|
מוהרא"ש ז"ל אמר, שעל ידי מצות בדיקת חמץ יכול האדם לעורר לבו מאוד אל השם יתברך, כי בשעה שבודקין החמץ בחורין ובסדקין שבחדרי ביתו, באותה שעה צריך לבדוק החמץ שבחורין ובסדקין שבחדרי לבו, ולבקש מהקדוש ברוך הוא שיזכה לנקות הלב מכל שמץ של חמץ הכולל מחשבות רעות, עצבות, מרה שחורה וגאוה, כי כל אלו נחשבות לחימוץ הלב והמוח, ובימי פסח, שהוא זמן גאולתינו, אנחנו מנקים את עצמינו מהם לגמרי, ולכן בעת בדיקת חמץ הזמן מסוגל מאד לבקש מהקדוש ברוך הוא שיזכה לבער כל החמץ שיש בלבו, ויזכה ללב טהור ורוח נכון באמת.
וסיפר מוהרא"ש ז"ל, שפעם אחר גמר בדיקת חמץ, פתח הרה"ק בעל "אהבת ישראל", רבי ישראל מויז'ניץ זי"ע את כותנתו בפני משמשו, ואמר לו בהתעוררות גדולה ובלב נשבר, "עכשיו בדוק את החמץ שיש בתוך לבי", ענה ואמר לו משמשו: "רבי, הרי לבבכם הוא מקום שאין מכניסין בו חמץ, ואינו צריך בדיקה…", והסביר מוהרא"ש ז"ל שדרך הצדיקים היא שתמיד חוששים שלא יצאו ידי חובתם כראוי, ותמיד עושים תשובה על תשובה, וכמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ו'), שגם הצדיקים עושים תשובה על שלא השיגו אתמול את ההשגה שמשיגים היום, ולכן מדת התשובה שייכת בכל אדם ובכל זמן, ועת בדיקת חמץ מוכשרת לזה ביותר. ואמר מוהרא"ש ז"ל, שגם בעת בדיקת חמץ מסוגל לבקש את הקדוש ברוך הוא על אמונת חכמים, שיזכה שלא יהיו לו שום קושיות וספיקות על צדיקי אמת שבדור, כי רביז"ל אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' פ"ג), שהשאור והחמץ שבלב האדם מסית אותו להרהר אחר תלמידי חכמים שבדור, ולומר זה נאה וזה לא נאה, אבל אור לארבעה עשר, שהם אור העינים, שיש בכל עין שבעה גלדי עינא, שהם קרומות העין, ולכן נקראים אור ל"ארבעה עשר", בודקין את החמץ לאור הנר, היינו לאור השכינה הקדושה, ואז מסוגל מאד לבקש את הקדוש ברוך הוא שיאיר את עיניו באור השכינה הקדושה, ויזכה לאמונת חכמים, לראות אור קדושת הצדיקים ולהאמין בהם באמת. וסיפר מוהרא"ש ז"ל, שדרכו של מוהרנ"ת ז"ל היה להתלהב מאד בעת בדיקת חמץ, והיה אומר, שתיכף בעת אמירת הברכה "על ביעור חמץ" מתחיל כבר "א שטיק פסח" (חתיכה מפסח), והייתה דרכו של מוהרנ"ת ז"ל לומר את הברכה בהתעוררות גדולה מעומק הלב, ואחר כך לבדוק בדביקות גדולה, ופעם לפני הפסח מסרו המתנגדים את מוהרנ"ת ז"ל לממשלה, ומחמת זה גזרו שיעשו מפעל של עושי נעלים לאנשי הצבא בתוך ביתו של מוהרנ"ת ז"ל, והתפשטו הפועלים הגוים בכל הבית, וגם אכלו שם חמץ, ולא היה למוהרנ"ת ז"ל רק חדר אחד לעצמו, ובהגיע ליל בדיקת חמץ הכין עצמו לעשות הבדיקה בחדרו, ועשה את הברכה בהתעוררות גדולה כדרכו, ופניו היו כלפיד אש, עד שנבהלו הרצענים מקולו ומפניו מאד, וביקשו ממנו סליחה, ואמרו לו שיכול לבדוק בכל הבית כרצונו, ולא יפריעו לו כלל, ולבסוף יצאו מן הבית לגמרי בערב פסח כחצות היום, והיה נס גדול. ואמר מוהרא"ש ז"ל, שזמן ביעור חמץ הוא זמן ביעור הס"מ וחיילותיו הטמאים מן העולם, וכמו שאומרים בנוסח התפילה שנוהגין לומר בעת שריפת חמץ "ותבער כוחות הטומאה והקליפה, וכל אויביך (ס"מ) וכל שונאיך (לילי"ת) מהרה יכרתו וכו', ועל כן ראוי להתעורר אז בתשוקה רבה ובהתעוררות גדולה לבקש מהקדוש ברוך הוא שתכלה הס"מ וכוחות הטומאה מן העולם, ונזכה לראות בגילוי שכינה במו עינינו, וכן לכוון באמירת "כל חמירא וגו'", לבטל כל מיני חמץ שלבו הכולל מחשבות זרות, עצבות, ומרה שחורה וגאווה, ובזה יקיים מצות ביעור חמץ כראוי, ויזכה לחג כשר ושמח באמת. (שיחות מוהרא"ש) |
