שער "שבת קודש" מתוך הספר "ומנהגו היה" – מתורת כ"ק מוהרא"ש זי"ע

שער שני

מנהגים, והליכות בסדר יומו של היהודי

ביום שבת:

יום שישי וערב שבת:

להזכיר בפה את זכירת שבת קודש:

היה אחד מאנשי שלומנו הקדושים, שהיה נוהג להזכיר כל יום ויום את שבת קודש כמו ספירת העומר: היום ראשון בשבת, היום שני בשבת וכו', וכן בכל יום ויום היה מזכיר בפיו זכירת שבת קודש (וכן בימי הספירה ספר כל היום, כשרק היה לו זמן פנוי: היום יום אחד לעומר).

 כל זה להמשיך על עצמו קדושת שבת, ובזה מאירה על האדם קדושת השבת בששת ימי החול, אשר רבנו אמר (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב, סימן ב), שצריכים להמשיך קדושת שבת קודש על ששת ימי החול, עיין שם.

ובפרט אתם תלמידי מתיבתא "היכל הקודש", קודש קודשים, עליכם לזכור כל השבוע מה שנדבר בינינו כל יום השבת קודש בסעודה ראשונה בליל שבת קודש, ובשעת קידוש בשבת קודש בבוקר, ובסעודה שלישית רעוא דרעוין, ובמוצאי שבת קודש בשעת מלווה מלכה, יזכנו להמשיך דבר זה בקביעות, להיות בצוותא כל ארבעת הזמנים אלו.

 ראוי לכם לכתוב כל אחד מה ששמע, באופן שיהיה לתועלת – הן לעצמכם והן לאחרים, כי דבר הנכתב – נשאר לזמן הרבה. ומי יודע באיזה מקום עוד תתגלגלו בזה העולם, ושם במקומכם תבנו מתיבתא "היכל הקודש", ובאופן הזה יהיה לפני מחשבתכם כל הדיבורים שנדבר בינינו, ותזכו לדבר מזה גם עם אחרים.

(אשר בנחל, מכתב ד תסו, יום שני לסדר ויקהל פיקודי התשמ"ב)

 

 

לקנות צורכי שבת בשפע:

בעניין קניות אוכל וכו', אני תמיד אומר, חכמינו הקדושים אמרו (ביצה טו:): "אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע". שעל צורכי שבת אומר הקדוש ברוך הוא תלוו ואני ישלם.

 לכן אני נותן עצה לכל העניים שיקנו בשפע על צורכי שבת, כדי שיישאר גם על ששת ימי החול, והקדוש ברוך הוא יזמין לאדם כסף לשלם את זה, כי מה שקונים על שבת יש בטוחות שהקדוש ברוך הוא יזמין לו את הכסף לשלם, ולא חס ושלום, לקנות בהקפה ובהלוואה ולא לשלם, שעל זה נאמר (תהלים לז, כא): "לווה רשע ולא ישלם".

(אשר בנחל, מכתב צו, יום א ממחרת יום הכיפורים תשע"ד)

כשהאישה טורחת לכבוד שבת נבראים מלאכים שמלמדים עליה זכות:

מובא מצדיקים כשהאישה מפרשת חלה מן העיסה ושורפת את החלה שהפרישה, אזי תהיה בטוחה שהילדים שלה לא יצאו לתרבות רעה.

 וכן לבשל את הדגים ואת הבשר לכבוד שבת, שאמר הצדיק הקדוש רבי משה ליב מסאסוב ,זכותו יגן עלינו, שאישה כשהיא אומרת על כל עסק שעוסקת באפיה ובבישול 'לכבוד שבת קודש', נברא מזה מלאך, וכפי ריבוי אמירת 'לכבוד שבת קדש' על כל פרט מהמאכלים, כן היא בוראת מלאכים שהם ילמדו זכות עליה.

(אשר בנחל, מכתב  ד נה, י באלול תשע"ד)

מדוע לא נוהגים להתפלל מנחה גדולה בערב שבת?

בעניין מנחה בערב שבת אצלנו לא נוהגים בכלל להתפלל מנחה גדולה בערב שבת, כי תפילת ערב שבת אומרים מזמור "הודו", שהם הד' צריכים להודות (תהילים קז) וזה תיקן הבעל שם טוב הקדוש.

לכן אצל חסידים נוהגים בערב שבת לא להתפלל מנחה גדולה, מה שאין כן בשבת יכולים להתפלל מנחה גדולה.

(אשר בנחל, מכתב תרפג, כו בכסלו תש"ע)

מדוע אנו נוהגים לא לומר תחנון במנחה של ערב שבת?

זה מנהג חסידים ואנשי מעשה לא לומר תחנון בערב שבת, כי אז כבר מתחיל להאיר אור השבת, וכן זכי נפש מרגישים בערב שבת הארת השבת, ואז הוא הזמן לעשות את הקניות לכבוד שבת קודש, ולכן לא אומרים בערב שבת ותחנון בבוקר, ומכל שכן אלו שגרים בחוץ לארץ כשאצלם בוקר, אזי בארץ ישראל הוא כבר אחר הצהרים סמוך לכניסת השבת, ולכן זה המנהג של חסידים ואנשי מעשה שלא אומרים תחנון בערב שבת, וזה מנהג ותיקין מחכמי לב ומצדיקים גדולים.

(אשר בנחל, מכתב ריב, כה בתשרי באלול תשע"ג)

בכל ערב שבת יש לעשות תשובה!

אבל העיקר להתעורר מאוד בערב שבת, ולעשות תשובה אז על מה שפגם בימי החול, כי בערב שבת אז יכולים לתקן את כל מה שפגמו במשך כל השבוע וכו', וכן מובא בספר "ערבי נחל" (פרשת ויקהל) בשם ספרי מוסר שישוב אדם מחטאותיו בכל לילה קודם שיישן, וגם בכל ערב שבת, וגם בכל ערב ראש חדש וכו', עיין שם.

 וכן הוא בספר "עבודת ישראל" (פרשת זכור) וזה לשונו: "והנה אור החכמה והשגחת הבורא עלינו זורח תמיד בבהירות בשבת קודש עלינו בני ישראל. לכן בכל ערב שבת קודם שנקבל הבהירות הזאת יסדו לנו הקדמונים שיישוב כל אדם בתשובה בערב שבת כמו שכתבו ספרי יראים, ולרחוץ ולטבול וללבוש לבנים לכבוד שבת, כי בנו יתגלה אור החכמה" וכו', עיין שם.

 וכן מובא בספר "באר מים חיים" (פרשת כי תשא, פרק  לא) וזה לשונו: "אם חס ושלום, יגע נפשו בימי החול, ישוב באמת בתשובה בערב שבת קודש ואז תשובה תולה לו על כל פנים מכל החטאים שיובדל אחיזת החיצונים מנשמתו, ואז אור יאיר לו בשבת קודש בהילו נרו עלי ראשו וכו', עיין שם.

(אשר בנחל, מכתב ריב, כה בתשרי באלול תשע"ג)

מתי יש לטבול במקווה בערב שבת?

בעניין ערב שבת וכו', צריך שתדע, שרבנו החזיק שצריכים ללכת תיכף ומייד אחר חצות היום, ולא כמו שנוהגים סמוך לשבת.

ובאמת מי שמסתכל בעין האמת, יודה שכך צריך להתנהג, ובפרטיות המון עם, שמחכים לרגע האחרון, ובאים לידי חילול שבת ממש, כשאדם הולך למקווה ממש, תיכף מייד אחר חצות, ומכין עצמו כבר אז לכבוד שבת, הן בעניין שינה, שישן קצת,  והן בענייני לימוד אחר המקווה, והן בעניין הכנה שמכין עצמו לשבת עם התבודדות וישוב הדעת, אזי הולך לו הכול באופן אחר לגמרי.

מה שאין כן כל אלו המבוהלים ומבולבלים, מניחים הכול סמוך לשבת. ונכנסים אל השבת בלי ישוב הדעת כלל וכו'.

(אשר בנחל, מכתב יג תרעה, כז בתמוז תשמ"ט)

מתי נהגו רבנו ואנשי שלומנו לטבול בערב שבת?

אודות שאלתך בעניין המקווה של ערב שבת קודש, שמעתי מאנשי שלומנו, שרבנו הלך סמוך מאוד אחר חצות היום, וכן נוהגים כל אנשי שלומנו היקרים, שהולכים סמוך מאוד אחר חצות, ומלבישים את עצמם כבר בגדי שבת קודש, ומכינים את עצמם לשבת קודש.

ומספרים על ר' אברהם בר' נחמן, חיכה הרבה על שבת וכנ"ל, שתיכף ומיד אחר חצות הלך למקווה, וחיכה על שבת.

האם כדאי לטבול פעם שנייה סמוך לכניסת השבת?

 אך מה שאתה שואל לילך גם סמוך מאוד לכניסת שבת, הטוב בעיניך עשה, כי מקווה היא מטהרת ומושכת אור וחיות ושפע וזיו לאדם, ויכולים לילך כמה פעמים ביום, אבל אודות לכבוד שבת הוא כנ"ל. וה' יתברך יזכנו לקבל באמת את השבת בקדושה בשמחה ובחיות.

(אשר בנחל, מכתב ג שט, ערב שבת לסדר במדבר התש"ם)

האם צריך להבהב את הפתילות לפני שמדליקים אותן ומי צריך לעשות זאת?

בעניין להבהב את הנרות קודם שבת, עיין בשולחן ערוך, אורח חיים (סימן רסד, סעיף ט) כתב מרן: "אין צריך להבהב הפתילה" והרמ"א כתב: "ומכל מקום נהגו להדליק את הפתילה ולכבותה", עיין שם.

ומי צריך לעשות את זה? עיין בטור: "מכל מקום נהגו הנשים להדליק הפתילה ולכבותה, כדי שתהא חרוכה ויאחז בה האור יפה"-  רואים מכאן, שכל זה האישה עושה. ויש גורסים מדפוסים ישנים, שהיה כתוב: "האנשים".

 וכן נוהגים העולם, שהבעל מכין את הנרות, והאישה מדלקת.

(אשר בנחל, מכתב ה תתקט, יום חמישי לסדר עקב התשמ"ד)

מעלת האישה שמכינה את הבית ואת השולחן לכבוד שבת מבעוד יום?

נא ונא לשמור מאוד על שבת, מנהג ירושלים להדליק את הנרות ארבעים דקות לפני השקיעה, והכי מאוחר זה עשרים דקות לפני השקיעה, כי אחר כך זה כבר חילול שבת, ועדיף לא להדליק אז כבר את הנרות, כי על חילול שבת באים כל הצרות, וכל העניות שאדם סובל מפני שאינו נזהר בקדושת שבת.

 אשרי האישה שגומרת כבר את כל הבישולים וכו', וההכנות של שבת עד חצות היום בערב שבת, וכבר דיברתי הרבה פעמים עם נשות אנשי שלומנו, שבבית שהמפה מכסה את השולחן של שבת והפמוטות עם הנרות כבר מוכנות על השלחן מערב שבת בבוקר, בבית הזה כבר לא יבוא שום משחית וכו'.

 מי שההורים שלו כבר נפטרו וכו', מהרגע שהילדים מכינים את מפת השבת והפמוטות עם הנרות על השולחן, יש להם מנוחה למעלה בשמיים, כי לא דנים אותם.

 לכן אשרי האישה שמקפידה להכין את הבית בערב שבת מה שיותר מוקדם, ואז הברכה תהיה מצויה בתוך הבית.

