שיחות מוהרא"ש: מעלת ימי פורים

מוהרא"ש ז"ל אמר, אלמלא היו בני אדם יודעים את עוצם מעלת ימי פורים הקדושים, ומה יכולים לפעול בהם, היו עוסקים בתפילה ובקשה כל יום הפורים, מרגע כניסתה עד צאתה, והיו זוכים כל השנה להשפעות רבות ברוחניות ובגשמיות, כי בפורים נפתחים שערי השמים, וכל הפושט יד נותנין לו, היינו מי שפושט יד בתפילה ובקשה להשם יתברך, נותנין לו, ואין בודקין אחריו אם הוא ראוי או לא.

כי בפורים מתגלה מעלת "יהודי", שהוא נשמה קדושה וחלק אלוק ממעל, והוא משונה מגוי לגמרי, וכמו שהעיד המן בעצמו ואמר (אסתר ג') "ודתיהם שונות מכל עם", ומיד ששם "יהודי" נקרא עליו, הוא כבר ראוי לכל הברכות שבכל העולמות, ואפילו הוא רחוק מאד בתכלית הריחוק, ואפילו שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים רחמנא ליצלן, אבל כל זמן ששם "ישראל" נקרא עליו, הוא "יהודי" קדוש, וראוי לכל הטובות שבכל העולמות, ולכן המגילה מתחיל בשבח מרדכי הצדיק (שם ב') איש "יהודי" היה בשושן הבירה ושמו מרדכי וגו', ואומרים חכמינו הקדושים (מגילה י"ג.) כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, כי זהו עיקר השבח של איש ישראלי, שהוא "יהודי" וכופר בעבודה זרה, ואף על פי שעובר עליו נסיונות קשים ומרים, ונופל ונכשל בכל פעם במה שנופל ונכשל, אבל כל זמן ששם "ישראל" נקרא עליו, הוא "יהודי" קדוש, וראוי לכל הברכות, ולכן בפורים "כל" הפושט יד נותנין, אפילו מי שאינו ראוי, כי אז מתגלה מעלת "יהודי", והשם "יהודי" מכשיר אותו להיות ראוי לכל הטובות שבכל העולמות.

	"בפורים נפתחים שערי השמים, וכל הפושט יד נותנין לו"

ואמר מוהרא"ש ז"ל, שמחמת שהבעל דבר יודע את עוצם מעלת ימי פורים הקדושים, ומה יכולים לזכות בהם, לכן מנסה לבלבל דעת בני אדם עם כל מיני קטנות ושטויות ושיכרות יתירה, הכל כדי למנוע אותו מלשפוך את לבו לפני אביו שבשמים, ומלפעול כל משאלות לבו לטובה, כי אפילו השתיה של פורים צריך להיות במידה ובמשקל, כדי להגביה ולהרים מוחו ודעתו, עד שלא יתבייש כלל מלבקש את הקדוש ברוך הוא כל מה שרוצה, הן ברוחניות והן בגשמיות, כי נכנס יין יצא סוד, על ידי שנכנס יין השתיה, יוצא מפיו סוד פנימיות לבבו, ואומר בפה מלא שרוצה באמת להיות איש כשר ולהיות דבוק בהשם יתברך בדביקות אמיתי, רק כל השנה מתבייש להתפלל על זה לפני הקדוש ברוך הוא, כי חושב מי אנוכי ומה חיי לבקש על זה, אבל על ידי שתיית פורים נכנס בו עזות דקדושה, ויוצא מפיו כל משאלות לבו בלי שום בושה כלל. אבל הבעל דבר מתחכם על זה מאד, ורוצה למנוע אדם מלהגיע למבוקשו, ולכן מפתה אותו לשתות הרבה יותר מיכולתו, עד שנתבלבל דעתו מאד, ולא די שאינו יכול לפרש שיחתו לפני השם יתברך בתמימות ובפשיטות גמור, ולזכור את כל אשר רצה לפעול, אלא גם אפילו התפילות הקבועות אינו יכול להתפלל, ומבטל תפילת מנחה או מעריב או ברכת המזון שהיא מדאורייתא חס ושלום, ולא פעל בשתייתו שום דבר כלל, ולכן החכם בדעתו יזהר מאד לא לשתות יותר מכמה כוסות כפי יכולתו, ושאר הזמן יבלה בשיחות ותפילות קדושות אל הקדוש ברוך הוא, וכן יברך נשמות ישראל עם כל מיני ברכות מפוארות, ועל ידי זה יראה ישועות ונפלאות רבות כל השנה.

ואמר מוהרא"ש ז"ל, שבזה מקיימין דברי חכמינו הקדושים (מגילה ז:), חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, "לבסומי" הוא מלשון "בשמים", שנעשה מבושם על ידי שתייתו, ויוצא ממנו ריחות טובות ותפילות נוראות התלויין בחוטם ובריח (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ב'), עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, היינו שאין הפרש וחילוק אצלו בין מדת החסד למדת הדין, כי מרוב דביקותו אל השם יתברך הוא מגיע אל השגת "מעין עולם הבא", שיודע שכל מאורעותיו הם לטובתו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ד'), ובין הנעשה עמו על ידי "ארור המן", ובין הנעשה עמו על ידי "ברוך מרדכי", הכל לטובתו הנצחית, היינו להביא אותו לדביקות אמיתי בו יתברך, וכשאדם שותה יין בפורים באופן כזה, אזי פועל בשתייתו ובתפילותיו הרבות דברים נוראים, ובוודאי ימלא השם יתברך כל משאלות לבו לטובה.

ומי שזכה להיות פעם במחיצתו של מוהרא"ש ז"ל בימי פורים הקדושים, יודע פירוש דבר זה, כי בימי פורים היו שפתותיו של מוהרא"ש ז"ל מרחשות תפילות וברכות כל היום וכל הלילה, כי היה שותה יין במידה ובמשקל, ואחר כך היה סוגר עיניו ומתפלל לפני השם יתברך בדביקות עצומה, כאילו יושב לבדו בחדרו, ורק כשהיו בני אדם ניגשים אליו לקבל ברכתו היה מפסיק ומברך אותם וחוזר לתפילתו ולדביקותו, והרבה בני אדם סיפרו נפלאות מן הברכות שזכו לקבל ממוהרא"ש ז"ל בימי פורים, ואמרו שהברכות שקיבלו ממוהרא"ש ז"ל בפורים הועיל להם לכל השנה, אשרי הזוכה לבלות ימי פורים הקדושים בדביקות אמיתי אל השם יתברך.

 (שיחות מוהרא"ש, חלק ט"ז)

» חג פורים בברסלב סיטי

» לעוד שיחות מוהרא"ש לחץ כאן