שיחות מוהרא"ש • גמרא

מוהרא"ש נ"י אמר, שאצל העולם מוסכם שגמרא צריכים ללמוד בעיון רב, ואם לא לומדים בעיון רב, זה לא נקרא לימוד, ובוודאי זה נכון שלימוד גמרא הוא עמוק עמוק מי ימצאנה, ועל כל מסכתא יש יותר מעשרות ספרי מפרשי המסכתא, ומכל סוגיא וסוגיא יש המון הלכות, ובודאי מה טוב ומה נעים אם זוכים ללמוד בעיון רב עם כל המפרשים, ומברר לעצמו את ההלכה מכל סוגיא של אותו מסכתא, ואז כשלומדים בצורה כזו אין עוד נועם ועריבות ומתיקות מזה, שנעשה בקי במסכתא עם כל המפרשים, ויצא לו כל ההלכות מכל המסכתא, אבל עם כל זאת טועים העולם, שחושבים, שאם אדם יאמר את הגמרא לבד, בלי רש"י ותוספות ומפרשים, שזה לא נקרא לימוד כלל, כי זו טעות גדולה, כי בעוונותינו הרבים עכשיו עובר על בני הנעורים מה שעובר, שהם מאד מבולבלים ואין להם ישוב הדעת וכו', עד שקשה להם להבין פשטות הגמרא, ובשביל זה הם מתרשלים מלימוד הגמרא, ואין לומדים כלל, אבל אם הם היו יודעים שמעלת לימוד הגמרא הוא אפילו בגירסא, שגם לגרוס את הגמרא מעלתו גדולה מאד, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (עבודה זרה י"ט.) "לעולם ליגרוס איניש ואף על גב דמשכח, ואף על גב דלא ידע מאי קאמר, שנאמר (תהלים קי"ט) "גרסה נפשי לתאוה", שאפילו הגירסא בגמרא זה טוב מאד מאד, אף על פי שלא מבין, היו עוסקים בזה בכל עת, כי לימוד הגמרא שורפת את הקליפות שנדבקו באדם על ידי חטאיו ועוונותיו, והוא מסוגל כאמירת זוהר, ואם היו בני אדם יודעים מעלת הגרסא בגמרא, היו גורסים בכל יום הרבה דפים, וזה היה מכניס בהם חשק אחר כך ללמוד בעיון, אך מחמת שנטבע בעולם שלימוד גמרא בלא עיון אינו נקרא לימוד, מפני זה מתרשלים, אבל באמת לימוד גמרא בגירסא שורף את כל הרע שיש באדם, ובשביל זה הס"מ מתלבש מאד מאד לא לגרוס גמרא, ולא לסיים מסכתא, ועל כן שמו מרומז בראשי תיבות ס'יום מ'סכתא א'ין ל'עשות, כי הוא מאד מפחד אם אדם יסיים מסכתא אפילו בגירסא.

אין עוד נועם ועריבות ומתיקות כזה. לימוד גמרא בישיבה בארה"ב

ואמר מוהרא"ש נ"י, שאנחנו מוצאים אצל רבינו ז"ל (שבחי הר"ן סי' ד'), שכשהיה ילד קטן, היה משלם מכיסו שלש מטבעות על כל דף גמרא שלמד אתו המלמד, מלבד השכר לימוד שהיה אביו משלם למלמד, כי מן הסתם אביו נתן לו כסף לקנות ממתקים, ובמקום לקנות ממתקים, הוא שילם למלמד שלו שלשה מטבעות על כל דף גמרא שלמד אתו, והמלמד היה עני, ולכן הסכים לעסק, ולמד עם רביז"ל בכל יום הרבה דפים, כי רבינו ז"ל היה לו חשק כל כך ללמוד גמרא, כמו שאחד שותה מים לצמאונו, וכל דף גמרא היה אצלו קרן נפלא, עד שהמלמד כבר היה מתייגע, ולא היה יכול להמשיך, אבל רבינו ז"ל היה משלם לו על כל דף שלשה מטבעות, כדי שיכריח עצמו ללמוד עמו הרבה דפים גמרא בכל יום.

וסיים מוהרא"ש נ"י, שהלואי שנזכה אנחנו עכשיו שיהיה חשוב אצלנו כל דף גמרא, כמו שהיה חשוב אצל רבינו ז"ל כשהיה ילד קטן.

ומוהרא"ש נ"י תמיד מעורר את כל אנ"ש שיתמידו מאד בלימוד גמרא אפילו בגירסא, ורגיל לספר שהגר"א ז"ל היה מסיים בכל יום פ"ד דפים, ועל ידי זה היה מסיים בכל חודש את כל הש"ס, וזה היה מכניס חשק עצום בבחורי חמד של אנ"ש שיתמידו מאד בגמרא, עד שהיה אלו שטעמו טעם כזה של פ"ד דפים גמרא ביום, ומוהרא"ש נ"י היה בעצמו דוגמא חיה של התמדה בגמרא, כי תמיד היה עוסק בכל מיני שיעורים בגמרא, כי מלבד שיעור עיון שהיה לומד בגמרא פעם עם זה ופעם עם זה, היה לו כמה שיעורים בגירסא בכמה מיני מסכתות כפי עניניו, והיה הגמרא תמיד סמוך לו על שולחנו, אשרי מי שלומד בכל יום הרבה דפים גמרא, כי זה ישרוף את כל הקליפות שנדבקו בו על ידי עוונותיו, ואם חזקים בלימוד גמרא אפילו בגירסא, אז יבואו אחר כך ללמוד הגמרא בעיון ויזכה לתבונות התורה לעומקה.

(שיחות מוהרא"ש, חלק ט"ו)