(אשר בנחל, מכתב תריח, כב בכסלו תשע"א)

הרבה קהילות קבלו עליהם את מנהג ירושלים בהדלקת נרות:

בירושלים המנהג מקדמת דנא להדליק נרות ארבעים דקות קודם השקיעה, וכן קיבלו עליהם כולם, ואף שיש חולקים על זה, עם כל זאת דבר זה התקבל מאוד מאוד אצל כל העדות בכל ארץ ישראל, ואף שבחוץ לארץ מדליקים עשרים דקות לפני השקיעה, עם כל זאת זה מנהג מאוד מאוד טוב, כי הרבה פעמים כשמחכים על הרגע האחרונה לבסוף נכשלים באיסור חמור של הדלקת נר בשבת, ויוצא מזה קלקול גדול מאוד.

(אשר בנחל, מכתב רכג, כה בתשרי תשע"ג)

מנהג אנשי יבנאל בהדלקת נרות שבת:

 כשבאתי בפעם הראשונה ביבנאל אמרו לי התושבים הוותיקים שבעניין הדלקת נרות הם קיבלו מאבותיהם להדליק כמו ירושלים, מיהו מרן הגר"ע יוסף שליט"א (זצוק"ל) מברר להלכה שו"ת "יביע אומר" (חלק ה, סימן כא) שהספרדים לא קיבלו את החמרה זו אלא הם מדליקים עשרים דקות לפני השקיעה, עיין שם. ולכן כל אחד שינהג כפי מנהגו, אבל צריכים מאוד מאוד להקפיד לשמור כשמגיעה השקיעה אסור אז כבר להדליק את הנרות.

 ידוע שהבעל שם טוב הקדוש זי"ע הקדים מאוד להדליק נרות שבת, וכן נהג רבנו.

(אשר בנחל, מכתב רכג, כה בתשרי תשע"ג)

מנהג רבנו בהדלקת נרות:

אצל רבנו הדליקו כבר שעתיים לפני הזמן (זמן הדלקת נרות), וכן נהג מוהרנ"ת, כי רבנו קיבל את זה מאימו, שקיבלה מאימה, בת הבעל שם טוב הקדוש, שכך התנהגו אצלו אבל הנראה שזו הנהגת יחיד, כי לא ראיתי אצל אנשי שלומנו שהקפידו בזה.

(אשר בנחל, מכתב א תרלא, יום שני לסדר תולדות, תשל"ה)

בעניין לנסוע אחר עשרים דקות אחרי השקיעה בערב שבת, מה אומר לך נכשלים באיסור חילול שבת.

(אשר בנחל, מכתב תרפג, כו בכסלו תש"ע)

מאיזה גיל הבת צריכה להדליק נרות שבת?

מנהג פשוט בין החסידים ובין הליטאים ובין שאר העדות שאישה מדליקה נרות רק מעת הנישואין, וכן פשט המנהג אצל כלל ישראל.

עם כל זאת יש צדיקים שאצלם היו נוהגים שגם הבנות היו מדליקות נרות שבת, ועל זה בא הרב הקדוש מלובאוויטש זי"ע לעורר, וכן הנהיג שגם הבנות ידליקו נרות שבת, וידוע שכל עניינו היה להחזיר בני ובנות ישראל בתשובה, ולכן הנהיג שגם הבנות הקטנות ידליקו נרות שבת, על ידי זה גם האמא תתעורר להדליק נרות, וזה דבר גדול מאוד מאוד.

אבל אצלנו המנהג שרק אחר החתונה אישה מדליקה נרות שבת, וכך נוהגים גם אנשי שלומנו חסידי ברסלב מדור דור שרק אחר הנישואין מדליקות הנשים נרות שבת.

(אשר בנחל, מכתב ב קנה, ז באדר ב תשע"ד)

כמה נרות יש להדליק בערב שבת?

אודות שאלתך בעניין הדלקת הנרות, בדרך כלל המנהג להדליק שני נרות של שמן זית לכבוד שבת קודש, והוא כנגד "זכור" ו"שמור", ואחר כך מדליקים עוד ארבעה נרות כנגד שם הוי"ה, ואחר כך בכל פעם כשזוכים שנולד בן או בת – מוסיפים נר אחד, וכך כבר נשאר לכל החיים, אפילו שהילדים מתחתנים, נשארת הדלקת הנרות במספר הזה.

בעת הדלקת הנרות הוא עת רצון גדול בשמים לאישה, ויכולים לפעול אצל הקדוש ברוך הוא כל מה שצריכים.

(אשר בנחל, מכתב י תכב, כז במנחם אב תשמ"ו)

כשהולכים להתארח בבית ההורים, מדליקים רק שני נרות.

(אשר בנחל, מכתב יג תשסו, ה במנחם אב תשמ"ט)

לתת צדקה לפני הדלקת הנרות!

מנהג בנות ישראל הכשרות לפני הדלקת הנרות הן מכניסות כמה פרוטות לצדקה בקופת הצדקה, ובעת הדלקת הנרות הן מתפללות על הצלחת הבעל ועל הילדים וכו'.

 לכן תרגילי את עצמך להתנהג ככה, כי בעת הדלקת הנרות אז הוא עת רצון בשמים לאישה.

(אשר בנחל, מכתב תשס, כב בסיוון תש"ע)

מה מקור המנהג שאישה שמה צעיף לבן בעת הדלקת הנרות?

וזה העניין שהאישה הולכת בצעיף לבן בעת הדלקת הנרות זה מובא בספר "דברי תורה" (חלק ו, סימן סח) מהרב הקדוש רבי חיים אלעזר ממונקאטש, זכותו יגן עלינו, וזה לשונו שם.

חכמינו הקדושים אמרו (שבת כג:): "נר ביתו עדיף משום שלום ביתו". ופירש רש"י זו הדלקת נר בשבת וכו', וממנה נמשכת פרנסה טובה, ולכן יש לומר נר בגימטריא צעיף על דרך, שאמרו דורשי רשומות )בראשית כד סה) "ותיקח הצעיף" ואמרו דורשי רשומות צעי"ף ראשי תיבות: "עמך ישראל צריכים פרנסה. על כן יש לומר מנהג ישראל ובית יעקב אלו הנשים כי בעת הדלקת נר שבת לובשות הצעיף של שבת, עיין שם. כדי להמשיך פרנסה על ששת ימי החול.

וידוע אשר בעת הדלקת הנרות האישה יכולה לפעול אצל הקדוש ברוך הוא על ילדים, וזה מרומז בפסוק (ישעיה נו, ג) "ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש" סופי תבות סינ״ר. שאסור להתייאש אפילו שהרופאים אומרים שהאישה עקרה, או הבעל עקר וסריס, שלא יכולים להביא ילדים וכו'.

 אין דבר כזה, בעת הדלקת הנרות יכולים לפעול אצל הקדוש ברוך הוא על ידי תפילה שיהיה להם ילדים, וגם ילדים טובים, ולכן נוהגות הנשים הכשרות שלובשות בעת הדלקת הנרות סינ"ר דיקא, שהוא סופי תיבות "ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש".

וכן יש לומר על פי מה שכתוב (בראשית ב, ב): "ויכל אל-הים ביום השביעי" ופירש רש"י: 'מה היה העולם חסר? מנוחה! "באת שבת באת מנוחה" כלתה ונגמרה המלאכה'.

 וזה אשר סינר עולה כמספר (בראשית מט טו) "וירא מנחה ^[1]כי טוב ואת הארץ כי נעמה". והקדוש ברוך הוא יעזור שנזכה לקיים את כל מנהגי ישראל, ולא ללעוג על שום מנהג, כי כל מנהג שנהגו אבותינו ואבות אבותינו יש על זה מקור.

(אשר בנחל, מכתב ד ריא, יט באלול תשע"ד)

 

מה ביקש מוהרנ"ת מאשתו ומביתו שיאמרו בעת הדלקת הנרות?

מוהרנ"ת ביקש את אשתו ואת בתו, בעת שהן מדליקות נרות שבת שיבקשו:

"כשם שאני מדליקה נרות שבת, כך יודלק ויאיר אורו של צדיק האמת בעולם".

(שו"ת חסידות ברסלב, כרך א, אות ז)

ליל שבת קודש:

מה המקור למנהג ללבוש בשבת בגדים לבנים?

האריז"ל הקפיד מאוד שבשבת ילכו עם בגדים לבנים, וכן נהגו כל הצדיקים, וכמובן גם רבנו הלך בשבת עם בגדים לבנים, ואמר הצדיק הקדוש רבי יצחק מדראביטש זי"ע שאם היו כולם הולכים עם בגדים לבנים בשבת בפרט בארץ ישראל היו מביאים את הגאולה, והיה הולך ועושה התעוררות על זה, עד שבא הסמ"ך מ"ם ואמר לו שינקום בו אם הוא לא יפסיק וכו.

 על כל פנים שאנחנו נכנסנו לגור ביבנאל, אמרנו היות שפה זו התחלה חדשה, וזה חוץ לישוב, אז בקלות יכולים לקיים את המנהג הזה ללכת בשבת עם בגדים לבנים, שזה דבר גדול מאוד מאוד אבל בעיירות הגדולות אי אפשר ללכת עם בגדים לבנים, כי יראה מוזר מאוד מאוד, כחתן בין אבלים.

 לכן כל מי שחוץ מיבנאל הולך בבגדים רגילים, וגם בחוץ לארץ כולם הולכים בשבת בשחור, כי עדיין אנחנו בגלות גדולה וכו'.

 על כל פנים אתה צריך לשמור מאוד שלא תהיה חריג וכו', כי זה הדבר הכי מפריע ומפיל את האדם וכו', וכבר אמרו חכמינו הקדושים (בבא מציעא פו:) "לעולם אל ישנה אדם מן המנהג" ולכן לא כדאי לעורר מחלוקת בשום פנים ואופן, בפרט בעניין הלבוש, ולכן הטוב בעיניך תעשה, העיקר שלא יצא מזה מחלוקת ולהיראות יוצא דופן וכו', אקווה שתבין דבר מתוך דבר, כי שום דבר חריג לא מביא לדברים טובים, אלא למחלוקת ולוויכוחים, ומי צריך את זה?

(אשר בנחל, מכתב קצו, כד בתשרי באלול תשע"ג)

מנהגנו ללכת עם כיפה לבנה רק בשבת, אבל באמצע השבוע לא. ובכלל, מובא בשם צדיקים שבחול לא לובשים בגדים המיועדים לשבת.

(אשר בנחל, מכתב ג שפז, ב דראש חודש תמוז תשע"ד)

 מה המקור למנהג לחבוש שטריימל בשבת?

רובא דרובא של כל אנשי שלומנו היקרים חובשים שטריימל בשבת, וכן יעזור לך ה' יתברך, שגם כן תהיה נזהר בזה כל ימי חייך. המלבוש הזה הנהיג הבעל שם טוב הקדוש, כי עד ימיו היו הפריצים מתעללים בבני ישראל ומכים אותם, ומלבישים להם עור של דוב, ועל ראשם היו מלבישים כובע של שטריימל, למען שחוק.

 וכשבא הבעל שם טוב הקדוש, וראה שעל ידי כובע זה התעללו בישראל ועשו מהם שחוק. על כן אמר כובע זה נאה לשבת קודש וממנו עד עכשיו הוא מנהג בכל תפוצות ישראל – לילך עם שטריימל בשבת קודש, כן שמעתי מאנשי שלומנו. אף שבאמת כובע זה אינו מעכב לעבודת ה' יתברך אף על פי כן כובע זה התחבב כבר בין אלפים ורבבות רבבות מישראל מימות הבעל שם טוב הקדוש ובפרט שגם רבנו חבש עלינו גם כן לילך במנהג טוב זה.

