שיחות מוהרא"ש • גילגול

מוהרא"ש נ"י אמר, שידועה שיחת רבינו ז"ל שאמר שעונש הגילגול הוא העונש הכי קשה, כי כשאדם בא עוד פעם לזה העולם, יכול להיות פי אלף יותר גרוע ממה שהיה בגלגול שעבר רחמנא ליצלן, וכששאל מוהרנ"ת ז"ל את רביז"ל, האם אדם יכול להתעקש שאינו רוצה לרדת עוד הפעם לזה העולם? ענה לו רבינו ז"ל, כן, אם אדם מתעקש ואומר, עשו איתי מה שאתם רוצים פה בעולם העליון, אבל העיקר אל תורידו אותי עוד הפעם לעולם הזה, אם מתעקשים, יכולים לפעול, כי הגלגול זה העונש הכי חמור, רחמנא ליצלן.

ואמר מוהרא"ש נ"י, שהאר"י ז"ל אומר שיש עונש הגלגול שאין זוכים אפילו להתגלגל בבן אדם, רק מתגלגל באבן או במים או בצמחים או בחיות, רחמנא ליצלן, וזה עונש מאד מאד קשה, השם ישמור, ואם היו בני אדם יודעים איזה צער יש לנשמה שיורדת לזה העולם בגלגול, היו מפחדים לעשות עבירה, והיו תיכף ומיד חוזרים בתשובה, כי באמת אם אדם חוזר בתשובה בכל יום ויום, הקדוש ברוך הוא בוודאי מכפר לו, וזו מעלת אמירת קריאת שמע שעל המיטה לפי נוסח האריז"ל לפני שהולכים לישון, שאדם מתודה ואומר, "רבונו של עולם חטאתי עוויתי ופשעתי לפניך והרע בעיניך עשיתי, מה אעשה שלא יכולתי להתגבר על עצמי, אבל אני מתחרט מאד ולא עשיתי את זה, חס וחלילה למרוד נגדך, אלא היצר הרע בער בי", ואז הקדוש ברוך הוא בוודאי מוחל לו.

וכתוב בזוהר (קרח קע"ח.) שזה נקרא מארי דחושבנא, אלו שעושים חשבון הנפש בכל יום כשהולכים לישון, וכן כתוב בזוהר (ויחי רכ ע"א) זכאי חסידי בכל יומא ויומא מסתכלי בלביהו כאלו ההוא יומא מסתלקי מעלמא, ועבדין תיובתא שלימתא קמי מאריהון ולא יצטרכון למלה אחרא, (הצדיקים הקדמונים הסתכלו בכל יום, כאילו ביום הזה הם יוצאים מזה העולם, ומתוודים ועושים תשובה, ואז אין צריכין לשום דבר אחר), כי בזה שאדם מתוודה לפניו יתברך מובטח שיתוקנו מעשיו ולא יצטרך לעונש הגלגול חס ושלום.

ואמר מוהרא"ש נ"י, שרבינו ז"ל אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רכ"ז) שמה שרואים מנהג העולם כשעוברים על האנשים הקוצרים התבואה בשדה, שאומרים אליהם "ה' יעזור" (ובלשון לעז ברוסית אומרים "באך פאמיש" שזהו הראשי תיבות "ב"פ" המוזכר שם בדברי רביז"ל), הטעם לזה, כי יש רשעים שמגולגלים בעשבים ובתבואה, ובזה שמזכירים את שם ה' עליהם, ואומרים "ה' יעזור", על ידי זה יש להם עלייה, ודוד המלך קילל את השונאים שלו ואמר (תהילים קכ"ט) יבושו ויסוגו אחור כל שנאי ציון, יהיו כחציר גגות שקדמת שלף יבש שלא מילא כפו קוצר וחצנו מעמר, ולא אמרו ברכת הוי"ה אליכם ברכנו אתכם בשם ה', שיהיו כמו אלו העשבים שגדלים על הגגות ולא קוצרים אותם ולא מזכירם שם ה' עליהם, וממילא לא יהיה להם עליה, כי אלו שמגולגלים בפירות ולוקחים את הפרי ועושים עליהם ברכה בכוונה, אזי יש לנשמה הזאת עליה, או כשמזכירים שם ה' על התבואה כנ"ל, אבל אם מגולגלים בעשבים שעל הגגות לא תהיה להם עליה, ולכן צריכים להיזהר מאד בברכת הנהנין ולכוון בברכתו לתקן נפש המגולגלת בתוך המאכל, ואזי יגרום תיקון ועליה לכל הנשמות הנדחות שם.

