שיחות מוהרא"ש • בחור

מוהרא"ש נ"י אמר, שבחור הוא מלשון בחירה, היינו שלבחור יש בחירה בזה העולם, אם להתקרב אל הקדוש ברוך הוא, ולהכלל בו לגמרי, ולא יראה ולא ישמע משום דבר רק את אמתת מציאותו יתברך, ויאמין בו יתברך באמת, ויתמיד בלימוד תורה הקדושה, שיעורים כסידרן, מקרא, משנה, גמרא, מדרש, הלכה ואגדה, ויקיים את המצוות בשמחה, ויהיה תמיד בשמחה ובזריזות, ויקנה לעצמו מידות טובות, ושם טוב, או חס ושלום להיפך, לצאת לתרבות רעה, רחמנא לישזבן, ולהידרדר עד השאול תחתית ומתחתיו, עד שלא יניח תפילין רחמנא ליצלן, ויחלל שבת ויאכל טריפות ונבילות, רחמנא ליצלן, וילך בדרכי עקלקלות, ויתחבר עם פוחזים וריקים, וישב על הברזלים, בין היושבי קרנות, ויהיה תמיד בדכאון ובמרירות, וישרוק לכל עובר ושב, כדרך הכסילים והבערים.

ולכן צריכים המחנכים לעודד ולחזק ולאמץ את הבחורים, שיבחרו בטוב, כי הכל תלוי כפי המחנך, אם המחנך בעצמו ירא שמים, והוא רוצה להיות דבוק בהקדוש ברוך הוא, והוא מתמיד בתורה, אז גם חניכו יתנהג כמוהו, ולהפך, אם יהיה קל ובור וריק, בלי שום יראת שמים, אז גם חניכו יתנהג כמוהו, ולכן אשרי הבחור שלומד אצל צדיק ועובד השם, שכך יבחר תמיד בטוב, ואין טוב אלא הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב (תהלים קמ"ה) טוב הוי"ה לכל, ואין טוב אלא תורה, כמו שכתוב )תהלים קי"ט) טוב לי תורת פיך.

ויתמיד בלימוד התורה הקדושה. בחורי ישיבה בלימוד

ואמר מוהרא"ש נ"י, שאם בחור לא מציית והולך בשרירות ליבו, אזי הוא כמו חיה בצורת אדם, כי בחור בדרך כלל אינו מיושב, והוא פרא, וכמו שאמר פעם הרב הצדיק ר' יודל'י מדזיקוב זי"ע, כשביקר באיזו ישיבה וראה בחורים עזי פנים ופראים, ענה ואמר, ב'ח'ו'ר' הוא ראשי תיבות ח'יה ר'עה ו'דר ב'ישיבה, כי הוא לא היה יכול לסבול בחורים פראים, ובדרך כלל בחורים, כשלא מחנכים אותם אזי הם נעשים עזי פנים גדולים מאד, ונתקיים אצלם מאמרם ז"ל (סוטה מ"ט.)  נערים פני זקנים ילבינו, כי טבע של בחור שהוא עז פנים כמו חיה רעה, ואם לא מרסנים אותו, אזי יקפוץ על אנשים שיותר מבוגרים ממנו, ויהיה עז פנים, ולכן אם רואים בחור עז פנים צריכים לדעת שהמחנך שלו רקוב, ואינו מחנך כלל, והוא בעצמו עז פנים, ודבר זה הוא מחדיר בתלמידים, ולהפך, אם רואים בחורים יראי השם ובעלי דרך ארץ, ומקדימים שלום לכל אדם שנכנס לבית המדרש, ומדברים בדרך ארץ גדול, ולא מתקוטטים, סימן שהמחנך שלהם הוא גם כן ירא שמים וצדיק.