(אשר בנחל, מכתב ב תקצא, מוצאי שבת קודש לחיי שרה תשל"ח)

בשבת תלך בבגדים לבנים דיקא, ועם שטריימל, ועם גרביים לבנות, כמנהג הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו ותלמידי תלמידיו, ואל תתבייש מן המלעיגים, ואז טוב לך כל הימים.

(אשר בנחל, מכתב שסט, ח באדר תש"ע)

למנוע טרחא דציבורא בליל שבת:

מאוד מאוד אני מבקש אותך שתראה לבטל את המנהג החדש שמתהווה לאחרונה שבין מנחה וקבלת שבת, נותן אחד דרשה וכו', וזה סתם טירחא דציבורא, ולכן תשתדל מאוד למנוע מהשבת הזו שאין יותר דרשות בין מנחה לקבלת שבת.

(אשר בנחל, מכתב בתתנז, ט בתמוז תשע"ב)

מנהגו של האריז"ל לקבל את השבת:

האריז"ל תיקן שלפני "ברכו" בליל שבת יוצאים לשדה לקבל את פני השבת, ועד היום יש את החצר בצפת לפני בית הכנסת של האריז"ל שמקובל ששם יצא האריז"ל לקבל פני שבת, אנחנו לא נוהגים כך כי אנחנו גרים בעיר.

 לכן כשמקבלים את השבת בפיוט "בואי בשלום" מסתובבים עם הפנים כלפי מערב, כדי לקבל את השבת. כי השכינה נמצאת במערב, וזה לא בזיון, חס ושלום, לארון הקודש ולספרי התורה שהם במזרח. אדרבה, זה הכבוד של השכינה שמסתובבים כלפי מערב לקבל פני השבת.

(אשר בנחל, מכתב  תשב, יז בכסלו תשע"ה)

אמירת פרק "במה מדליקין?"

תדע, שע"פ שולחן ערוך (אורח חיים, סימן ער), צריכים לומר קודם "ברכו" פרק "במה מדליקין", וכולם אוחזים כך בלי שום עוררין, וכן מנהג הספרדים וכן האשכנזים.

 ובאמת איני יודע למה החסידים אינם אומרים, כי גם הרב בעל ה'תניא' מביא כן, ואומר שיכולים לומר את זאת אפילו אחר ערבית, אבל קודם לעשות קידוש בבית הכנסת, ועל כל פנים בעל נפש יאמר זאת אפילו בינו לבין עצמו, עד שהחזן מסלסל ושר בניגון "לכה דודי".

(אשר בנחל, מכתב ז יז, אור ליום שני לסדר פנחס תשמ"ה)

מה הטעם שאומרים פרק "במה מדליקין"?

ראיתי להביא מספר 'בינה לעתים', שהטעם שאומרים זאת, הינו פרק "במה מדליקין", מלבד שמבארים הטעמים בפוסקים לדעת אילו שמנים, והשלושה דברים שצריכים לשאול: "ערבתם, עשרתם, הדליקו את הנר".

 כי הנה הצדוקים חלקו על הדלקת הנר בליל שבת, והחמירו על ההמון לישב בחושך וצלמוות, ולזה קבעו את פרק זה דיקא – להוציא את דעות המינות וכו', ולדעת שהדלקת נרות בשבת היא חובה, וזה טעם נפלא.

(אשר בנחל, מכתב ז יז, אור ליום שני לסדר פנחס תשמ"ה)

לנשק יד רבו, אביו או אימו:

אודות שהנהגת, שכל ילד צריך בליל שבת לגשת אל רבו, ולנשק את ידו, וכן אצל אביו – אשריך ואשרי חלקך.

 וצריכים להוסיף גם אימו, כי כן מובא על פי סוד בכתבי האריז"ל כי בליל שבת מנהג יפה לנשק ידי אימו ובכלל כיבוד אם.

ומה גם שיש בזה סודות נוראים ומכל שכן, שכל ילד צריך לדעת לומר "שבת שלום" לאבא שלו ולנשק את ידיו, וכן לרבו שלימדו תורה, זו הנהגה טובה מאוד.

(אשר בנחל, מכתב כ תשלב, יב באלול תשנ"ג)

נוהגים לברך את הילדים בכניסת השבת לפני קידוש:

אתם צריכים לשמור מאוד מאוד שבבית שלכם תשרה השמחה, ולא אוירה של מתח ועצבות ומרירות וכו' עצם השמחה בבית זה משרה רוח ואוירה טובה בבית

אי אפשר ללכת עם הילד ביד חזקה בשום פנים ואופן, נגמר העידן הזה ומכל שכן שאסור לקלל בכלל שום יהודי ומכל שכן את הילדים, רבנו אמר (ספר המידות, אות קללות, סימן א): "על ידי הקללות באה אבלות, חס ושלום, ולכן צריכים מאוד מאוד לשמור לא לקלל אף אחד, ומכל שכן לא לקלל את הילדים.

וזה הטעם שנוהגים לברך את הילדים בכניסת השבת לפני קידוש, כי פן ואולי באמצע השבוע היו ההורים עצבנים ונפלטה קללה מפיהם על הילדים וכו', ובשביל זה מברכים את הילדים בעת כניסת השבת שיהיו מבורכים.

ולכן אני מאוד מאוד מבקש אתכם מהיום והלאה לשמור מאוד מאוד לא לקלל את הילדים, רק להגביה אותם, ולתת להם מחמאות, ועל ידי אהבה יתקרבו הילדים אליו יתברך.

(אשר בנחל, מכתב אתה, כא בטבת תשע"ג)

האם עלי לברך את ילדיי בליל שבת, אף שהורי לא נהגו כן?

מנהג ישראל שבליל שבת כשבאים הבייתה מברכים את הילדים, ויש בזה טעם נכון, כי יכול להיות שבאמצע השבוע האבא או האמא התעצבנו על הילדים וחס ושלום נפלטה מהפה שלהם איזו קללה עליהם.

 לכן צריכים לברך אותם בליל שבת, שאז הברכה מצויה וזה לא שייך אם האבא שלך או הסבא שלך לא ברכו וכו', זה היה המנהג שלהם, אבל אתה יכול לברך ואין בזה משום להפר את מנהג אבותיכם.

(אשר בנחל, מכתב ב כח, יט באדר א תשע"ד)

 

האם אדם שאין לו שלום בית ידלג על המילים "צאתכם לשלום"

כששר "שלום עליכם"?

אני לא יודע מאיפה לקחת את זה וכו', כי כשאומרים למלאכים בליל שבת, "צאתכם לשלום מלאכי השלום" וכו', את זה אומרים למלאכים שיצאו מעולם העליון והגיעו לכאן וכו', ולא כמו שמפרשים שאומרים למלאכים תצאו מכאן לחיים ולשלום וכו', זו טעות חמורה, ולכן אין לך ולאשתך מה לפחד לשיר "צאתכם לשלום מלאכי השלום".
אדם צריך לדעת שמכל המצוות והמעשים טובים שהוא עושה בכל ימות השבוע, נבראים מזה מלאכים, ומכל דיבור ותפילה שאדם מתפלל לקדוש ברוך הוא, נבראים מזה מלאכי עליון, כשלומדים תורה נבראים מזה מלאכי עליון, וכשאדם עושה מצוות נבראים מזה מלאכי עליון, מכל דבר טוב שאדם רק עושה וכו', ואפילו רק חושב, נבראים מזה מלאכי מעלה וכו'.

ובליל שבת כולם מתקבצים יחד והם באים ללוות את האדם, ולכן שרים לפניהם "שלום עליכם מלאכי השרת" וכו', "בואכם לשלום מלאכי השלום" וכו', "ברכוני לשלום מלאכי השלום" וכו', "צאתכם לשלום מלאכי השלום מלאכי עליון" וכו'.

 לכן לא צריכים לפחד, אדרבה, צריכים רק לשמוח עם המלאכים שמלווים את האדם בליל שבת הביתה, ונמצאים עם האדם כל השבת.
בשעה שאדם יוצא על הדרך, ראוי לו לומר תפילת הדרך, וכן יאמר "בשם הוי"ה אלוקי ישראל מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל ומלפני אוריאל ומאחורי רפאל, ועל ראשי שכינת אל".

 וכן אומרים את זה לפני השינה כמו שאמר רבנו (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב, סימן ד) שזה נקרא 'קישור המרכבה' – והם שומרים את האדם בעת השינה, נמצא שמכל דבר טוב שאדם רק עושה למען הקדוש ברוך הוא, נבראים מלאכים, והם מתקבצים יחד בליל שבת, ונמצאים עם האדם כל השבת.
ולכן צריכים לשמוח מאוד מאוד עם כל נקודה טובה שאדם עושה ומקיים וכו', כי מכל דבר טוב שאדם עושה בזה העולם, נבראים מלאכים שהם ממליצים טוב בעדו.

(שו"ת חסידות ברסלב, כרך יח, אות ב רעב)

מעלת אמירת שיר השירים בליל שבת:

מאוד מאוד אני מבקש אותך שתראי להיות רק בשמחה כל השבת, כי אי אפשר לתאר ולשער את גודל הזכות של אישה ששמחה בשבת, כי בשבת מאיר אור הקדוש ברוך הוא בגילוי רב ונפלא מאוד באופן שאי אפשר לתאר ולשער כלל, ולכן בשבת טוב לומר מגילת "שיר השירים" שמסוגל לכל טוב אמיתי ונצחי, כי כל הסודות התורה גנוזים שם, כמאמרם ז"ל (ידים, פרק ג): "כל השירים קודש ושיר השירים קודש קדשים". ולכן מנהג ישראל לומר מגילת "שיר השירים" .

והבעל התניא זי"ע ושאר צדיקים היו דרכם לומר מגילת "שיר השירים" תיכף ומיד בליל שבת קודש אחר התפילה, ואמר את זה בדבקות נוראה ונפלאה מאוד.

 והרבנית שלו הייתה מסתכלת דרך החלון איך שבעלה הקדוש אומר את זה בדבקות נוראה ונפלאה מאוד, וכל פסוק ופסוק אמר בניגון המיוחד לו באופן נפלא שכל מי שרק שמע את זה נמס לבבו לגמרי, וכבר לא רצה רק את הקדוש ברוך הוא, ופעם חזר הרבה על הפסוק הזה (שיר השירים, ב, ט): "הנה זה עומד אחר כתלינו" ואיך שפירש את זה בגילוי אלוקות נפלא "הנה זה עומד" הקדוש ברוך  הוא עומד פה על ידי ,"אחר", איי אם תאמרו שזה "אחר" כביכול לא הקדוש ברוך הוא, דע לך "כתלינו" שעשינו כותל בנינו לבין הקדוש ברוך הוא, כי באמת הוא יתברך "משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים". והיה שופך דמעות כמים באומרו את פסוק זה מרוב דבקות שהיה לו בו יתברך.

וידוע מה שכתב מוהרנ"ת (שיחות הר"ן, סימן רמג) שרבנו ציווה לאחד שהיה לו חולה בתוך ביתו, שיקום קודם אור היום ויגיד שיר השירים כולו, ואמר שכל הרפואות שבעולם כולם כלולים בשיר השירים, וכן היה שתיכף היה שינוי בחולה וחזר לאיתנו ויתרפא לגמרי.

