מוהרא"ש נ"י אמר, שבענין רפואות, צריך תמיד לזכור את דברי חכמינו הקדושים (מגילה י"ג:) שאין הקדוש ברוך הוא מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה בתחלה, שנאמר (הושע ז, א) כרפאי את ישראל ונגלה עון אפרים, נמצא שלכל מכה בוודאי יש רפואה, ואם לא היתה רפואה, לא היה הקדוש ברוך הוא מביא את המכה, ועל ידי שאדם מחזק עצמו באמונה, ויודע בידיעה ברורה שיש רפואה למכתו, על ידי בעצמו ימשיך את הרפואה, וכמו שאומר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ה') שכל הרפואות תלויות באמונה, היינו שיאמין בתמימות ובפשיטות גמורה, שהקדוש ברוך הוא ברא את הרפואה קודם למכה, וכל הסיבה של המכה היא רק מחמת שכבר קדמה אליה הרפואה, וכמו שמסביר המהר"ל (בספרו "אור חדש" על מגילת אסתר פרק ג'), שאצל ישראל הרפואה היא הסיבה אל המכה, ואם אין רפואה לא היתה המכה, ומפני שהדבר שהיא הסיבה, תמיד קודם לדבר שהיא סיבה לו, לכך אצל ישראל הרפואה קודמת אל המכה, מה שאין כן אצל האומות אין הרפואה סיבה אל המכה, אדרבה, המכה היא סיבה לרפואה, ולכן המכה קודמת, עיין שם בדבריו הקדושים.

	לכל מכה יש רפואה

נמצא שאצל נשמות ישראל בוודאי יש רפואה לכל מכה, רק שצריכין לחזק עצמו באמונה פשוטה, ולהאמין שבוודאי יש רפואה למכתו, ואז על ידי אמונתו ימשיך רפואתו ויתרפא מהכל.

ואמר מוהרא"ש נ"י, שלאמונה זאת זוכים על ידי ריבוי תפילה והתבודדות, כפי שאדם זוכה להרבות בתפילה ובהתבודדות אל השם יתברך בכל עת, ולשפוך לבו ונפשו לפניו יתברך על כל פרטי החיים, על ידי זה נקבע בלבו אמתת מציאותו יתברך, שאין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, ואז יודע ועד שאין שום מכה בעולם שלא ברא השם יתברך רפואה אליו, ובזה יתחזק מאד להתפלל אליו יתברך ולהמשיך הרפואה.

וכמו כן ראוי להודות להקדוש ברוך הוא תמיד על שמציל אותו בכל עת מחלאים רבים ורעים שאינו יודע מהם, ועל ידי ההלל והודאה ממשיך על עצמו כל מיני רפואות וישועות, וכמו שאומר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' א'), שעל ידי "דבר ה'", הכולל תפילה והתבודדות והלל והודאה, ניצל מכל מיני מחלות בעת צמיחתם, היינו כשעדיין אינו יודע ממנה שום אדם, כי הקדוש ברוך הוא "עושה נפלאות גדולות לבדו", שעושה נסים גדולים עם האדם אפילו כשאינו יודע, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (נדה ל"א.) אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו, וכשמרגיל עצמו בתפילה והודאה אל השם יתברך, אזי ממשיך רפואות על ידי הלחם והמים שאוכל ושותה, ונתרפא לפני שמתגלה המחלה כלל, וכן פעם אמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סי' תקל"ו), שראוי לומר בכוונה גדולה (בתפילת נשמת כל חי) "ומחלאים רעים ורבים ונאמנים דליתנו", כי חס ושלום מי יודע מה ראוי לבא עליו, ואותנו הצלתנו, עיין שם, כי על ידי שמשבח ומהלל תמיד להשם יתברך, ומחזק עצמו באמונה גדולה, על ידי זה ניצול מכל מיני מחלות הבאים על ידי פגם האמונה חס ושלום, ולכן תפילה והתבודדות מועיל תמיד, הן לפני שנחלש והן אחר כך חס ושלום, כי מי שחזק בתפילה והתבודדות, גם האמונה והבטחון הולכת ומתחזקת אצלו, ויש לו רפואה לכל דבר.

ואמר מוהרא"ש נ"י, שענין התפילה הממשיך רפואה, כולל תפילת החולה לעצמו, וגם תפילת אחרים עליו, כי מצד אחד אמרו חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשת נ"ג סי' י"ד) יפה תפילת החולה לעצמו, וכן אומר רביז"ל בספר המדות (אות תפילה סי' ס"ד), החולה שמתפלל על עצמו בדמעות, בודאי הקדוש ברוך הוא ירפא אותו ויקבל תפלתו, אבל גם מצד שני, לא בכל פעם יכולים לפעול הכל לבד, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות ה:) אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, ולכן תפילות של אחרים מועילות מאד, והוא ענין גדול וחשוב מאד להתפלל תמיד על כל חולי ישראל בכלליות, וכן על אנשים שצריכין רפואה בפרטיות, ולפעמים בזכות התפילה של איש אחד, ומכל שכן בזכות התפילה של רבים, יכולים להמשיך רפואות נפלאות למעלה מדרך הטבע ממש, ולכן אסור להתעצל מתפילה, ולחשוב ולומר, "מה כבר תועיל התפילה שלי?" כי כל תפילה חשובה ויקרה מאד, ומי יודע אם לא דייקא התפילה שלו יפעול ישועה, ולכן הוא חסד גדול מאד, וגם חלק עיקרי של מצות ביקור חולים, להתפלל בעד החולה, ולעורר רחמים עליו, ולפעמים התפילה יותר גדולה מן הביקור בעצמו, כי לא בכל זמן יכולים לבקר את החולה, ולפעמים החולה אינו מרגיש כל כך טוב ונעים כשבאים אצלו, אבל להתפלל בעדו יכולים בכל עת ורגע, ובזה גומלים עמו את החסד הגדול ביותר, ולכן אשרי מי שמתפלל תמיד על חולי ישראל, וכן מבקש תמיד מהקדוש ברוך הוא שלא יבואו נשמות ישראל לידי חולי, ואז ימשיך על עצמו ועל אחרים רפואות וישועות רבות, ותהיה זכות הרבים תלויה בו, אשרי לו.

(שיחות מוהרא"ש)