מוהרא"ש ז"ל אמר, אשר מצות ספירת העומר היא מצוה עליונה ונוראה מאד, ובשעה שאדם סופר ספירת העומר, ממשיך על עצמו מוחין קדישין, מוחין עלאין, וקונה בנפשו את קדושת הספירות העליונות, מספירת החסד עד ספירת המלכות, וכמו שמזכירין אותן בתפילה שנוהגין לומר אחר מצות ספירת העומר, "שבזכות ספירת העומר שספרתי היום יתוקן מה שפגמתי בספירת פלוני (השייך לאותו הלילה)", ואף על פי שנראית כמצוה קלה וקטנה מאד, ולוקח רק זמן מועט לספור ספירת העומר, אבל עם מילים אלו "היום יום פלוני לעומר" ממשיך על נפשו אורות עליונות עין לא ראתה, ומכין את עצמו לקבל את התורה הקדושה בחג השבועות, ולכן מנהג יראים וכשרים לספור ספירת העומר כמה פעמים ביום (בלי ברכה), ובכל פעם שנזכרים מהיום של הספירה, אומרים "היום יום פלוני לעומר", ובזה ממשיכים על עצמם קדושת המצוה הזאת, וזוכים להיטהר ולהתקדש בקדושה של מעלה ולהמשיך על עצמם קדושה עליונה.
ואמר מוהרא"ש ז"ל, שעל כן ימי העומר הם ימים מסוגלים מאד להתקרב אל השם יתברך, כי בימים אלו יצאו נשמות ישראל ממצרים והתחילו להתקרב להשם יתברך, ויצאו אל המדבר במסירות נפש בלי לשאול מה יאכלו ובמה יתפרנסו, וכמו שכתוב (ירמיה ב') לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, ואף על פי שעברו עליהם אז כל מיני קטנות וירידות, כי הנה רדפו מצרים אחריהם, והשיגו אותם חונים על הים, והנה לא היה להם מה לאכול ולא היה להם מה לשתות, אבל לא התייאשו מן התפילה והצעקה אל השם יתברך, בכל פעם עזר להם השם יתברך עם נסים אחרים, וזכו לראות בגילוי שכינה, וכן הוא אצל כל אדם בכל זמן, שימים אלו מסוגלים מאד להתקרב בהם אל השם יתברך, ואפילו אם רואה שעוברים עליו כל מיני קטנות וחשכות וגשמיות, והיצר הרע מתגבר עליו ביותר, עליו לדעת שבוחנים ומנסים אותו מלמעלה מה יעשה בעת צרה, אם לא יברח מהשם יתברך חס ושלום, ולכן אם מתגבר בכל כוחותיו לחזור אל השם יתברך, ולעסוק בתורה ובתפילה ובהתבודדות, ולחזור ולומר בכל יום "היום יום פלוני לעומר, רבונו של עולם, עזרני להמשיך על עצמי קדושת היום הזה, חסד שבחסד, גבורה שבחסד, תפארת שבחסד וכו'", ומאריך לבקש את השם יתברך על כל פרט ופרט, על ידי זה יזכה לטהרה עליונה בימים אלו דייקא, ויזכה להתקרב אל השם יתברך באמת. ואמר מוהרא"ש ז"ל, שעל כן יש מנהג של יראים וכשרים לסיים במ"ט ימי הספירה, מסכת סוטה ומסכת שבועות, שבשניהם יש בדיוק מ"ט דפים, ובכל יום לומדים דף אחד משניהם, כי לשתי מסכתות אלו יש קשר ושייכות גדולים לימי העומר, מסכת סוטה שייכת לימי העומר, כי מבואר בזוהר הקדוש (פרשת אמור צז ע"א) שימי העומר הם "בדיקו דאשת חיל", שאז בודקים את נשמות ישראל הנקראות "אשת חיל", אם הן נאמנות אל השם יתברך, כמו שבודקים את הסוטה אם היא נאמנת לבעלה, ועוברים עליהם כל מיני עביות וגשמיות, קטנות וחשכות, כדי לראות אם יחזיקו מעמד, ולא יברחו מהשם יתברך, רק אדרבה! יתחזקו ביותר בתורה ובתפילה ולהתקרב אליו יתברך, ואם נשארים חזקים בעבודתם, אז נתקיים אצלם (במדבר ה') ואם לא נטמאה האשה וטהורה הוא ונקתה ונזרעה זרע, שיקבלו השפעות נפלאות ברוחניות ובגשמיות, בני חיי ומזוני רויחא, ויזכו בחג השבועות למוחין קדישין עליונים ולהגיע לשער נו"ן של הקדושה, ועל כן יש למסכת סוטה שייכות גדולה לימי הספירה, ולא בחנם יש בה מ"ט דפים, כנגד מ"ט ימי הספירה, ואשרי מי שזוכה לסיימה אז. וכן מסכת שבועות שייכת מאד לימי הספירה, כי אז סופרים הימים והשבועות להגיע לקבלת התורה, ובהר סיני קיבלנו עלינו התורה באלה ובשבועה, לקיים אותה בכל עת ובכל זמן, וכמו שמזוכר כמה פעמים בדברי חכמינו הקדושים (יומא ע"ג: נדרים ח. שבועות כ"א:) מושבע ועומר מהר סיני הוא, וכן אמרו חכמינו הקדושים (שבועות מ"ז.), חזרה שבועה אל מקומה, אל הר סיני, ופירש"י, לשבועת הר סיני שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל, עיין שם, כי שם כולנו עשינו "שבועות" נאמנות לקיים את התורה ולהיות נאמנים אל השם יתברך, ולשבועות יש כח גדול לקשר את האדם אל השם יתברך, כי השבועה מגלה את פנימיות האדם, וכמו שאומר רביז"ל (ספר המידות אות נפילה סי' ו'), על ידי השבועה נכרת ההשתוקקות של אדם, וכמו שרואים בחוש, שהרשעים תמיד נשבעים בכעסם על כל מיני דברים רעים רחמנא ליצלן, וזה לעומת זה עשה האלקים, שנשמות ישראל עשו שבועות חזקות להיות תמיד מקושרים אל השם יתברך, ולכן יש למסכת שבועות קשר גדול לימי העומר, וגם בה יש מ"ט דפים כנגד מ"ט ימי הספירה, ואשרי הזוכה לסיים שתי מסכתות אלו בימי הספירה, כי הם מסוגלים מאד לאהבת התורה, וכן ראינו אצל מוהרא"ש נ"י לנהוג כן כמה וכמה שנים, אשרי הזוכה ללכת בעצת הצדיקים.
(שיחות מוהרא"ש)
|