 לכן אם אפשר לך לומר בשבת עוד פעם בלילה או קודם אור היום או במשך היום את מגילת "שיר השירים", אין לתאר ואין לשער איזה טוב אמיתי ונצחי תזכי, ואל יקל בעיניך דבר זה, כי חבל בשבת מאיר אורו יתברך בגילוי רב ונפלא כזה, וכפי שמקבלים את השבת בשמחה עצומה, כן זוכים שהששת ימי החול יאיר לו באור נערב לגמרי ובאופן אחר, אשרי האישה שמשתדלת לשמוח כל השבת.

(אשר בנחל, מכתב תשכג, יט בכסלו תשע"ד)

מנהגו של מוהרא"ש זי"ע:

אני נוהג בליל שבת אחר שאני אומר שיר השירים אני עובר עוד פעם את כל הסידרה, ככה שיוצא שארבע פעמים שמעתי את פרשת השבוע, בא שמחת תורה יש מה לרקוד, ברוך ה', אני אוחז את הספר תורה כי זכיתי לסיים פעמיים את התורה שנים מקרא, שלוש פעמים כי שמעתי את הבעל קורא, לא דיברתי באמצע קריאת התורה, ארבע פעמים זו שמחת תורה.

(אשר בנחל, מכתב תשעד, ב דראש חודש טבת תש"ע)

 

אכילת שום בליל שבת, ולא במוצאי שבת:

הנה חכמינו הקדושים אמרו (נדרים לא.): "הנודר מאוכלי שום אסור בישראל ופירש הר"ן 'מאוכלי השום' – מתקנות עזרא הוא לאכול שום בלילי שבת לפי שהשום מרבה את הזרע, ועונת תלמיד חכם מערב שבת לערב שבת".

 הרי שמצווה לאכול שום בליל שבת, וכן אמרו (שם סג:): "קונם שום שאני טועם עד שתהא שבת אינו אסור אלא עד לילי שבת שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול שום".

 הרי שלך לפניך שרק בליל שבת אוכלים שום שזה מרבה זרע, ואין שום מקור על אכילת שום במוצאי שבת, ומה שיש צדיקים שהיו נוהגים לחלק שום במוצאי שבת, אולי להזכירם מה שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות נא.): "מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר כדי שיהא ריחו נודף". כדי שתיזהר כל השבוע לא להיכשל בחטא… וכו' ואת השום הזה מבשלים לכבוד שבת ואוכלים את זה בשבת, אבל במוצאי שבת אין שום מקור לאכול שום.

(אשר בנחל, מכתב גתא, ט בתמוז תשע"ג)

 

יום שבת קודש:

האם לפי מנהג ברסלב אומרים "אנעים זמירות"
לאחר תפילת מוסף בשבת?
באומן היו אנשי שלומנו נוהגים לומר בשבת וביום טוב אחר תפילת המוסף "אנעים זמירות", וכן שמעתי מהרב החסיד רבי לוי יצחק בנדר ז"ל שהוא זוכר שבאומן הייתה תקופה שאמרו גם בראש חודש אחר תפילת מוסף "אנעים זמירות.
אבל יש הרבה מקומות ובפרט אלו שבאים מפולניה שלא אמרו אצלם בכלל "אנעים זמירות", וכן יש בין עדות המזרח שגם כן אצלם לא נוהגים לומר "אנעים זמירות", ויען שחסידות ברסלב זה קיבוץ גלויות, באים ומתקרבים מכל העדות ומכל החסידויות ומכל הארצות כל מיני אנשים וכו', ולכן כל אחד מביא את המנהג שלו לתוך ברסלב, ולכן לא שייך לשאול אם בברסלב אמרו או לא אמרו וכו', כל אחד כפי המנהג שלו.

(שו"ת חסידות ברסלב, כרך טז, אות ב מ, וכן ראה, אשר בנחל, מכתב בתרנז, כח בניסן תשע"ג)

מנהגנו לאמרו רק בשבת קודש:

אודות שיר היחוד "אנעים זמירות", נהגו לאומרו בכל בתי כנסיות של אנשי שלומנו בשבת דיקא, ושמעתי מר' לוי יצחק (נרו יאיר) [ז"ל], שבאומן אמרו את זה גם ביום טוב וגם בחול המועד, ולפעמים אמרו את זה גם בראש חודש, כך שמעתי מפיו, אבל באמת העולם אינו אומרים את זה רק בשבת קודש, ועל כן גם מנהגנו לאמרו רק בשבת קודש.

(אשר בנחל, מכתב א רמה, יום חמישי  לסדר אחרי קדושים תשל"ד)

מה המקור למנהג החסידים לרקוד ולמחוא כף בשבת?

על מה ששאלת אותי, מאין להם לחסידים היתר לרקוד ולמחוא כף אל כף בשבת, הרי אמרו (ביצה ל.): "אין מרקדין ואין מספקין ואין מטפחין בשבת", ואיך נוהגים החסידים כן לרקוד ולמחוא כף אל כף בשבת? וכבר דן בזה הגאון הקדוש בעל שו"ת מנחת אלעזר, חלק א, סימן כט, ומברר להלכה שמותר.

(אשר בנחל, מכתב כג תתתקסב, כא בסיון תשנ"ו)

מה המקור למנהג ללמוד "סיפורי מעשיות" בשבת בבוקר?

בשבת זו זכינו לעשות סיום בסיפורי מעשיות שאני לומד יותר משלושים שנה ברבים בעת קידושא רבה כמנהג אנשי שלומנו מקדמת דנא עוד מעיר אומן, כפי ששמעתי מאנשי שלומנו.

 המנהג הזה הנהיג ר' שמשון ברסקי ז"ל, שהיה איש מורם מעם ובר דעת גדול, ולמד באומן בכל שבת בבוקר אחר התפילה סיפורי מעשיות, ומשם נתפשט המנהג בכל ערי פולניה, ומשם לכל הקיבוצים של אנשי שלומנו היקרים.

(אשר בנחל, מכתב לה רסז, ה במנחם אב תשס"ג)

לימוד בספר "סיפורי מעשיות" בכל שבת לאחר התפילה:

אהובי, חברי היקר! למען טובתך הנצחית תראה להיות בכל שבת קודש אחר התפילה בבית מדרשנו בשעת קידושא רבא, ולומדים שיעור ב"ספורי מעשיות", כן נוהגים אנשי שלומנו בכל העולם.

וגודל מעלת זה הלימוד אין לשער בשכל אנושי, כי הוא התעוררות גדולה ונוראה לעבודת ה' יתברך (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, סימן ס)  ובכל פעם מתחדשות בשעת הלימוד שיחות יקרות מאוד המעוררות מאד לה' יתברך.

 ושמעתי מאנשי שלומנו, אשר מקובל אצלנו שהספר הגנוז והספר הנשרף נכללים בספר "סיפורי מעשיות" (הספר "סיפורי מעשיות" יש בו שלוש עשרה מעשיות, והם הי"ג נהרי אפרסמון וכו')

(אשר בנחל, מכתב צט, מוצאי שבת קודש לסדר צו התשכ"ד)

האם מותר לומר בשבת "ליקוטי תפילות"?

יכולים לומר בשבת "ליקוטי תפילות", ואין מה לחשוש ככלל, וכך נוהגים כל אנשי שלומנו, הן להתבודד בשבת, והן לבכות בשבת וכו', כי בפירוש מובא שכל מי שיש לו תאווה להתבודד ולבכות לפניו יתברך, וכן לחזור בתשובה שלמה מרוב אהבה וכו' ומתחרט על העבר כו' מותר לו גם בשבת, כי הרי זה עונג שבת שזוכה להיות דבוק בחי החיים – בו יתברך.

לכן אין לך מה לחשוש, יעזור הקדוש ברוך הוא שתהיה רגיל לומר כל יום ליקוטי תפילות" אשר מוהרנ"ת אמר: "הרבה נשמות כבר יושבים בגן עדן על ידי ה'ליקוטי תפילות' שלו", כי התפילות האלו הם באים משער נ', ומדבקים את הנשמה באור אין סוף.

(אשר בנחל, מכתב תלח, כב בחשוון, תשע"ג)

מעלתם של האוכלים מטעמים ושמחים בשבת:

אשרי האישה שמכינה לכבוד שבת כל מיני מאכלים מטעמים, שרבנו הפליג מאוד מאוד באכילת שבת, ולשמוח בשבת, וכך נהגו אנשי שלומנו להכין כל המעדנים לכבוד שבת.

 כי רבנו אמר פעם (חיי מוהר"ן, סימן לב): "מה סך הכול הקדוש ברוך הוא אומר לנו? ילדים תאכלו כי היום שבת, וגם את זה לא יכולים לקיים, ולכן מדוע שלא תהיי שמחה כל השבת? ומה צריכים כל השבת? רק לאכול ולשמוח כמו שכתוב (שמות טז כה): "ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' והיום לא תמצאהו בשדה".

(אשר בנחל, מכתב ג תתמט, טז במנחם אב תשע"ד)

מדוע אוכלים דגים בשבת?

 מה היו עושים הצדיקים עם עין הדג?

רבנו אמר (ספר המידות, אות אכילה, חלק ב, סימן ב): "אכילת הדגים מעוררים תאוות הזיווג". וכן אמר (שם, אות היריון, סימן ג): "דגים קטנים מפרין ומרבין".

והנה הטעם שאוכלים דגים בשבת, כי הדגים הם היחידים שלא חטאו בדור המבול, וכן הם מסוגלים לפריה ורביה, ולכן אוכלים בשבת דגים, כי אז הוא זמן היחוד והזיווג, ולכן אשרי מי שנזהר מאוד מאוד שבכל שלושת סעודות בשבת קודש אוכל דגים.

 ומובא מהרב הקדוש הרבי רבי בונם מפשיסחא, זכותו יגן עלינו, טעם לאכילת דגים בשבת שאנו אוכלים את זה המאכל הראשון בשבת קודש, מפני שהדגים היו הבריאה הראשונה מבעלי החיים, וקדושת השבת הוא שורש החיים, על כן נהגו ישראל להתחיל העונג שבת ממין דגים.

 וכן מובא מצדיקים ששבת אז מאיר רק האור אין סוף ברוך הוא, כביכול, שהוא כמו מים, שאין בהם סוף, ואמרו חכמינו הקדושים: (ברכות כ.) מה דגים שבים – מים מכסים עליהם, ואין הרע שולטת בהם וכו' ולכן כשאדם אוכל בשבת דגים, על ידי זה ממשיך על עצמו השגחה נוראה ונפלאה מאוד, ואין עין הרע שולטת בו כלל.

(אשר בנחל, מכתב גתתמח, ג במנחם אב תשע"ג)

מה היו עושים הצדיקים עם עין הדג?

לכן היו צדיקים שהיו אוכלים את העין של הדג, שמסוגל להישמר מעין הרע, ויש שהחביאו את העין בכיסם, כדי להינצל מעין הרע.

(אשר בנחל, מכתב גתתמח, ג במנחם אב תשע"ג)

מנחה וסעודה שלישית:

מה המקור למנהג להתאסף יחד בסעודה שלישית?

מנהג ישראל מהבעל שם טוב הקדוש זי"ע להתאסף בסעודה השלישית, על פי מעשה שהיה. הבעל שם טוב הקדוש זי"ע עבד את הקדוש ברוך הוא בדבקות עצומה, ולא הסיח דעת ממנו יתברך כרגע.

