שיחות מוהרא"ש • קור |
||||
|
||||
פעם היה סיפור בבנין הישיבה הקדושה של "היכל הקודש", בתוקף הקור של ימות החורף, שחיממו את כל הבנין בחימום חזק, אבל חדר אחד של הבחורים נשאר קר, והיה פלא אצלם למה החדר שלהם כל כך קר, עד שבא איזה מומחה והראה להם שיש חורים וסדקים בין החלונות, שמשם נכנס כל הקור, ואחר שסתם אותם כראוי, היה החדר חם כמו שצריך, ואז דיבר מוהרא"ש נ"י שיחה נפלאה, וענה ואמר, הנה אנחנו רואים בגשמיות, שהעצה נגד קרירות, היא לחמם את הבית, וככל שמחממים את הבית, כך מבריחים את הקור, אבל באותו זמן צריך ליזהר מאד גם לסתום את כל החורים שמשם נכנס הקור, כי אפילו אם תחמם את כל הבית, אם יש חורים שמשם נכנס קור, לא יועיל כל החימום, ומכל שכן אם יפתחו את הדלת, וישאירו אותה פתוח, בוודאי יכנס כל הקור ולא יועיל החימום כלום, וכל זה אנחנו רואים בגשמיות.
וכן הוא הדבר ברוחניות, אדם צריך להיות חם מאד בחמימות דקדושה אל השם יתברך, שיבער הלב שלו תמיד אל הקדוש ברוך הוא בהתלהבות גדולה, אבל באותו זמן צריך לשמור מאחד שלא יבוא איזה לץ ויקרר אותו, ולא ישאיר שום חורים או סדקים שיתן לו מקום להיכנס, והחורים וסדקים הם העינים והאזניים, שלא יסתכל על ליצים, ולא יאבה לשמוע את דבריהם, כי הליצנים הם תוקף הקרירות, וצריכים לסתום את כל החורים והסדקים מבחוץ, שלא יכנס הקור שלהם בפנים חס ושלום, וביותר צריך לשמור על הדלת הגדול שלו שהוא הפה, וכמובא במדרש תהלים (מזמור נ"ב) שהפה והשניים הם כדלת ובריח לפני הלשון, ולא מיבעיא שלא ידבר עם ליצנים, וישא ויתן עמהם, אלא גם ישמור על דלת הפה, שלא ידבר דיבורים יתירים, ומכל שכן דיבורי לשון הרע או ליצנות או רכילות חס ושלום, כי מיד שהדלת הגדולה, שהוא הפה, פתוח, בקלות נכנסת לשם הקרירות שבחוץ, ולא יועיל לזה שום חימום, ואין עוד דבר שמקרר את האדם מעבודת השם יתברך כמו ליצנות, כי זה הורס את כל החמימות שיש באדם, ואדם יכול לבעור לקדוש ברוך הוא בתבערה עצומה מאד, ופתאום בא איזה לץ, ומתלוצץ ממנו, והוא מתקרר, ולכן צריך לשמור מאד על הדלת, ועל כל החורים וסדקים שבאדם, שלא תכנס הקרירות של הליצנות דרך אותם הפתחים. , שבוודאי מי שחש על ממונו, ידקדק מאד בחורף שהחלונות והדלתות של ביתו תהיינה נעולות כראוי באופן שלא יכנס בהן קור, כי בתוקף החורף, ברגע קל שרק פותחים את הדלת, כל החום יוצא, וצריכים כח גדול לחמם עוד הפעם את הבית, והתורה חסה על ממונם של ישראל. , שפעם הלך הצדיק הקדוש רבי ישראל סלנטר ז"ל לבית הכנסת באמצע החורף, וראה איזה יהודי שרבי ישראל ז"ל בא מרחוק, והחזיק את הדלת של הבית הכנסת פתוח לכבודו, וכשהגיע רבי ישראל ז"ל אל הפתח, במקום להודות לו, התחיל לצעוק עליו, "גנב, גזלן", כמובן אותו יהודי נבהל מאד והתחיל לבכות, כי לא ידע למה רבי ישראל ז"ל צועק עליו כך, וכשראה רבי ישראל ז"ל שההוא לא מבין, ענה ואמר לו, וכי אין אתה יודע שמחממים את בית הכנסת עם עצים, והעצים עולים הון תועפות, וברגע שפתחת את הדלת והשארת אותה פתוחה, כל הקור נכנס בפנים, וגרמת שיצטרכו עוד הרבה עצים לחמם את הבית הכנסת, נמצא שאתה גנבת וגזלת את כספי הקדש, ובשביל זה צעקתי "גנב וגזלן", וההוא קיבל את תוכחת רבי ישראל ז"ל, ומאותו היום והלאה היה נזהר מאד בדבר זה. , שגם היום אנחנו רואים הרבה בני אדם שאינם נזהרים בדברים כאלו, בחורף כשהבית הכנסת חם, פותחים את הדלת, וגורמים בזבוז כסף, בקיץ כשהמזגן עובד, פותחים את הדלת, וגורמים בזבוז כסף, וכן עם התאורה, אינם נזהרים לכבות את האור הדולק, כשסיימו את שהותם במקום, וגורמים בזבוז כסף של הקדש, ובכל זה יש עוון של גניבה וגזילה רחמנא ליצלן, וצריכים לדקדק בזה מאד. , שהיה מאד מדקדק בדברים אלו, עד כדי כך, שלפעמים היה יושב בחדרו בעיר ניו יארק, והיה רואה דרך המצלמה האלקטרונית, שהמנורות דלוקות בבית מדרשו ביבנאל עיר ברסלב שלא לצורך, והיה תיכף ומיד יוצר שיחה טלפונית לשם, ומבקש את אחד מאנשי שלומינו שביבנאל, שילך מהר לכבות את האור, והיה מוכיח אותם אחר כך בדרשה, איך לא חסים על כספי הקדש, להשאיר מנורות דלוקות בחנם, וכן היה מוהרא"ש נ"י תמיד מעורר את התלמידים שלמדו אצלו, שידקדקו מאד בדברים אלו, והראה להם, איך שבדרך כלל אחר התפילה כל האנשים יוצאים מבית הכנסת, ומשאירים את כל המנורות דלוקות, ולא אכפת להם כלל שהאור בוער שלא לצורך, ומי שיש לו לב יהודי, וחס על ממונם של ישראל, ובפרט על כספי הקדש, בוודאי לא יתרשל בדבר זה, ויזדרז לכבות את האור המיותר, ואשרי מי שנזהר בדברים כאלו תמיד.
(שיחות מוהרא"ש, חלק ט"ו) |
||||
|
||||
לתפריט שיחות מוהרא"ש המלא לחץ כאן |