מה, זה לא אצל כולם ככה?!

מסופר על רבי חיים ויטאל זצ"ל שהפציר רבות ברבו האריז"ל שרצונו לראות את משיח צדקינו "אנא מורי ורבי גלה לי את מקום מגוריו". 

האריז"ל שהוזהר מן השמיים שלא ימנע שום דבר מרבי חיים ויטאל גילה לו את הכפר בו מתגורר המשיח וכיצד יוכל למצוא את ביתו של המשיח. 

יצא רבי חיים לדרך ולפי הסימנים מצא את הבית המבוקש, בית פשוט ללא שום סימן המעיד על גדלות בעל הבית, היום היה יום שישי, ורבי חיים ביקש מבעלת הבית להתארח אצלם בשבת, בעל הבית (המשיח) חזר לביתו, ופרס בשלום האורח, ויחדיו הלכו למקווה להתכונן לקראת שבת המלכה. 

והנה בחצות יום שישי, מגיע שולחן מפואר מן השמיים כשהוא ערוך בכל מיני מטעמים לכבוד שבת, ולאחר זמן מה מגיעים הרבה אורחים הדורי זקן שניכר עליהם שהם צדיקים קדושי עליון, לשבות בצוותא עם בעל הבית, חידושי התורה קלחו והאווירה הייתה מרוממת ומחשמלת, והנה בצאת השבת לאחר ההבדלה נעלם השולחן המפואר וכל הצדיקים נעלמו, ונשארו רק רבי חיים ויטאל, בעל הבית ואשתו, ניגש רבי חיים ויטאל לבעל הבית ואמר לו "יודע אני מי אתה, אתה משיח! מתי תבוא לגאול את עם ישראל?" 

ובעל הבית שהוא המשיח אמר "אוי, אוי, אוי, מדוע האריז"ל צריך לגלות כל מה שרואה?" 

ולאחר כמה דקות נפטר המשיח, לאחר שכלו ימי השבעה, שאל רבי חיים ויטאל את בעלת הבית האם לא ידעת שבעלך הוא המשיח? ענתה האשה – "לא". 

שוב שאל רבי חיים ויטאל "האם לא ראית דברים מוזרים שכל ערב שבת יורד שולחן ערוך עם מאכלי שבת ובאים צדיקי עליון לשבות אתכם?". 

ענתה האשה בתמימות "מה זה לא קורה אצל כל אחד?!" 

כלפי מה הדברים אמורים: אדם קם בבוקר רעב במקום לרוץ למכולת ניגש לבית התבשיל אוהל אברהם, אוכל ארוחת בוקר עם כוס קפה נמס חם ומהביל, ניגש ללמוד מעט כשבית הכנסת נקי ומזגנים עובדים ללא הרף להנעים לו את שהותו, והנה הקיבה משדרת קריאת הצלה, ניגש האדם שוב לבית התבשיל ומשקיט את רעבונו במרק טעים ומזין, יוצא קצת להפיץ או שאר סידורים ומגיע הערב, ושוב מהדהד באוזניו הפסוק "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף" – ושוב הוא רץ לבית התבשיל ומקבל ארוחה טובה ועשירה, וכל מי שבא לגור חיש קל מתרגל לטוב שהצדיק משפיע לו, עד ששוכחים שיש בעל הבית שדואג לכל זה, והנה מגיעים אורחים המה ראו כן תמהו, "בית תבשיל שמספק למאות אנשים אוכל חינם אין כסף שלשה ארוחות כל יום" האם אתם מודים לצדיק שדואג לכם? 

וכשהאוכל בפיו, עונה לשואל "מה זה לא קורה אצל כל אחד?!".  

מעשה בעקרת בית אחת שהייתה טורחת כל יום להכין ארוחת צהריים טובה, לפועלים שבעלה מעסיק, כשהם היו גומרים היו מברכים וחוזרים לעבודה, "אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם", לא אמרו תודה ולא שבחו את המאכלים, כך נשנה הדבר שבועות רבים עד שבעלת הבית אמרה ללמדם לקח, הכינה מרק עם קש ותבן, וכשהפועלים טעמו את המרק מיד פלטו את המרק וקמו ללכת, שאלה אותם בעלת הבית מה יום מיומיים? הם אמרו שהמרק טפל וללא טעם וללא מלח, אמרה להם בעלת הבית, עד עכשיו הכנתי ארוחות מושקעות ואתם לא אמרתם דבר מכך הסקתי מסקנה שאבד לכם חוש הטעם וחבל להשקיע על ארוחות עם בשר ותוספות, עכשיו שאני רואה שפלטתם את המרק, אני מבינה שכן יש לכם חוש טעם, אז אקווה שתזכרו לשבח ולהודות. 

אמר גדול אחד: "לומר לאשה 'האוכל טעים', זה כמו לומר לראש ישיבה 'יישר כח התירוץ על הרמב"ם יפה'. 

וכאן המקום להודות לעמותת "ישמח צדיק" ולעובדות המסורות בבית התבשיל על האוכל הטעים והמזין – יישר כח!.

» לתרומות בית התבשיל "אוהל אברהם"

» לסיפורים ומאמרים נוספים