 עד שהצדיק הקדוש רבי מנחם מנדל מויטבסק זי"ע, שטמון בטבריה אמר: 'היה דבר ה' אל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע', כי היה גדול כאחד הנביאים, דבוק באין סוף ברוך הוא.

 פעם אחת ראה יהודי פשוט מסתובב בעת סעודה שלישית ומחפש מניין, והנה מצא הלה יהודי אחד ובקשו להצטרף למניין, מצא עוד יהודי וביקשו להצטרף גם כן, והנה פגש בבעל שם טוב הקדוש ולא הכירו ואמר לו: "ר' איד, אני צריך מניין".

 נכנס הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, ומה ראה? שהיהודי הזה נותן לכל אחד לחם משנה, ונוטלים ידים ואוכלים סעודה שלישית, ואחר כך מתחילים לשיר, עד שהגיע הזמן וברכו ברכת המזון והתפללו ערבית. שאל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע את היהודי: "מדוע כל כך חשוב היה לך, שיהיה מניין בעת סעדה שלישית?" וענה ואמר: "ידוע, אשר קודם שיוצאת הנשמה מזה העולם, זו זכות גדולה שנמצא שם מניין, כי חכמינו הקדושים אומרים (סנהדרין לט.): "על כל בי עשרה שכינתא שריא", ומאוד מקפידים על כך ובפרט צדיקים. והנה בשבת מקבל כל יהודי נשמה יתרה, ובמוצאי שבת מאבד אותה ויוצאת ממנו, ולכן אני רוצה שהנשמה תצא בנוכחות מניין". מאז כששמע דבר זה הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, תיקן בין תלמידיו, שבעת סעודה שלישית יתקבצו יחד.

וכך נוהגים החסידים בכל הדורות, שמקפידים בסעודה שלישית לשבת בצוותא, ומדברים אז דיבורי תורה, ומספרים סיפורי צדיקים, ונזכרים בעבר.

חכמינו הקדושים אומרים (עיין שבת קיט.): "מי שנזהר בסעודה שלישית, ניצל ממלחמת גוג ומגוג", ומוהרנ"ת אמר: "מלחמת גוג ומגוג תהיה כפירות ואפיקורסות, שתיכנס בעולם אווירה של הפקרות, של פורקן, שיפרקו עול מהקדוש ברוך הוא".

וכן מביא הצדיק מקאמרנא זי"ע בספרו "שולחן הטהור" (סימן רמב), שהעונג שבת שאדם מענג את השבת, זה מצילו מכפירות ואפיקורסות. ואומר, שמעולם הייתה דרכו הוא לבדו לבשל לשבת, אבל לעת זקנותו אין בו כוח, ועל כן מכין רק את הנרות, ואומר, שככל שאדם יגע וטורח בשביל השבת, כמו כן ירגיש אותה. ובפרט סעודה שלישית, זה כנגד גוג ומגוג, שזו כפירות ואפיקורסות, מ"ט עד נ' שערי טומאה.

לכן צריכים למסור נפשנו על כל מנהג ישראל, אם יש מנהג מהבעל שם טוב הקדוש זי"ע, שיתקבצו יחד בסעודה שלישית, צריכים לעשות כן, ולא לזלזל בזה.

(אשר בנחל, מכתב ח תקפח, ה בשבט תשמ"ו)

אודות שאלתך על המנהג להתקבץ יחד בסעודה שלישית בשבת קודש, התקנה הזו תיקן הבעל שם טוב, זכותו יגן עלינו, והוא דבר גדול מאוד, ואז מגלים הצדיקים תורה, כמובא בדברי מוהרנ"ת (עיין ליקוטי הלכות, קריאת התורה, הלכה ו, אות ד) כי אז הוא רעווא דרעווין, ואז הוא הזמן של הפדיון הגדול (ליקוטי הלכות, ברכת השחר, הלכה ה, אות נ ).

 על כן דיקא אז בסעודה שלישית יש התקבצות וקירוב נפשות מה' יתברך, ואז הוא בונה "היכל הקודש" (ליקוטי  הלכות, יורה דעה, תערובות, הלכה ה, אות ו) ובזוהר הקדוש הפליגו מאוד במעלת סעודה שלישית של שבת קודש, שאז הוא רעווא דרעווין, שאז נסתלק משה רבנו ויוסף הצדיק ודוד המלך.

(אשר בנחל, מכתב א תשמא, יום ראשון לסדר בא תשל"ה)

 

מה הטעם שאין מכסים את החלות בסעודה שלישית?

יש לעיין, למה אין אנו מכסים את החלות בסעודה שלישית כמו שמכסים בליל שבת ובבוקר. והנה לפי הטעם שצריכים לכסות, מפני שלא יראה הפת בושתו, מובן למה צריכים לכסות רק בליל שבת ובבוקר, כי אז יש קידוש, ואף אלו הנוהגים לקדש בסעודה שלישית כמנהגנו מפי האריז"ל הוא גם כן רק לאחר אכילת הפת, ואם כן לפי טעם המן, למה לא נכסה בסעודה שלישית? ויש לומר על פי דברי רבנו בליקוטי מוהר"ן, (חלק א, סימן נה) כי חלה היא בחינת תפילה, גילוי שכינתא, בחינת ארץ ישראל, עיין שם.

 והנה שלוש הסעודות הן כנגד אברהם, יצחק ויעקב, ואצל אברהם ויצחק עדיין יש אחיזת הרע עין, על ידי קליפת עשיו וישמעאל, ועל כן עלינו לכסות את התפילה שהיא החלה, בחינת האמונה, שלא תזיק לנו עיניהם הרעה, מה שאין כן בסעודה שלישית, שהיא כנגד יעקב, שמיטתו שלמה, ואז הוא רעווא דרעווין, אין אנו מפחדים מהרע עין, ועל כן אז החלות מגולות בלי שום כיסוי.

 והנה הט"ל הוא בחינת הט"ל אורות של שם הויה ברוך הוא, או להיפך ל"ט מלאכות, ל"ט מלקות (עיין ליקוטי מוהר"ן, חלק א, סימן יא). ועל כן בשתי סעודות, שהן כנגד אברהם ויצחק, אנו מכסים את החלות, שהיא האמונה, התפילה, ארץ ישראל, עם כיסוי ט"ל, שלא יזיק לעיניהם הרעות של העננים דמכסין על עינא, שהם קליפות עשיו וישמעאל.

 מה שאין כן בסעודה שלישית, שאז הוא נגד יעקב, שהוא ישראל, מיטתו שלמה, אין אנו מתייראים יותר מהרע עין, כי הוא המגלה את אלוקותו יתברך ביותר )עיין ליקוטי מוהר"ן, חלק א, סימן י ), שקרא את בית התפילה בחינת בית, המסובב עם מחיצות, שלא יזיק לעיניהם הרעה של קליפת עשיו וישמעאל.

(אשר בנחל, מכתב ד תתקיב, יום רביעי לסדר תולדות תשמ"ג)

בדין שתיית כוס יין של ברכת המזון בסעודה שלישית:

במנהג, כל אחד יש לו את מנהג אבותיו ואבות אבותיו, ויש לכל אחד על מי לסמוך, ואסור לבטל שום מנהג.

 והנה מובא במנהגי החת"ם סופר, שבסעודה שלישית בשבת, מי שברך ברכת המזון על הכוס, הוצרך לשתות את הכוס, וגם הוא נהג כך, ואף שזה לפני הבדלה, ואף שאנחנו לא נוהגים כן, אבל רואים שיש לזה מקור מוסמך, כי מי לנו גדול מהחת"ם סופר, שבדור האחרון נתקבל אצל כלל ישראל!

(אשר בנחל, מכתב ו תקח, יום רביעי קודם החג, תשמ"ה)

צאת השבת:

האם במוצאי שבת צריך להקפיד על זמן רבנו תם?

הנה אם אני כבר מדבר מתפילת ערבית, אני מוכרח להגיד לך חד משמעית, אין דבר כזה. רק בערב שבת מובא בהלכה שמותר להקדים את השבת, ואף שאנו לא נוהגים כך, עם כל זאת תרומת הדשן מביא שאצלם נהגו כך, ומשם נתהווה המנהג שבמקומות שצאת הכוכבים יוצא מאוד מאוחר, כגון באנגליה, או ברוסיה, באוקריינא, שם יכול לצאת שיהיה צאת הכוכבים בשעה עשר או עשר וחצי בלילה, ורוצים שהילדים ישמעו קידוש ושלא ילכו לישון, אז הקדימו להתפלל ערבית, אבל בששת ימי החול אין דבר כזה בשום פנים ואופן.

 כאן המקום לעורר שבארץ ישראל צאת הכוכבים הוא לפי שיטת הגאונים עשרים דקות אחר השקיעה, ואסור להתפלל ערבית לפני זה בשום פנים ואופן, וכן תענית דרבנן צריכים לחכות בארץ ישראל כפי שיטת הגאונים, עשרים דקות אחר השקיעה, ואסור לאכול לפני זה. וזה אני מדבר לעניין צום "תשעה באב".

 עכשיו בעניין שבת, אני מוכרח להודיע לך שאף שרוב בני אדם לא מחזיקים במוצאי שבת שיטת רבנו תם בארץ ישראל, עם כל זאת זה עניין של סקילה ,וחילול שבת, שיש לו דין של גוי, ולכן אשרי מי שיחזיק במוצאי שבת שיטת רבנו ותם, ולא יעשה הבדלה לפני שבעים ושתים דקות אחר השקיעה.

 (אשר גם הרב עובדיה זצ"ל מביא שלכתחילה ראוי ונכון לכל אחד להחמיר כשיטת רבנו תם) אדם מתלונן שיש לו צרות בבית, וכו', שיש לו מחלות וחולאים רעים וחולשות וכו' שיש לו חיסרון פרנסה, וכו' האם לא שמים לב כשנכנסים בספק איסורי סקילה חילול שבת שכל כך חמורה שמזה בא כל הצרות?

והרי שבת היא הגן עדן, וששת ימי החול הם הגיהינום, כמובא בדברי רבנו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב, סימן קיט): "הנראה שכאן הוא הגיהינום", עיין שם.

עכשיו אשאל אותך האם בשביל שלא רוצים להאריך את השבת עוד חצי שעה, כדאי לסבול כל כך הרבה צרות? ולהיכנס בספק גוי מחלל שבת בפרהסיא?

מוצאי שבת כדאי לך להחזיק כפי שיטת רבנו תם, זאת אומרת הבדלה לא עושים לפני שבעים ושתים דקות אחר השקיעה, בשום פנים ואופן, צר ומר לי להודיע שאני שומע שאלו שמחזיקים שיטת הגאונים אצלנו, כשעדיין לא הגיע העשרים דקות אחר השקיעה כבר מדליקים את הרכב ונוסעים וכו', אני מוכרח להגיד לך שזה מחלל שבת בפרהסיא, ומי יודע אם אני לא סובל צרות ויסורים ומכאובים בשביל זה וכו', לא האמנתי עד שסיפרו לי, והכול "בשם מוהרא"ש  "שמותר לעשות מלאכה בשיטת הגאונים.

 אז אני אומר לך, שזה איסור חמור של חילול שבת, ומהיום והלאה צריכים לשמור על זה מאוד מאוד.

 ואגב גם יום הכפורים שהוא תענית דאורייתא, אסור לאכול לפני שבעים ושתיים דקות אחר השקיעה, (וזו התענית היחידה, כי היא דאורייתא, היינו, שיכולים להתפלל קודם ערבית, ועד שהולכים הביתה נעשה שבעים ושתים דקות, אבל אסור לאכול לפני שבעים ושתים דקות אחר השקיעה).

