הלילה הקדוש – תיקון ליל שבועות

מוהרא"ש נ"י אמר, שאמירת תיקון ליל שבועות בליל התקדש חג של שבועות הוא תיקון נפלא מאד, והוא תיקון לעוון ביטול תורה של כל השנה, ומסוגל מאד לעורר באדם חשק ואהבת התורה לכל השנה כולה, והוא על דרך "טועמיה חיים זכו", שטועמים קצת מכל כ"ד ספרי התורה שיקבלו מחר בעת תפילת שחרית וקריאת התורה, כדי שיהיה לו חשק ואהבה אליהם כל השנה, וכמו שנותנים לאדם לטעום קצת ממאכלים עריבים ומתוקים כדי לגרות תאוותו לאכול אותם אחר כך, ועל זה נאמר (תהלים ל"ד) טעמו וראו כי טוב ה', כי טועמים מקודם את נעימות ומתיקות התורה כדי לעורר החשק והאהבה אליה באמת, ועיקר התיקון הוא לומר פסוק ראשון ואחרון של כל פרשה ושל כל ספר, על דרך נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן, ומה שהוסיפו בתיקון ליל שבועות הנדפסים כמה פרשיות של תורה נביאים וכתובים השייכים לחג השבועות וקבלת התורה, אינם מעיקר התיקון, ולפעמים גורמים שמחמת זה נמנעים בני אדם מלומר התיקון לגמרי, כי כשרואים שיש כל כך הרבה לומר, מתייאשים לגמרי מלגומרו, ואינם מתחילים כלל, אבל כשיודעים שעיקר התיקון לומר פסוק ראשון ואחרון של כל פרשה ושל כל ספר, כולם יאמרו אותו בחשק גדול, כי אין זה דבר קשה כלל, וגורמים על ידי זה תיקון גדול בכל העולמות.

	שבועות – חג מתן תורה

ואמר מוהרא"ש נ"י, שאחר אמירת סדר התנ"ך, ראוי לומר סדר התרי"ג מצוות, הנדפס בתיקון ליל שבועות, כי למחר בבוקר מקבלים את התורה, שהוא קבלת המצוות, ואם כן צריכין לדעת מה כתוב בתורה ומה הן המצוות, ואז תהיה קבלתו קבלה אמיתית.

ואמר מוהרא"ש נ"י, שהעיקר להיזהר מאד מלדבר דברים בטלים במשך כל ליל שבועות, כי עיקר התיקון הוא לעוון ביטול תורה, ולכן צריך להיזהר לא להוסיף עוון על עוונו חס ושלום, ואם גמר כל סדר אמירת הפסוקים והתרי"ג מצוות, יכול ללמוד במה שלבו חפץ, ולטעום קצת מכל שיעורי תורה שרוצה ללמוד בהם כל השנה, כי אז מסוגל מאד לסדר לעצמו שיעורי תורה לכל השנה, ולטעום קצת מהם בליל קבלת התורה, וגם מסוגל אז מאד להתבודד עמו יתברך, ולבקש מלפניו יתברך כל משאלות לבו, כי מובא בספרים הקדושים שבליל שבועות יש עת שנפתחים בה כל שערי השמים, וכל מה שמתפללים באותה שעה מתקבל לרחמים ולרצון, ולכן כדאי להרבות אז בתפלות ובקשות להשם יתברך, ובודאי יזכה לפעול כל משאלות לבו לטובה.

וסיפר מוהרא"ש נ"י, שהרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז זי"ע בימי צעירותו אמר פעם את סדר תיקון ליל שבועות בחדרו בליל שבועות בהתעוררות גדולה, ופתאום שמע מן החדר השני הסמוך, שאחד מסתובב ופותח ארונות ומגירות ומחפש דברים, והבין שמן הסתם נכנס איזה גנב, ומחפש חפיצים לגנוב, ולא ידע הרה"ק רבי מרדכי זי"ע מה לעשות, כי מצד אחד לא רצה להפסיק את אמירת תיקון ליל שבועות שהיה אומר בדביקות גדולה, אבל מצד שני אולי הגנב יגנוב את כל חפציו וצר לו מאד על זה, והיה שוקל בדעתו אנה ואנה, עד שהחליט שאפילו אם יש שם גנב ויתפוס אותו על חם, הרי בוודאי יתבייש הגנב מאד, ואין רצונו לבייש יהודי, ולכן החליט לא ליכנס, והמשיך לומר התיקון בדביקות גדולה.

אחר שגמר את התיקון נכנס לחדר הסמוך, וראה שבאמת היה שם גנב, ולקח כל חפציו וכליו, והיה לו מזה צער גדול מאד, והחליט שאחר יום טוב יסע להרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע ויספר לו כל מה שקרה ויבקש ממנו עצה ותושיה, וכן עשה, ובבואו אל הרה"ק רבי פנחס זי"ע וסיפר לו כל הסיפור, אמר לו הרה"ק רבי פנחס זי"ע, שאם יקבל על עצמו להיזהר בתכלית הזהירות ממדת השקר בכל אופן שיהיה, בוודאי יוחזר לו כל חפציו, ולא יחסר לו כלום, וכן עשה, שקיבל על עצמו מדת האמת במסירת נפש, ונסע הביתה, ובהגיעו הביתה מצא על סף ביתו שק מלא על כך חפצים שנגנבו ממנו, כי התחרט הגנב על מה שעשה, והחזיר לו הכל.

וסיים מוהרא"ש נ"י, הרי רואים את עוצם מעלת אמירת תיקון ליל שבועות, שלא רצה הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז זי"ע להפסיק אותה אפילו מחמת חשש גניבה, ולבסוף לא הפסיד כלום מחמת זה, ובוודאי בכוח קבלת התורה ועשרת הדברות שקרא הרה"ק רבי מרדכי זי"ע, שאחד מהדברות הוא "לא תגנוב", זה אשר גרם לגנב להתחרט על מעשיו, ויש לומר, שעל דרך זה אמרו חכמינו הקדושים (מכילתא יתרו, מובא בפירש"י שמות כ' פסוק ט"ו) על הפסוק (שמות כ') וכל העם רואים את הקולות, רואין את הנשמע, ולכאורה יש להבין מה נתוסף לנשמות ישראל בזה שראו את הנשמע, ולא היה מספיק לשמוע אותם לבד? אבל בשעה ששמעו דיבור "לא תגנוב", אם לא היו רואים את הנשמע, היו יכולים לפרש "לו" תגנוב עם ו', שלאדם פלוני, מותר לגנוב, וימציאו לעצמם איזה היתר לגנוב ממנו, אבל כשראו את הנשמע, ראו ברור שהציווי הוא "לא" תגנוב עם א', ואסור לגנוב שום בריה, יהיה איך שיהיה, אשרי הזוכה לבלות ליל התקדש חג של שבועות בקדושה וטהרה כראוי.

(שיחות מוהרא"ש חלק ט"ז)