ואמר מוהרא"ש נ"י, שלפעמים אדם עובר בשדה ודורך על קוצים והוא מקבל דקירה מאיזה קוץ, או שנקרעים לו המכנסים, או שקיבל חתך בתוך הבשר ויורד לו דם, ובדרך כלל מה הוא עושה? הוא מקלל את הקוצים, ונעשה בכעס וברוגז גדול, אבל זוהי טעות חמורה מאד, כי עליו לדעת שאיזה רשע מגולגל בתוך העשבים והקוצים האלו, והרשע מתחנן אליו: "בא עשה לי תיקון!", והוא תופש אותו במכנסיים שלו וקורע אותם, או מחזיק לו בבשר שיקבל שריטה חזקה וירגיש את הכאב, ואומר לו בזה: "תקן אותי!" ואם במקום לברך ולהצדיק את הדין הוא עוד מקלל, חס ושלום, הרי מוריד נפש המגולגלת בגלות יותר עמוקה, כי היה צריך לומר: "רבונו של עולם, שתהיה לי כפרת עוונות, נחתך לי עכשיו הבשר ויורד לי דם, אוי רבונו של עולם, שיהיה לי כפרת עוונות, ואני חוזר בתשובה שלימה לפניך", ואם נקרעו לו המכנסיים מהקוצים, היה צריך לומר, "אוי, רבונו של עולם, שתהיה לי כפרת עוונות בזה שנקרעו לי המכנסים, לא בחינם נקרעו לי המכנסים אלא לעורר אותי שיש כאן איזו נשמה שתפסה אותי במכנסים ומבקשת ממני תיקון, ואני מזכיר את שמך כאן שיהיה לה תיקון", ואם היו בני אדם יודעים מה זה גלגול, היו תמיד מזכירים שם ה' בכל מה שנארע להם, כי בזה שמזכירים שם ה' בזה מתקנים את נפש המגולגלת בדבר זה, ולכן צריכים תמיד להזכיר את שם ה', ובכל מקום שרק הולכים צריכים תמיד רק להזכיר את שם ה', ולהתבודד עמו יתברך שם, כי אם מזכירים שם ה' אזי מורידים את הקדוש ברוך הוא שם, וכשמורידים את הקדוש ברוך הוא שם אזי יש תיקון ועליה לכל הנשמות המונחות שם, והיות שרוב בני אדם לא יודעים את זה, לכן מזלזלים בזה, אבל אם היו יודעים היו מאד נזהרים.

וסיפר מוהרא"ש נ"י, שדרכו של ר' חיים ויטאל ז"ל היתה לצאת בערב שבת קודש עם האר"י ז"ל לשדה לקבל את שבת, כי דרכו של האר"י ז"ל היתה לצאת בערב שבת מחוץ לבית הכנסת לשדה, כי לא רחוק מבית הכנסת היה שדה, ושם קיבל את השבת, והיה אומר בואי כלה וכו' וכיוון את כל הכוונות של קבלת שבת (ועל שם זה אנחנו אומרים לפני מזמור לדוד הבו לה' "בואי ונצא לקראת כלה לקראת שבת מלכתא לחקל תפוחין קדישין"), ואמר ר' חיים ויטאל ז"ל, שהאר"י ז"ל אמר לו, אם היו לאדם עינים פתוחות והיה יכול לראות היה רואה איך שאלפי אלפים רוב רבבות נשמות עומדות על כל האילנות סביב ומבקשים תיקון, כי האריז"ל עסק אז בתיקון הנשמות, וכן מספרים על הבעל שם טוב הקדוש, זכותו יגן עלינו, שבמנחה של ערב שבת היה מאריך מאד מאד, ובפרטיות בברכת מחיה מתים, כי אז הוא הזמן של תיקון הנשמות, ומכל זה אנחנו יכולים להבין מרחוק מה זה גלגולים, ואיזה עונש קשה הוא להתגלגל, רחמנא ליצלן, ובפרט אם מתגלגל באיזו חיה רעה, או באיזה אילן, או בקוצים, או במים, רחמנא ליצלן, שהנה מקבל מכות מבני אדם או מהרוח הדופקת בהם, ויש לנשמה צער שלא יכולים לתאר רחמנא ליצלן, ולכן אשרי מי ששם לבו לענינים אלו ומתקן מעשיו בחיים חיותו שלא יצטרך להתגלגל, חס ושלום.