נא ונא תתפלל בכל יום ערבית אחר עשרים דקות של השקיעה, שהיא שיטת הגאונים, בארץ ישראל, (כי בחוץ לארץ רואים בחוש ששיטת הגאונים זה רק אחר חמישים דקות אחר השקיעה) ואל תתפלל אף פעם קודם שיטת הגאונים ערבית, כי כך ביטלת מצוות עשה של קריאת שמע, שהיא דאורייתא, ובמוצאי שבת לא נורא אם תחכה עוד חצי שעה, ותעשה הבדלה כפי שיטת רבנו ותם, אני חושב שלא יארע לך שום דבר, אם עוד תמשיך חצי שעה את הגן עדן, כי אני לא רואה מה יש לרוץ אל הגיהינום כל כך מהר?…

(אשר בנחל, מכתב בתתעו, ה במנחם אב תשס"ח)

הגאון הנפלא, הראשון לציון, בעל "ילקוט יוסף",

מורה להחמיר במוצאי שבת כדעת רבנו תם:

והנה הקדוש ברוך הוא כיבד אותי לפני חודש עם אורח מורם מעם, הגאון הנפלא רבי … שליט"א, בנו של הראשון לציון מרן שליט"א (זי"ע) שבא לבקר אותי, וכיבדני עם ספרו הנפלא "ילקוט יוסף" (הלכות שבת מהדורה שנייה), וראיתי שם (בסימן רס"א) שמביא בפשטות זמן כניסת שבת כדעת הגאונים וכו', ורק לחומרא בצאת השבת ויום הכיפורים מנהגנו להחמיר כדעת רבנו תם וסיעתו שיציאת השבת היא שבעים ושתים דקות, שרבים מרבותינו הראשונים סוברים כמותו, ועל צבאם מרן השולחן ערוך, עיין שם.

ומאוד מאוד שמחתי לראות שגם הם אוחזים ככה, ולכן למה שלא נקפיד גם אנחנו בזה, ואף שיש בזה מחלוקת גדולה, עם כל זאת מה כבר איכפת לחכות עוד רבע שעה, או עשרים דקות כדי לא להיכנס בספק סקילה ובספק כריתות .

ואם כבר מדברים מהגאון הזה, הספרים שלו "ילקוט יוסף" ממש מומלצים לכל בר שואל, כי הם בירור הלכה בשפה קלילה מאוד, וברא כרעיה דאבוה, מרי דכולא תלמודא, מרן הראשון לציון, שהלכה כמותו בכל מקום.

(אשר בנחל, מכתב בתתקא, יב בתמוז תשע"ב)

אודות זמן רבנו תם:

בוודאי אתה צריך להמשיך לקבל את הוראות מרן הגר"ע יוסף (שליט"א), ותלך לפי הנהגותיו, עם כל זאת עליך לדעת כי בקהילה הקדושה שלנו, שהיא חממה של אמונה, היא קיבוץ גלויות ממש, מכל העדות וכו', ומכל השיטות וכו', ולכן אי אפשר להכריח את כולם שילכו באותה דרך וכו' זה לוקח הרבה זמן צריכים לדון את בני אדם לכף זכות, אם רואים שהם מתפללים מאוחר וכו', אף אחד לא יודע מה שעובר על הזולת וכו' אצל חסידים לא מקפידים מלאכול סעודת שלישית אחר השקיעה, ואדרבה כך מושכים את הזמן עד זמן שיטת רבנו תם, כי שבת היא חמורה מאוד מאוד, ומה כבר כל כך קשה לחכות עוד חמש עשרה או עשרים דקות לעשות מלאכה רק אחר שיטת רבנו תם

(אשר בנחל, מכתב דרפא, ח באלול תשע"ג)

סדר אמירת ברכות ההבדלה ומנהגיה:

מובא (שולחן ערוך אורח חיים סימן רצו, סעיף א): סדר הבדלה: יין, בשמים, נר, הבדלה, וסימנך יבנ"ה, וצריך להיזהר שלא תהא הכוס פגומה. הגה: ונהגו לומר קודם הבדלה שעושים בבית "הנה אל ישועתי" וגו', "כוס ישועות אשא" וגו', "ליהודים הייתה אורה" וגו', לסימן טוב.

 בשעת הבדלה יתנו עיניהם בכוס ובנר.

 נוהגים לשפוך מכוס של יין על הארץ קודם שמסיים "בורא פרי הגפן" כדי שלא תהיה הכוס פגומה. וטעם השפיכה דאמרינן כל בית שלא נשפך בו יין כמים אין בו סימן ברכה, ועושים  כן לסימן טוב בתחילת השבוע.

 גם שופכין מן הכוס לאחר הבדלה ומכבים בו הנר ורוחצים בו עיניו משום חיבוב המצווה. הרי שלך לפניך איך שצריכים להתנהג בהבדלה.

עם כל זאת יש אנשים ששמים מהיין של הבדלה בכל הכיסים שלהם, ואומרים שזה מסוגל לעשירות וכו', ואני תמיד אומר שצריכים לשים רק על המוח במקום התפילין וכו', כי כשיש שכל יש הכול, ואם אין שכל אין כלום, ולכן העיקר לבקש מממנו יתברך, על דעת ועל שכל, וכבר אמרו חכמינו הקדושים(נדרים מא): "דעת קנית מה חסרת, דעת חסרת מה קנית".

 לכן העיקר לשים טיפת יין על המוח במקום התפילין, וכשיש שכל יש כבר פרנסה בשפע.

(אשר בנחל, מכתב אתתקפב, ב דראש חודש אדר תשע"ג)

האם מותר לכבות בפיו את הנרות?

אודות לכבות אש בפיו – כגון נרות וכו', יש מקפידים, אבל יש שאינם מקפידים, אבל זה רק מנהג ולא הלכה.

(אשר בנחל, מכתב כו שנט, יח בשבט תשנ"ח)

סגולה לומר – אליהו הנביא 131 פעם:

בעניין מוצאי שבת קודש מנהג לומר הרבה פעמים אליהו הנביא, וזו סגולה להינצל מהסמ"ך מ"ם הרשע הרודף את האדם, וזו מעלת הזכרת שמות הצדיקים, אשר כל צדיק כפי דבקותו באין סוף ברוך הוא, זכה ששמו נהפך לשם של מלאך, ולכן יש אומרים מאה ושלושים ואחת פעמים אליהו הנביא, כמספר שמו של הסמ"ך מ"ם – כדי להכניעו.

וידוע, שהרבי רבי אלימלך זי"ע  מאוד מאוד הקפיד על יוצאי חלציו, שיעשו סעודת מלווה  מלכה והקפידו על זה מאוד. ולכן אמרו צדיקים, כי גם שמו הקדוש אלימלך – עולה כמספר שמו של הסמ"ך מ"ם, כי שמו הקדוש מבטל את הטומאה הזו, שהוא הסמ"ך מ"ם, ימח שמו, המחטיא את נשמות ישראל.

 ולכן מהיום גם אתה תאמר בכל מוצאי שבת קודש מאה ושלושים ואחת פעמים אליהו הנביא, ותספור את זה על ידי אצבעותיך, וזו סגולה גם לתקן את אשר פגמת באצבעותיך בבריתך, רחמנא לצלן, כי אליהו הנביא נקרא מלאך הברית, והוא ממונה על עניין תיקון הברית.

(אשר בנחל, מכתב יג תתקכו, כא במנחם אב תשמ"ט)

סעודת מלווה מלכה:

הנהגות אודות סעודת מלווה מלכה:

הנה סעודת מלווה מלכה היא מדינא דגמרא, כמאמרם ז"ל (שבת קיט:): "אמר רבי חנינא לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת אף על פי שאינו צריך אלא כזית".

וכתב רש"י: "כבוד שבת ללוות ביציאתו דרך כבוד, כאדם המלווה את המלך  בצאתו מן העיר". והוא סימן שלם בטור ושולחן ערוך (סימן ש): "לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת כדי ללוות את השבת אפילו אינו צריך אלא כזית".

וכתב ה'מגן אברהם': "ויפרוש המפה משום כבוד שבת".

 ומובא ב'מחצית השקל': "דכל מילי דשבת נשים חייבות כמו אנשים", ואם כן הוא הדין בסעודה זו. ומקובל מהרבי רבי אלימלך מליזענסק זי"ע שאישה שהיא בהיריון, אם תיטול ידיה לאכילת פת בסעודת מלווה מלכה תוליד בקלות וזו סגולה נפלאה.

 וכתב הבית יוסף בשם "שיבולי הלקט": "נהגו לומר פיוטים וזמירות ללוות השבת כדרך שמלוין את האדם בכניסתו וביציאתו".

 ובספר "כף החיים" מביא בשם פרי עץ חיים מהאריז"ל: "דנפש יתרה אינה הולכת לגמרי עד אחר סעודת מלווה מלכה. ומטעם זה נוהגים שאין להחליף בגד שבת עד אחר סעודת מלווה מלכה כדי ללוות את המלך בבגדי פאר".

 וכתב הרב בעל התניא זי"ע (בשולחן ערוך שלו סימן ש'): "יש נוהגים להרבות נרות וכו', וכן טוב לבשל בשר וכו'. עיין שם.

היוצא מכל זה שהיא דינא דגמרא וסימן שלם בשולחן ערוך וידוע שרבנו אמר שיכול להפוך ולקמט את ספרו איך שרק רוצים אבל לא לעבור על סעיף קטן בשולחן ערוך, ופה מדברים מסימן שלם בשולחן ערוך ולכן זה חובה ליטול ידיו ולעשות סעודה שלמה במלווה מלכה בליווי המלך שבת קודש.

 ויש שמקפידים שיהיה בסעודה בשר ויש שאוכלים מאכל שהם תאבים, כל אחד כפי מנהגו.

 בעניין הדלקת נרות: יש שמדליקים נר אחד כדי להמשיך אור השבת לששת ימי החל, ויש נוהגים להדליק שתי נרות, ויש ארבע נרות, והכל כפי המנהג, אבל אליבא כל הפוסקים צריכים ומחויבים ליטול ידיים לפת וזה מכבוד שבת.

 ובעניין הנהגת אנשי שלומנו^[2]: סיפר לי הרב החסיד ר' לוי יצחק בנדר ז"ל, שבאומן אלו שהלכו אחרי ר' אברהם ב"ר נחמן כל אחד אכל סעודת מלווה מלכה בביתו לבד ותיכף ומיד אחר הבדלה, מיהרו ללכת לישון, כי היו מקפידים לקום בחצות.

ואלו שהלכו אחרי ר' שמשון ברסקי ז"ל הם התאספו יחד ושרו את הזמירות של מוצאי שבת והיו שמחים מאוד בניגונים ובריקודים, ועשו סעודה גדולה ודיברו הרבה מרבנו, ובזה התקרבו עוד מקורבים חדשים.

 על כל פנים כל אחד ינהג כמו שיותר קל לו, אבל זו מצווה גדולה ליטול ידיו לסעודת מלווה מלכה.

 ודורשי רשומות אמרו: הסמ"ך מ"ם אורב מאוד על דבר זה לא ליטול ידיו לפת בסעודת מלווה מלכה, ולכן שמו הטמא הוא סעודת מלווה מלכה אין לעשות, סמא"ל.

