוש ברוך הוא, שהוא יתברך תמיד נמצא, ואין זולתו נמצא, והוא חי לעד וקיים לנצח, וכשאדם מכניס בעצמו אמונה פשוטה בהקדוש ברוך הוא, אז הוא גם כן נכלל בחי החיים, והוא חי לנצח, כי כמו שהקדוש ברוך הוא חי לנצח, גם האדם שנכלל בו לגמרי חי לנצח, כי על ידי שאין בדעתו אלא אמתת מציאותו יתברך, ואינו רואה משום דבר רק  אורו יתברך האין סוף, על ידי זה גם הוא נכלל באור האין סוף, וכמו שהקדוש ברוך הוא נצחי כך הוא נעשה ניצחי, ובשביל זה הצדיקים אף פעם אינם מתים, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (תענית ה' ע"ב) יעקב אבינו לא מת, "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", כי כשאדם משאיר ילדים בזה העולם, אזי מזכירים תמיד שילדים אלו הם בני פלוני, כי מזכירים שמו של אדם על שם אביו, שזהו הבן של פלוני, נמצא שהאדם הזה חי, כי הוא השאיר בן בזה העולם.

אותו דבר כביכול אצל הקדוש ברוך הוא, כשיהודי מחזק את עצמו באמונה פשוטה ותמיד מדבר רק מאמונתו יתברך, וכן מחזק יהודים אחרים לאמונה פשוטה בו יתברך, אז נמצא שהוא מוריד את הקדוש ברוך הוא בזה העולם, והקדוש ברוך הוא נמצא איתו, והרי כל בר ישראל נקרא בן להקדוש ברוך הוא, וכמו שכתוב (דברים י"ד א') "בנים אתם להוי"ה אלוקיכים", וכמו אצל בן בגשמיות שאפילו אם האבא הלך, ולא רואים אותו, אבל אם יש בן הממשיך את שמו, זה כאילו האבא הוא כאן, כמו כן כביכול אצל הקדוש ברוך הוא, כשעם ישראל מקדשים את שמו, ומפרסמים את שמו, בזה הקדוש ברוך הוא מתגלה כאן בזה העולם, ובשביל זה עבודת הצדיקים לגלות תמיד את הקדוש ברוך הוא, וכמו שעשה אברהם אבינו, שהיה ראש למאמינים, והוא גילה ופירסם את הקדוש ברוך הוא בכל העולם כולו במסירות נפש הכי גדולה.

ואמונתך בלילות

ואמר מוהרא"ש נ"י: שלא שייך אמונה בלי מסירות נפש, כי על אמונה צריכים מסירות נפש גדולה מאד, ועיקר המסירות נפש הוא כשמנסים את האדם בכל מיני ניסיונות קשים ומרים, והוא רואה ההיפוך מהאמונה, שרואה שהרשעים עושים חיל, ולא קורה להם כלום, רק אדרבה הם מצליחים מאד, והצדיקים שמאמינים בהקדוש ברוך הוא סובלים חרפות ובזיונות מרשעים ארורים שרודפים אותם, ואף על פי כן מתחזקים באמונה פשוטה בו יתברך, זהו עיקר מעלת האמונה, כי אמונה נקרא כשיש לי מתנגד להאמונה, ואני רואה ההיפוך מהמציאות, ואף על פי כן אני מתחזק באמונה, זה נקרא שלימות האמונה, כי אם הולך לאדם רק טוב, והוא מאמין בהקדוש ברוך הוא, עדין אין זה סימן שהוא מאמין, רק עיקר האמונה מתגלת אצל האדם כשהולך בדיוק ההפך ממה שהוא רוצה, ואף על פי כן הוא מתחזק באמונה, זה אמונה אמיתית.