ואמר מוהרא"ש נ"י, שענין תיקון הנשמות על ידי הצדיקים הוא ענין הנמשך מדור דור, החל מאדם הראשון עד הדור הזה, כי הקדוש ברוך הוא מוסר כח זה ביד הצדיקים לתקן ולהעלות הנשמות הנדחות שיחזרו אל מקומם, וזה היה ענין המלבוש של אדם הראשון שהיה מצוייר עליו כל החיות שבעולם, וכל האילנות, וכשאדם הראשון רצה לקרוא לאיזה חיה היה קורא אותה על ידי המלבוש הזה, כי אדם הראשון נברא כדי שיהיה שליט על כל העולם, וכמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן א') שאיש הישראלי נברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים, ומכל שכן על בריות עולם הזה, והיה צריך לעסוק בתיקון העולם, וזה היה ענין הלבוש שלו, וזה ענין הלבוש של כל הצדיקים האמיתיים, שיש להם כח לתקן את הנשמות המגולגלות בכל החיות ובכל האילנות, אבל צריכים לשמור מאד על הלבוש הזה שלא יימסר אל החיצונים, כי אחר שחטא אדם הראשון, לקח נמרוד הלבוש הזה ועל ידי זה היה לו כח להמריד העולם נגד הקדוש ברוך הוא, רחמנא ליצלן, ואחר כך הרג עשו את נמרוד ולקח ממנו את הלבוש, וגם הוא פגם בו, כי הוא היה רגיל להסתובב בשדות, כי היה (בראשית כ"ה) איש שדה, והיה מרמה את אביו כאילו עוסק בתיקון נשמות בשדה, ובאמת היה מקלקל יותר, והיה משתלט על החיות ואילנות השדה להנאתו ולצרכו.

וכמובא בזוהר הקדוש (תולדות קל"ט.) איש שדה, לקפחא לון לבני נשא ולקטלא לון ואיהו אמר דעביד צלותא וכו' (לקפח לבני אדם ולהרוג אותם והוא היה אומר שהוא מתפללל בשדה), ולכן בשעה שרבקה צוותה את יעקב ללכת להביא ציד ליצחק אביו, כתיב (בראשית כ"ז) ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן, ואומרים חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשה ס"ה סי' ט"ז) החמודות, שחמד מנמרוד, היינו הבגד הנ"ל של אדם הראשון, שבו היה מצוייר כל החיות וכל האילנות שבעולם, והבינה רבקה, שבגד זה שייך רק ליעקב, כי רק לו יש הכח לעסוק בתיקון הנשמות, שזהו ענין דברי חכמינו הקדושים (בבא מציעא פ"ד.) שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון, כי אדם הראשון נברא כדי לתקן את כל הנבראים ולהעלותם לקדוש ברוך הוא, אבל לא זכה לזה כי חטא, ועל כן נלקח ממנו הלבוש, ונמסר לנמרוד שהמריד את כל העולם נגד הקדוש ברוך הוא, ואחר כך הרג אותו עשו שהיה רשע, ולקח ממנו את הלבוש, ומעשו בא חזרה לידי יעקב, ויעקב כבר עסק בתיקון הנשמות, וזהו שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם, כי ליעקב אבינו היה את הכח הזה לתקן את כל הנשמות, והוא מסרו לבנו לוי, ולוי מסרו לבני אהרן הכהנים, שזהו ענין בגדי הכהונה, שיש להם כח לכפר על נשמות ישראל, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (זבחים פח ע"ב) שבגדי כהונה מכפרים על ישראל עיין שם, ובשביל זה הכהנים עושים העבודה בבית המקדש והם יכולים לתקן את הדור והברכות מצויות בידיהם, כי יש להם מצוה לברך את ישראל, ובזה שמברכים יהודים מתקנים אותם, כי הברכות הן מעולם התיקון, וכמפורש בדברי רבינו ז"ל (ספר המדות אות קללה ח"ב סי' א') אדם הרגיל בקללות הוא מעולם התוהו, וכן להיפוך, הרגיל בברכה הוא מעולם התיקון, עיין שם, ובשביל זה דבר גדול ללכת להתברך אצל צדיקים, כי הצדיקים שבכל דור הם כעין הכהנים ששמשו בבית המקדש, וגם למלבושים שלהם יש כח לכפר על עם ישראל, וכמובא בדברי רביז"ל (ספר המדות אות תשובה סי' ט"ו) המלבושים שעושים לצדיק כל מלבוש יש לו סגולה בפני עצמו לכפר, עיין שם, ולכן יש ענין גדול להתברך אצלם, כי על ידי שמתברכים אצלם מקבלים תיקון, כי בזה שמברך אותו הוא מביאו לידי תיקונו, ואם היו בני אדם יודעים מה זו ברכה של צדיק, היו תמיד באים לצדיק להתברך, כי צדיק הוא בחינת כהן שיש לו כח לברך, ובזה שמברכים את נשמות ישראל בזה עוסקים בתיקונן, אשרי המקורב לצדיק באמת.

(שיחות מוהרא"ש, חלק ט"ו)