לכן אשרי מי שכן נזהר בזה ואוכל פת חמה דיקא, שאמרו חכמינו הקדושים (שבת קיט:): "פת חמה במוצאי שבת מלוגמא" (רפואה). וזה  אשר פת עולה כמספר של הקליפה נוקבא דסמ"ך מ"ם, לילית שעולה כמספר פת.

לכן מי שנזהר ליטול ידיו לפת בסעודת מלווה מלכה מכניע את הסמ"ך מ"ם ונוקבא דיליה, וניצול מהרבה צרות.

(אשר בנחל, מכתב גתצה, יז בתמוז תשע"ב)

הנהגות אנשי שלומנו בסעודת מלווה:

חמדת לבבי! העיקר ראה להרגיל את עצמך לשקוד על דלתי השולחן ערוך ולבקש ממנו יתברך, שתזכה לקיים כל הלכה והלכה בתמימות ובפשיטות, כי כל היהדות תלויה רק בשולחן ערוך, ותיכף ומיד כשאדם נוטה מהשולחן ערוך, צריכים לחקור עליו.

 על כן ראה למסור את נפשך על מצוות מלווה מלכה, אשר הוא סימן שלם בשלחן ערוך (אורח חיים, סימן ש), ותעשה כל מיני פעולות שבעולם לאכול אפילו כזית, אבל ראה לרחוץ נטילת ידים ולקיימה בשלמות, ובזכות זה תמשיך על עצמך ערבות נעימות ידידות אור השבת קודש על כל ששת ימי החול.

ואצל אנשי שלומנו מקפידים על דבר זה מאוד מאוד, ושרים בצוותא הזמירות של מוצאי שבת קודש. והיה גם בין אנשי שלומנו היקרים, שהייתה דרכם ללמוד בעת סעודת מלווה מלכה, פרק תנא דבי אליהו, להמשיך על עצמו אור תורתו של אליהו הנביא, אשרי הזוכה לקיים זאת.

 חמדת לבבי! מובא בכתבי האריז"ל (עיין, בפרי עץ חיים, שער יח, פרק כד בסופו): "הנפש יתרה אינה הולכת לגמרי עד אחר סעודת מוצאי שבת.

לכן אין ראוי להתעסק במלאכה שאינה אוכל נפש, או בתורה, עד אחר סעודה דמוצאי שבת קודש וכו'. ומי שאינו מקיים סעודת מלווה מלכה, נשארת אצלו קליפה אחת שלא תוקנה" וכו', עיין שם.

 ודע לך, שסיפר לי אחד מאנשי שלומנו, שבא אליו גדול אחד בחלום, והתאונן מאוד מאוד, כי למעלה יש צער גדול לאלו הנשמות שהקלו במצוות סעודת מלווה מלכה, וגודל הבושה שעוברים בכל מוצאי שבת קודש, אין לשער ולספר כלל.

על כן, חמדת לבבי! ראה לעשות כל מיני פעולות שבעולם בכל מוצאי שבת קודש, לא לבטל, חס ושלום, הסעודה של דוד המלך, ותשיר את הזמירות, ותתענג מנועם זיו השבת קודש כל השבוע, גם תדע כי היא שמירה גדולה לאדם על כל ימות השבוע, מי שנזהר בסעודת מלווה מלכה.

כך היה מנהגו של האריז"ל, שתיכף אחר הבדלה היה נוהג לומר פסוקי "ויתן לך", כדי להמשיך תחילת ימי החול בפסוקי רצון וברכה (עין, שם בפרי עץ חיים(.

 וראיתי אצל אנשי שלומנו היקרים, שתיכף ומיד אחר הבדלה שרו שיר "המבדיל", והזכירו פעמים אין מספר שמו של אליהו הנביא, כי אז הוא הזמן של התגלותו בעולם, ואחר כך אמרו פסוקי "ויתן לך", וכשסיימו את הפסוקים בנעימות ובישוב הדעת נפלא, בשיר של דבקות, התבודדו קצת, וביקשו הרבה על שבוע טוב, והכינו את עצמם לסעודת מלווה מלכה, אשריהם ואשרי חלקם, יהי חלקנו עמהם.

על כן, חמדת לבבי! אל תעשה שום עסק, ואל תיסע שום נסיעות קודם שתאכל סעודת מלווה מלכה. וכן ראה לקיים כל סימן בשולחן ערוך בתמימות ובפשיטות. אקווה לה' יתברך עוד לכתוב לך בלי נדר על כל סימן בשולחן ערוך מכתב (אם תזכירני בכל פעם איזה סימן, כי כפי ריבוי המכתבים המחכים לתשובה, בוודאי אשכח לכתוב לך, ומכל שכן על כל סימן. על כן ראה להזכירנו בכל פעם סימן אחר, ואז אכתוב לך, בעזרתו יתברך).

אשרינו, שאנו יודעים מרבי אמת כזה, נחל נובע מקור חכמה.

(אשר בנחל, מכתב ד תמה, מוצאי שבת קודש לסדר משפטים התשמ"ב)

האם בסעודת מלווה מלכה אפשר לצאת ידי חובה בפירות?

אודות מה שהיה הדיבור בשבוע שעבר בסעודה שלישית מסעודת מלווה מלכה, שהראה האברך היקר … נרו יאיר מה"מגן אברהם", שיכולים לקיימו בפירות, תדע שאצל אנשי שלומנו מדקדקים מאוד מאוד, כמו שאומר המחבר (בסימן ש) – לאכול פת, ואפילו כזית, ובפרטיות הזמירות, ועושים סעודה גדולה ללוות את המלכה – שבת, בשירות ובתשבחות, ומדברים הרבה מרבנו כידוע.

על כן תעשה כמו שדיברנו, ובוודאי הוא צודק שיכולים לתלות בדברי מאור עינינו ה"מגן אברהם", אבל למעשה, בזה אנו נוהגים כמו שמביא המחבר, והיא גמרא ערוכה. ה' יתברך, יזכנו להיות מעושי רצונו, ונזכה להינצל מהיצר הרע הבוער בנו.

(אשר בנחל, מכתב ב תשצא, מוצאי שבת קודש לסדר לך לך התשל"ט)

להיזהר בסעודת מלווה מלכה כי יש בה הרבה סגולות!

בעניין מה שכתבת אודות סעודת מלווה מלכה וכו', עליך לדעת, אשר יש עצם אחת שנקראת נסכא, שהיא אינה נהנית אלא מסעודת מלווה מלכה, וממנה יקום האדם בתחיית המתים.

כי הנה אדם הראשון אכל מעץ הדעת טוב ורע, ועל ידי זה נגזרה עליו מיתה, אבל העצם הזו לא אכלה מעץ הדעת, ולכן היא טוענת: "אני לא נהניתי, ולמה מגיע לי מיתה?!" ולכן דיקא ממנה יקומו בתחיית המתים.

ןיען, שאכילת עץ הדעת הייתה בערב שבת, זה שאנו עוסקים בליל שבת בעת הקידוש לתקן את חטא אדם הראשון, שאכל מעץ הדעת, אשר יש אומרים שהיה של גפן, ולכן עושים קידוש על היין, ויש אומרים חיטה הייתה, ולכן נזהרים בלחם משנה, ויש אומרים תאנה הייתה, ולכן יש נוהגים לאכול בליל שבת בתוך מאכל הקינוח (שנקרא בלשוננו 'קומפוט') גם תאנים, כדי לתקן את חטא אדם הראשון, שתאנה הייתה. (ודעת לנבון, שצריכים לבדוק שלא יהיו בהם תולעים).

על כל פנים כל אלו הדעות שאמרו: גפן וחיטה ותאנה – כל אלו המינים אוכלים בליל שבת, כדי לתקן מה שפגם אדם הראשון בערב שבת. מה שאין כן העצם נסכא טוענת: "אני לא אכלתי", ולכן היא ניזונה מסעודת מלווה מלכה.

לכן צריכים להיזהר מאוד בסעודת מלווה מלכה, כי יש בה הרבה סגולות, כידוע.

(אשר בנחל, מכתב יג תתקכג, כו באב תשמ"ט)

להיזהר בזמירות של סעודת מלווה מלכה – כי יש בהן כוונות עמוקות מאוד!

בעניין הזמירות של מוצאי שבת, צריכים להיזהר בהם מאוד ויש בכל זמר כוונה עמוקה, וסדרו את זה בעלי רוח הקודש.

הסיפור ל "איש חסיד היה", זהו סיפור שאכן היה, ומובא בסיפורי רבי נסים שכתבם לחתנו.

 ויש כמה גרסאות: לא "ופרח לו, איש האמת" אלא "ופרע לו איש האמת". ויש גם הנוסח במחזור ויטרי, שהיה תלמיד רש"י הקדוש: "זה קיימו באמת, ויבוא אלינו איש האמת".

וצדיקים אמרו: למה מספרים דיקא את הסיפור הזה במוצאי שבת, הרי יש עוד הרבה סיפורים מאליהו הנביא, שעשה אותות ומופתים וכו'? אלא להורות לנו איך יהודי צריך לעשות טובה ליהודי שני.

 כי הרי הנביא מכר את עצמו כדי לעזור ליהודי שצריך לחתן את ילדיו. רק חזק ואמץ לעשות תמיד טובות לכל בר ישראל, אשר אין מצווה יותר גדולה מזו.

(אשר בנחל, מכתב יג תתקכג, כו באב תשמ"ט)

האם יש מקור למנהג לא לכבות נר בפה?

אודות שאלתך, מהו המקור שבני אדם נזהרים לא לכבות את הנר עם הפה? האם גם אצל אנשי שלומנו מתנהגים כך?

הנה ראיתי בספר "יש נוחלין" (לאבי השל"ה): "ארבעה דברים העושה אותם דמו בראשו, ואחד מהם הוא המכבה את הנר בפיו", ומציין בספר "כל בו" סימן קי"ח, עיין שם.

וכן ראיתי נוהגים רבים וכן שלמים שנזהרים בזה, ועל כן הטוב בעיניך עשה, וטוב להיזהר בזה.

(אשר בנחל, מכתב א קסב, יום ראשון לסדר תצווה התשל"ד)

האם אפשר לצאת ידי חובת סעודת מלווה מלכה ביום ראשון?

בעניין ששאלת האם יכולים לצאת ידי חובת סעודת מלווה מלכה ביום ראשון וכו', וכן שמעת שכך נהגו כמה מאנשי שלומנו וכו'.

הנה אנו אין לנו אלא דברי רבנו, שלא לנטות מהשולחן ערוך כי הוא זה, ואפילו סעיף קטן, מכל שכן שמצוות סעודת מלווה מלכה הוא סימן שלם בשולחן ערוך, (סימן ש) איך יכולים להיות חכם בעיניו ולהתחמק מזה?!

 על כן כל מה שמספרים לך, הכול שקר וכזב, ואם היה איזה חסר דעה וכו' – מה בכך, הוא לא יעקור סימן שלם בשולחן ערוך, ואעתיק לך את דברי הפוסקים בזה בשולחן ערוך (אורח חיים, סימן ש) כתב וזו לשונו: "לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת אף על פי שאינו צריך אלא לכזית", עד כאן לשונו.

