שיחות מוהרא"ש • הכנסת אורחים 

מוהרא"ש נ"י אמר, שעיקר שלמות הכנסת אורחים, הוא, להתבונן מעצמו בצרכי האורח, ולדעת מה חסר לו, ובמה יכול להשביע רצונו, כי על פי רוב, האורח מתבייש לבקש את מה שהוא צריך, ואין לו עזות להגיד לבעל הבית מה הוא רוצה, ואפילו אם הבעל הבית ישאל אותו, לא יענה לו כראוי, כי אורח מתבייש לבקש חלקו, ולכן הבעל הבית צריך להיות פיקח גדול להבין מעצמו מה האורח צריך, ובמה ישמח ומה יחיה אותו, ויכין בשביל האורח בשפע גדול, כדי שלא יצטרך לבקש שום דבר, ובזה יקיים מצות הכנסת אורחים בשלימות.

	"להחיות יהודי? או ליזהר מהפסק?"

ומוהרא"ש נ"י היה דוגמא חיה לדבר זה, כי תמיד כשהיו מגיעים אליו אורחים, היה מכין לכולם בשפע גדול בלי שיצטרכו לבקש שום דבר, ובשנים שהיתה למוהרא"ש נ"י 'הכנסת אורחים' בבנין הישיבה הקדושה, היה מצוה לאלו שהלכו לקנות את צרכי האורחים, שיקנו בכמות גדולה "שיהיה בשפע" ("זאל זיין בשפע"), וכן אפילו כשהיה מוהרא"ש נ"י בעצמו מתאכסן אצל אחרים, והיה אנשים אחרים באים לאכסניא לכבוד מוהרא"ש נ"י, היה מוהרא"ש נ"י נותן כסף הרבה לבעל הבית שיקנה בשפע גדול בשביל כולם, כדי שלא יתביישו האורחים שבאו לכבודו, וכן שלא יתבייש בעל הבית על זה שלא הכין מספיק בשביל כולם, ומי שזוכר את השנים לפני שהיה למוהרא"ש נ"י מקום קבוע ביבנאל עיר ברסלב, והיה מתאכסן אצל אחרים בעיירות שונות, כמו בירושלים, בצפת ובבני ברק, הוא עד לדבר זה, שהיה מוהרא"ש נ"י נותן סכומים גדולים של כסף לבעל הבית שיכין אוכל בשביל כל האורחים שהיו רגילים לבוא, ובזה חינך את כולם בגודל מצות הכנסת אורחים.

ומי שזכה לאכול פעם אצל שולחנו הטהור של מוהרא"ש נ"י גם כן עד לדבר זה, שהיה נותן אוכל בשפע לכל המסובים על שולחנו, ובפרט בשבת קודש, והיה מחלק פרוסות גדולות של חלה לכל אחד ואחד אחר ברכת המוציא, והיה דרכו לתת הפרוסה לאורחים עוד לפני שהיה בוצע לעצמו ולבני ביתו, וכן הוסיף לתת להם באמצע הסעודה כמה פעמים בלי שיצטרכו לשאול ולבקש עוד, ומי שהיה יושב אצל שולחנו הטהור היה מתפעל מאד מדבר זה, איך שדואג שיהיה לכל אחד אוכל לפני שיצטרך לבקש על זה, ופעם סיפר אחד מן האורחים, שזה היה אחד מן הדברים שקירב אותו אל מוהרא"ש נ"י ואל דרכי רביז"ל, שראה איך שמוהרא"ש נ"י מחלק פרוסת המוציא למקורב חדש ולאברך צעיר עוד לפני שלקח לעצמו ולבני ביתו, כי זה עשה עליו רושם נפלא, ופעם אמר מוהרא"ש נ"י, שבזה מקיימים דברי חכמינו הקדושים (שבת קכ"ז.) גדול הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה, כי צריכין לתת לאורח אפילו לפני שנותנין לאשתו המרמזת על השכינה הקדושה, כי מצות הכנסת אורחים גדולה מאד.