ואמר מוהרא"ש נ"י, שלכן נקרא אברהם אבינו ראש למאמינים, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (שיר השירים רבה פרשה ד' סי' י"ט) כי אף שעבר על אברהם אבינו עשרה נסיונות קשים ומרים, ההיפוך מהמציאות, וההיפוך ממה שהאמין, אף על פי כן לא שם לבו לזה, והחזיק באמונה, ואז בימיו היה נמרוד שעשה את עצמו לאליל, והמריד את כל העולם כולו נגד הקדוש ברוך הוא, כי עשה את עצמו מציאות, וכל הפסילים היו הפסל של נמרוד, ותרח היה שר צבאו של נמרוד כמובא בספר הישר פרשת נח, ואברהם אבינו לא התפעל ממנו כלל, ושבר את כל הפסילים שהיה לתרח בדמותו של נמרוד, אז הלך נמרוד והכניס אותו בבית הסוהר עשר שנים, וכמובא בגמרא (בבא בתרא צ"א.) ששלש שנים היה עצור בעיר כותא ששם נולד אברהם היינו בעירק, ושבע שנים היה אברהם נחבש בקידר היינו הרי אררט, ואף על פי כן הוא לא התפעל שישב עשר שנים בבית הסוהר, אלא גילה ופרסם את הקדוש ברוך הוא גם שמה, וכשנמרוד ראה שאינו יכול נגד אברהם אבינו, הלך והכניס אותו באור כשדים להשרף, ואף על פי כן אברהם אבינו לא התפעל, רק אמר, אתה רוצה לשרוף אותי? תשרוף אותי, אבל אני לא עוזב את הקדוש ברוך הוא.

וזה נקרא שלימות האמונה, שאדם רואה ששורפים אותו, ורואה שיש להרשע כל הכוחות ועושה ליצנות ממנו, ואומר, מה אתה מאמין בהקדוש ברוך הוא?! אני שורף אותך, ואף על פי כן הוא מתחזק ואומר "יש אלוקים חיים ומלך עולם שברא את העולם, ולא אכפת לי כלום, אתה רוצה לשרוף אותי, תשרוף אותי, מה שהקדוש ברוך הוא רוצה הוא יעשה אתי, אני לא עוזב את הקדוש ברוך הוא", זה נקרא שלימות האמונה, ואי אפשר להגיע לאמונה כזה אלא כשהולך לו בדיוק ההיפוך ממה שהוא רוצה, ואף על פי כן מתחזק באמונה, ובשביל זה אמונה זה מאד מאד קשה.

וזה שאמר רבינו ז"ל (שיחות הר"ן סי' ל"ג) אצל העולם אמונה הוא דבר פשוט, אבל אצלי העיקר זה אמונה, בני אדם חושבים שאמונה זה דבר פשוט וקל מאד, אבל אצלי האמונה הוא הכל, כי מנסים את האדם בכל מיני ניסיונות קשים ומרים, ועיקר האמונה הוא כמו שהנשים וההמון עם הכשרים מאמינים, בלי שום חכמות כלל, כי החכמים בעיניהם עוזבים את הקדוש ברוך הוא בשעה שיש להם איזה צרה, אבל הנשים ופשוטי העם, נשארים חזקים באמונה תמיד.

ואמר מוהרא"ש נ"י: שמובא דבר פלא בכתבי רבי יוסף יעבץ ז"ל, שהיה בזמן גזירת גירוש ספרד, ואז היה הדור של האנוסים, וכותב שם, מי היו אלא האנוסים? כל אלו שהיו חכמים גדולים מאד, ועשו לעצמם חשבון, שיאמרו בפרהסיא שאינם מאמינים חס ושלום, ובהצנע יקיימו את התורה והמצוות, לא כן האנשים פשוטים, וכן הנשים והילדים אמרו פתוח, שהם מוכנים ליהרג על קידוש ה', ולא יכפרו חס ושלום בהקדוש ברוך הוא, והם מתו על קידוש השם, והסוף של אלו האנוסים היו שגם אותם הרגו, ונמצא שחיללו את השם רחמנא ליצלן, כי כך אומר הרמב"ם (הלכות יסודי התורה הלכה ה') מה נקרא קידוש השם? כשיש עשרה בבני ישראל ורוצים להעביר אחד על הדת, והוא מקדש שם שמים ואומר בשום פנים ואופן שאינו רוצה, אזי זה נקרא נהרג על קידוש השם, אבל אם חס וחלילה אחד נכנע, אפילו שהוא עושה רק לפנים, שבגלוי הוא אומר שאינו מאמין, אבל בהצנע הוא מאמין, כבר מחלל את השם רחמנא ליצלן.

רואים מזה שדוקא אלו שהולכים בתמימות ופשיטות כדרך הנשים והילדים, הם מוסרים את נפשם על קידוש השם, וזה נקרא שלימות האמונה, שאדם מוכן למסור את נפשו בשביל הקדוש ברוך הוא, אשרי הזוכה להגיע אל שלימות האמונה באמת.

 (שיחות מוהרא"ש, חלק ט"ו)