| חודש ניסן מסוגל לגאולה בכלליות ובפרטיות
מוהרא"ש ז"ל אמר, אשר חודש ניסן מסוגל מאד לגאולת הנפש בכלל ובפרט, כי חכמינו הקדושים אומרים (ראש השנה י"א.) בניסן נגאלו אבותינו ממצרים ובניסן עתידין ליגאל, וכמו שזה נאמר על הגאולה הכללית, שאנחנו מחכים בחודש ניסן לצאת מן הגלות לגמרי, כמו כן נאמר על הגאולה הפרטית של כל אחד ואחד, שבחודש ניסן עתידין ליגאל בכל דור ודור, כי בחודש ניסן יש לכל אחד כח מיוחד לצאת מגלותו הפרטית ולזכות לגאולת הנפש, וכמו שכתוב (תהלים ס"ט) קרבה אל נפשי גאלה, ואפילו אם אדם מרגיש את עצמו ירוד ושפל מאד, וכאילו הגלות מקיפה אותו מכל צד, יש לו תקוה טובה בחודש ניסן לצאת מן הגלות ולתקן הכל. ניסן הוא ראש השנה, ובכל החודש מעניקים בהקפה
כי ראש חודש ניסן הוא ראש השנה לפי דברי רבי יהושע (ראש השנה י"א.), ומבואר בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ז') שרבי יהושע הוא הצדיק שיורד לכל מקומות הירודים והפחותים, ולכל הדרי מטה, ומעלה אותם אל הקדוש ברוך הוא, כי יהושע ראשי תיבות (ישעיה כ"ו) י'קומו ה'קיצו ו'רננו ש'וכני ע'פר, שזה נאמר על עת הגאולה, שכל השוכנים בעפר יקיצו ויקומו וירננו לה', ואפילו אם אדם מרגיש שיום ישועתו רחוק מאד, וכמעט אפסה תקוותו, חס ושלום, בחודש ניסן יכול להלוות ישועה ולקבל אותה בהקפה ובהלוואה, וכמו שאומרין (בפיוט של מוסף לפרשת החודש), החודש אשר ישועות בו "מקיפות", היינו בדרך הקפה והלוואה, וכמו שפעם התבטא הרה"ח רבי אהרן קיבליטשער ז"ל, כששאלו אותו מאיפה לוקח כח להיות כל כך שמח תמיד, וענה ואמר, הרי אני מאמין שפעם יהיה טוב בתכלית השלימות, ואז תהיה השמחה גם כן בתכלית השלימות, ולכן אני מלוה ולוקח בהקפה והלוואה מן השמחה ההיא, ועל ידי זה גם עכשיו אני יכול להיות בשמחה, והיא עצה טובה מאד, ולכן גם בחודש ניסן יכול כל אדם לקחת שמחה וישועה בהקפה ובהלואה מן הגאולה העתידה, ולחדש ימיו אשר עברו בחושך. ישועות של ניסן הן בזכות הצדקה
ואמר מוהרא"ש ז"ל, שעיקר כח הישועות המסוגלות בחודש ניסן הוא בזכות גודל הצדקה והחסד שבני ישראל קדושים עושים בחודש ניסן, כי הקדוש ברוך הוא מתפאר מאד עם כל הצדקה וחסד שיהודים עוזרים אחד לשני בקמחא דפיסחא ובמעות חטים, ודואגים שיהיה לכל אחד ואחד על צרכי החג, וזה מעורר זכויות רבות בשמים, וחוזרים ונשפעים על נשמות ישראל כל מיני השפעות טובות, ולכן זוהי מצוה גדולה להשתתף במעות חטים וקימחא דפיסחא כפי שידו משגת, ובזכות זה יתברך בשפע גדול ממעון כל הברכות. דרשתו המיוחדת של הרב מליסקא זי"ע וסיפר מוהרא"ש ז"ל, שהרה"ק רבי צבי הירש מליסקא זי"ע היה דואג מאד לצרכי העניים על חג הפסח, והיה מרבה להיטיב להם בפועל ממש בכל מיני עזרה, ופעם ענה ואמר לאנשיו, הנה קודם פסח הרבנים עמלים מאד להכין דרשה טובה, ושואלים סתירה ברמב"ם ומתרצים את הסתירה בדרך פלפול נפלא וסברא ישרה, ולכן גם אני אקשה סתירה ברמב"ם וגם אני אתרץ, אבל אתרץ הסתירה בפועל ממש, הנה הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה (פרק ז' הלכה ח') פוסק להלכה שיש מצות עשה מדאורייתא של "בערב תאכלו מצות", ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, אבל בהלכות גזילה ואבידה פוסק הרמב"ם שיש איסור של "לא תגנוב", ואם כן יש סתירה, כי מה יעשה העני שאין לו כלום, ואיך יקיים מצות בערב תאכלו מצות, הלא אסור לגנוב?! אבל אני מתרץ הסתירה בפועל ממש, שאני נותן לעניים בשפע גדול מעות חטים וקמחא דפיסחא, וממילא כבר אין שום סתירה בדברי הרמב"ם… כשהדרשה עושה פירות לעובדא ולמעשה ואמר מוהרא"ש ז"ל, שזו נקראת דרשה אמיתית בהלכות החג, והוא מה שמרן המחבר מתחיל הלכות פסח (אורח חיים סי' תכ"ט) "שואלים בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום", וכתב על זה הרמ"א: "ומנהג לקנות חטין לחלקן לעניים לצורך פסח" עיין שם, ולכאורה יפלא מה שייכות זה לזה, אבל מחמת שעיקר הדרשה בהלכות הפסח צריך להיות לעורר בני אדם לדאוג על צרכי העניים לפסח, לכן שפיר אומר הרמ"א מיד "ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניים", כי בזה רואים שהדרשה בהלכות הפסח עשתה פירות לעובדא ולמעשה. הקול של כל דיכפין נשמע בשמים… ומי שהסתובב במחנה הקדוש של מוהרא"ש ז"ל היה רואה זאת בפועל ממש, שכבר מיום פורים ואילך היה עסוק מאד בכל מיני השתדלויות לאסוף מעות חטים וקימחא דפיסחא, והיה מעורר כולם לתרום בעין יפה לצרכי הפסח, כי בזה מקיימים מצות צדקה וגמילות חסד והכנסת אורחים בבת אחת, כי בליל פסח כולם צועקים בקול רם – "כל דכפין ייתי וייכול" (כל הרעבים יבואו ויאכלו), אבל אומרים זאת בביתם מאחורי דלת נעולה, ואין מי אשר ישמע זאת, ויהיה יכול לבוא ולהיכנס לאכול ולהשביע רעבונו, אבל על ידי שנותנים מעות חטים וקימחא דפיסחא קודם החג, ומחיים משפחות רבות שאין להם מה לאכול כדבעי, אזי בליל פסח נשמע קולו של אדם בשמים – "כל דכפין ייתי ויכול", כי כולם רואים מעידים שקיים זאת בשלימות, ובשכר זאת יוחזר ויושפע עליו שפע גדול ברוחניות ובגשמיות. (שיחות מוהרא"ש)
|