וסיפר מוהרא"ש נ"י, שהרה"ק רבי ישעיה מקערעסטיר זי"ע היה חידוש גדול בדבר זה, כי היה מכניס אורחים גדול, והיה דואג לכל האורחים שיהיה להם תמיד בשפע גדול, ובמקום להכין י"ב חלות קטנות בשבת על השולחן כדרך האדמורי"ם, היה מכין חלה ענקית כרוחב כל השולחן, והיה מחלק לכל המסובין בשפע גדול, ופעם היה בעיר קאליב כדי להשתתף באיזו חתונה, וגם הרה"ק ממונקאטש, בעל ה"מנחת אלעזר" זי"ע היה שם, וישבו ביחד על השולחן, והכינו בשביל הרה"ק רבי ישעיה זי"ע חלה ענקית כדרכו, ובירך ברכת המוציא והתחיל לבצוע על החלה הגדולה, אבל לא לקח מיד פרוסה לעצמו לטעום, רק המשיך לחתוך את הקרום של החלה, עד שהגיע למקום הרך שבפנים, וזה לקח זמן מה, כי היתה חלה גדולה מאד, ובינתיים גער בו הרה"ק ממונקאטש זי"ע, נו, נו, הפסק, אבל הרה"ק ר' ישעיה זי"ע לא שם לב לזה, והמשיך לחתוך עד שמצא פרוסה רכה מאד, וקם ממקומו אצל השולחן, ונתן הפרוסה לאיש זקן שהיה יושב בסוף השולחן, ורק אחר כך חזר אל ממקומו וטעם מפרוסת המוציא שלו, והיתה תמיהה גדולה אצל הרה"ק ממונקאטש זי"ע, למה עשה הפסק גדול כזה לפני שאכל מפרוסת המוציא, וענה ואמר לו הרה"ק רבי ישעיה זי"ע: "מה יותר חשוב, להחיות יהודי, או ליזהר מהפסק? אצלי חשוב להחיות יהודי…".

ופעם אמר מוהרא"ש נ"י, שלא בחנם מקובל אצל העולם שהתמונה של הרה"ק רבי ישעיה מקערעסטיר זי"ע מסוגלת להבריח עכברים, כי מחמת שהרב הקדוש רבי ישעיה היה מוסר נפשו להכניס אורחים ולהחיות יהודים, לכן עכברים בורחים מן הצורה הקדושה שלו, כי על עכברים אומרים חכמינו הקדושים (ירושלמי בבא מציעא י"ב.) עכברים רשיעי נינהו, שהם קוראים לחביריהם לכלות את הכל, וכן אמרו (הוריות י"ג.) עכברים סורן רע, שאוכלים ומכלים בגדים בלי שום הנאה, ועל כן יביא צדיק קדוש כזה שהיה קורא לכולם לאכול משלו, והיה  מחיה אותם שלא על מנת לקבל פרס, ויבריח את העכברים שעיניהם צרים באחרים, ויתביישו מפני הצורה שלו.

ופעם היה סיפור נפלא, שמוהרא"ש נ"י היה יושב בחדרו בעיר ניו יארק, ואמר שיעור דרך הטלפון לאנשי שלומינו שבעיר יבנאל, והיה מדבר אז מגדולת הרה"ק רבי ישעיה מקערעסטיר זי"ע, ומספר סיפורים נפלאים ממנו, ומגודל הכנסת אורחים שלו, וגם שהתמונה שלו מסוגלת להבריח עכברים, ובתוך אומרו את השיעור, שלח אחד מאנשי שלומינו שהיה יושב במשרד המוסדות שביבנאל דרך הפקס, תמונה מהרה"ק רבי ישעיה זי"ע, להראות שיש להם את התמונה של הצדיק הזה תלויה במשרד שלהם, ופתאום בדרך פלאית רץ איזה עכבר דרך חדרו של מוהרא"ש נ"י, ומיד התחיל מוהרא"ש נ"י להתפלל אל השם יתברך שלא יהיה מגיפה של עכברים בתוך בנין הישיבה, חס ושלום, כי דרכם לקרוא אחד לשני, ואחר גמרו את השיעור יצא מוהרא"ש נ"י אל הפרוזדור שעל יד חדרו, ומצא את העכבר פגר מת על הרצפה… והיה כל הענין פלא גדול, אשרי הזוכה לקיים מצות הכנסת אורחים כראוי.

(שיחות מוהרא"ש, חלק ט"ז)