והיה מוהרא"ש נ"י רגיל לומר לכל תלמידיו הבחורים, שירגילו את עצמם שאם נכנס איש זר לבית המדרש שיקדימו לו שלום, ויכבדוהו מאד, וידברו איתו בנימוס, ואז יקדשו שם שמים, ושם רבם, ורביז"ל אמר )ספר המידות אות צדיק סימן ס"ט) מי שאוהב את הצדיק צריך לשמור את הצדיק שלא יצא עליו שם רע, כי אם מתנהגים כמו חיה רעה ומעיזים פנים לכל מי שיותר מבוגר, ומכל שכן אם מתלוצצים מיראי השם, לבסוף מקבלים עונש גדול מאד, ועל דבר זה מוהרא"ש נ"י מאד מקפיד עם הבחורים, שיתנהגו בדרך ארץ גדולה מאד, וכמה פעמים קרה שמוהרא"ש נ"י היה עם בחורי ישיבתו באיזו סעודה, ואחר הסעודה, רימז לבחורים לנקות את השולחן שאכלו עליו, עוד לפני שבעלת הבית תרגיש, וכן עשו, שבתוך שניות ספורות כל הצלחות והליכלוך וכו' הורידו מהשולחן, והיו המסובים כל כך מתפעלים מזה, עד שאמרו שלא ראו מימיהם דבר כזה, כי בדרך כלל כשאחד בא ואוכל אצל השני, אזי הוא משאיר את הליכלוך והצלחות המלוכלכות והפסולת וכו', על השולחן, ואומר, שבעלת הבית כבר תנקה את זה, ומשאיר את זה ככה. ומוהרא"ש נ"י מאד מאד מקפיד על דבר זה, שהבחורים בעצמם תיכף ומיד ינקו, ובזה יקדשו שם הצדיק ושם הישיבה שלומדים בה, ופעם אחת עשה מוהרא"ש נ"י סעודת שבע ברכות לבן אחיו, ובא אז האדמו"ר מבלוז'וב זי"ע, וכשראה שהבחורים היו המלצרים, וחילקו את האוכל בזריזות לכל המסובים, בסדר מופתי, ואחר כך גם ניקו את הכל, אזי יצא מגדרו מרוב התפעלות, ואמר בזה הלשון, ראיתי כבר בחורים לומדים תורה, אבל לראות בחורים שלומדים תורה ושיתנהגו בדרך ארץ כזו, זאת עוד לא ראיתי בחיים.

 ואמר מוהרא"ש נ"י, שרביז"ל אמר פעם, שאם היו בני אדם יודעים איך שאני מלמד את אנשיי דרך ארץ, היו קיסרים ומלכים שולחים את ילדיהם אלי, כי אצל רביז"ל העיקר היה דרך ארץ גדול, ואם רואים שיש בחורים שקוראים את עצמם על שם רביז"ל, והם פראים כמו חיות טרף, צריכין לדעת שהם לגמרי רחוקים מרביז"ל, ואינם יודעים בין ימינם לשמאלם מה היא חסידות ברסלב, ואפילו פעם אחת לא סיימו את ספר המידות, שבו כתובות כל המדות טובות שרביז"ל לימד אותנו, ומכל שכן את הספר הקדוש והנורא ליקוטי מוהר"ן, ושיחותיו הקדושות של רביז"ל המודפסות בשיחות הר"ן ובחיי מוהר"ן, לא למדו, כי מי שלומד ספרי רביז"ל ההכרח שיתקן את המידות שלו, ואם אינו מתקן את המידות שלו, סימן שאינו לומד ספרי רביז"ל, והוא בכלל לא מקורב אל רביז"ל, ואפילו שיצעק כל היום כמו עגלה ערופה אוי!  אוי!  אוי!, הכל הבל וריק, וחדשים מקרוב באו ומתנהגים כפראים ומלבישים את זה בעבודות ויגיעות וכאילו זה דבר רביז"ל, ובאמת אין אלו אלא שגעונות ודמיונות, והם סתם לצים ופוחזים, ואינם יודעים כלל מהו דבר רביז"ל, וצריכים לזכור את זה טוב, כי דבר רביז"ל הוא רק דרך ארץ גדול מאוד, ואשרי הבחור המתמיד בספר המידות ומשתדל לסיים את זה בכל שבוע, עד שיחקק הספר בתוך ליבו, וידע את זה בעל פה, כי אז תהיינה מדותיו לאות ולמופת בעיני כל רואיו.

וידוע איך שמוהרא"ש נ"י מאד מקפיד בתלמוד תורה שלו ובבית ספר שלו, שהן הבנים והן הבנות יתמידו בספר המידות עד שידעו את זה בעל פה, ותהילה לאל הקים דור חדש של חסידי ברסלב, יראים ושלמים, בחורי חמד המתמידים בתורה, ויש להם יראת שמים שלימה, והם בעלי דרך ארץ גדולים, אשרי הזוכה להיות נמנה עמהם.

(שיחות מוהרא"ש, חלק ט"ו)