המקור לזה בגמרא (שבת דף קיט:): "אמר רבי חנינא, לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת אף על פי שאינו צריך אלא לכזית". וברש"י שם וזו לשונו: "נמי כבוד שבת ללוות ביציאתו דרך כבוד, אדם המלווה את המלך בצאתו מן העיר" (ועין ברמב"ם, פרק ל מהלכות שבת, הלכה כ), וב"אור זרוע" (חלק ב, סימן צה)כתב בזה, וזו לשונו: "ראיתי בתשובת הגאונים, תשובת רבי יום טוב עלם זצ"ל שנשאל, על מה שאנו נוהגים לומר הבדלות ופיוטים שנתפיטו מאליהו ז"ל במוצאי שבת וכו', והשיב דוודאי מנהג כשר ונכון הוא שמכבדים את השבת ביציאתה כבני אדם המלווים את המלך", עד כאן לשונו.

 ב"ביאור הגר"א" (אורח חיים, שם סימן ש) סובר, דסעודת מלווה מלכה צריך לעשות בפת, שהרי בגמרא דימו סעודה זו לסעודת ליל שבת, שצריכה פת, וכן כתב ב"סידור הגר"א" ב"מעשה רב" וזו לשונו: "לסעודת מלווה מלכה יאכל לא פחות מכזית פת", עד כאן לשונו. וב"שער הציון" (שם) כתב: "דסתם "סידור השולחן" משמע על הפת, ועוד דאמרי בגמרא (שם): "פת חמה במוצאי שבת מלוגמא". וסמכו זאת למאמר הקודם: יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת", עד כאן דבריו. (ועיין "חיי אדם", כלל ח, סימן לה).

והטורי זהב )אורח חיים, שם סימן ש) כתב לפרש מה שאמרו בגמרא: "יסדר אדם שולחנו", דהיינו, בפריסת מפה על השולחן ושאר דברים הנוהגים בעריכת השולחן, ועל זה הוא שאמרו דאפילו עני שאינו רגיל לאכול אלא כזית מכל מקום באותו כזית יעשה לו הכנה, ויפרוס המפה מפני כבוד השבת.

 ובספר "צידה לדרך" כתב: "יש נוהגים להדליק נר יפה משאר לילות ולהכין השולחן ולזמר בסעודה זו פסוקים של שמחה רווח והצלה. (וכן כתב ב"ספר הברית" מאמר יא בסופו, והוסיף, שיאמרו בשעת הסעודה "דא היא סעודתא דדוד מלכא").

ועיין עוד ב"בית יוסף" (אורח חיים, שם) בשם "שיבולי הלקט", דעצם "לוז" שממנה תתחיל חיות האדם בתחיית המתים, ניזונית רק ממלווה מלכה. וב"אליהו רבא" (שם) הסביר: "דלכן באמת עצם זו לא שולטת בה מיתה, שהרי כיון שהיא נהנית רק מסעודת מוצאי שבת, אזי נמצא שעצם זו לא נהנתה מאכילת עץ הדעת של אדם הראשון שהיה ביום שישי, וכיון שלא נהנתה מאכילה זו, לא נגזר עליה מיתה, ולכן מעצם זו תתחיל תחיית המתים של האדם", עד כאן דבריו.

 ב"מחצית השקל" (שם סימן ש): "כתב דאף נשים חייבות בסעודת מלווה מלכה, כמו שחייבות בסעודת ליל שבת, שהרי הגמרא הסמיכה שני דינים אלו בחדא מחתא"^[3]. אך ב"פרי מגדים" (שם) דן בזה, ובסוף סיים, וזו לשונו: "אך ראוי גם לנשים לקיים סעודה זו ולבשל בשר או תבשיל אחר, ובעוונותינו הרבים אין עושים כן" וכו' (ועיין שאלות ותשובות "רב פעלים" חלק ג, סימן לה(.

ובתוספות "מעשה רב" מובא על רבנו הגר"א, וזו לשונו: "היה רגיל לאכול צנון במלווה מלכה, גם היה מהדר אחר פת חמה. פעם אחת חלה והקיא, וכשהבריא מעט ציווה לעומד לפניו לראות אם עדיין לא האיר השחר, שילעיסו אותו כזית פת, כדי לקיים מצוות סעודת מלווה מלכה. וכן כאשר אשתו קיבלה על עצמה להתענות הפסקה^[4], והפסיקה בסעודה שלישית, ותיכף אחרי הבדלה שכבה לישון. ויוודע לו הדבר, ושלח לה, שבכל ההפסקות עדיין לא יתוקן הפסד מלווה מלכה אחת, ואז תיכף קמה ואכלה", עד כאן לשונו.

ורואים מכאן שהגר"א סובר שאפשר לאכול סעודת מלווה מלכה עד עלות השחר, אכן בספר "יסוד ושרש העבודה" (שער שמיני, פרק יב), כתב שזמנה עד ארבע שעות אחרי צאת השבת, אך ב"כף החיים" (שם, אות יד) הביא בשם "בן איש חי" דבדיעבד זמנה עד חצות, אך הביא שם בשם "חסד לאברהם", דזמנה כל הלילה. ועיין ב"משנה ברורה" וב"שער הציון" (שם): "טוב לכתחילה להקדימה, כדי שתהא סמוכה ליציאת השבת, ולא תעשה מלאכה בקביעות עד שיקיים סעודה זו", עיין שם.

לדעתי, אחרי דיבורים אלו אין מה להוסיף, אלא לסלק את דעתו העקומה ולציית את רבנו, שמאוד מאוד הזהירנו לשמור את כל הנאמר בשולחן ערוך ובפוסקים. שמעתי מאנשי שלומנו, ודבר זה מקובל אצל העולם, אישה שהיא בהריון, אם תשמור לאכול בימי הריונה סעודת מלווה מלכה – תוליד בנקל.

(אשר בנחל, מכתב א תתכב, יום רביעי לסדר תזריע מצורע התשל"ה)

גודל מעלת סעודת מלווה מלכה:

בזה נבין גודל המעלה של סעודת מלווה מלכה במוצאי שבת עד שיש סימן שלם בשולחן ערוך (אורח חיים סימן ש): "לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת כי ללוות את השבת אפילו אינו צריך אלא כזית".

כי קודם הבריאה הייתה רק שבת אור אין סוף ואחר כך כביכול ירד ונתלבש בששת ימי החול ובכל פעם שבא שבת מתחלת הבריאה מחדש ולכן בצאת השבת אנו עושים סעודת מלווה מלכה, והיא סעודת הודיה שהנה הקדוש ברוך הוא ברא אותנו ואת כל הבריאה, ותכלית כל הבריאה הייתה כדי לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא, וכדי שתהיה לו יתברך דירה בתחתונים כמאמרם (מדרש אגדה): "מהיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו נתהווה שתהיה לו דירה בתחתונים".

וכן סעודה זו נקראת על שם דוד המלך שביקש את הקדוש ברוך הוא שיאמר לו מתי יסתלק מזה העולם ואמר לו: "בשבת". לכן בכל מוצאי שבת עשה סעודת הודיה שנשאר עוד שבוע בזה העולם.

 נמצא שסעודת מלווה מלכה זו סעודת הודיה וצריכים להיזהר בזה מאוד וחסידים ואנשי מעשה עושים את הסעודה בצוותא ומספרים אז סיפורי צדיקים שזה דבר גדול מאוד.

 ואמר רבנו (ספר המידות, אות בגדים חלק ב, סימן א): "על ידי סיפורי מעשיות של צדיקים ממשיכין אורו של משיח בעולם ודוחה הרבה חושך וצרות מן העולם", וצריכים לזכור שכל מנהג, ישראל זה מאוד מאוד חשוב ובפרט מנהג שהתקבל בכל תפוצות ישראל לספר סיפורי מעשיות מצדיקים בסעודת מלווה מלכה.

(אשר בנחל, מכתב אתרה, כב באדר תשע"ב)

הסגולות העצומות שיש בסעודת מלווה מלכה:

ראה לומר לאשתך, שתקפיד ליטול ידים לסעודת מלווה מלכה, כי כך אמר הרבי רבי אלימלך מליז'ענסק זי"ע: אישה שהיא מעוברת, אם תקפיד ליטול ידים לסעודת מלווה מלכה, אזי לא תלד בקישוי, חס ושלום. היינו, שלא תהיה מקשה לילד, ולכן תאמר לה, שתקפיד על כך מאוד.

וכן מובא מצדיקים, סעודת דוד המלך, שהיא מלווה מלכה, מסוגלת לזרע של קיימא^[5], ומובא בשם הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, שאכילת שום בסעודת מלווה מלכה מסוגלת לפרנסה, ומזה נתקן המנהג, שיש צדיקים שמחלקים שום במלווה מלכה, כי זה מסוגל לפרנסה…

ומספרים על הרבה צדיקים, שהקפידו על אכילת שום במוצאי שבת, שום עולה כמספר רצון, שאז בעת אכילת שום ממשיך עליו עת רצון בשמים (ושמעתי, שלא כדאי לקלף עם סכין, שהוא גבורה, אלא שיקלף עם הידיים בלי סכין(.

שום אותיות שמו, כי שמו יתברך מאיר באדם שהוא מתחזק עם רצונות אליו יתברך, כי רצון הוא בעתיקא, שהוא הכתר, וזה סוד כתר של דוד מלכא משיחא.

מה אומר לך רבות מסופר ומדובר בין חסידים בעניין סעודת מלווה מלכה, שפועלת ישועות גדולות עד מאוד, ובפרטיות סיפורי צדיקים שמספרים אז, זהו דבר גדול מאוד, וזה חשוב בשמים, שמשבחין ומפארין את הצדיקים.

ועיין בדברי רבנו (ליקוטי  מוהר"ן, חלק א, סימן כט): כשמשבחין ומפארין את הצדיקים, על ידי זה נתגדל המוחין, ועל ידי שבח הצדיקים, על ידי זה זוכה לדיבור הנשמע ונתקבל.

(אשר בנחל, מכתב יג תתקי, יט במנחם אב תשמ"ט)

חסידים ואנשי מעשה נוהגים להתאסף בסעודת מלווה מלכה:

בזה שאתם מתאספים בסעודת מלווה מלכה, זה ענין נפלא עד מאוד, וכן נוהגים וחסידים ואנשי מעשה להתאסף בסעודת מלווה מלכה, אפילו רק לשעה אחת, כי היא מצוה רבה ויקרה עד מאוד, ויש עצם באדם שניזונה רק מסעודת מלווה מלכה, ובפרט שזה סימן בשולחן ערוך, (סימן ש) .

וידועה אמרת אנשי שלומנו: "רבנו אמר, אתם יכולים להפוך את ספרי איך שאתם רוצים (היינו, לומר אילו פירושים שרק רוצים), העיקר שמסעיף קטן בשלחן ערוך לא לנטות", והוסיפו אנשי שלומנו, על אחת כמה וכמה מסימן שולחן ערוך אסור לנטות.

(אשר בנחל, מכתב כד תשטז, יד בשבט תשנ"ז)

מה המקור לשתיית מים במוצאי שבת?

ועובדות מעניינות אודות בארה של מרים:

פה ארשום לך מכמה מקומות ומכמה ספרים בעניין בארה של מרים.

רש"י (שבת דף לה.) כתב: "בארה של מרים שהיה מתגלגל עם ישראל במדבר בזכותה של מרים, דכתיב: (במדבר כ): "ותמות שם מרים". וסמיך ליה" :ולא היה מים לעדה" במדרש (תנחומא במדבר) מפרש כרש"י שהבאר עצמו התגלגל, שאמרו שם הייתה הבאר עשויה כמין סלע כמין כוורת או כדורת, והייתה מתגלגלת ובאה עמהן במסעות, כיון שהיו הדגלים חונים והמשכן עומד, היה אותו הסלע בא ויושב לו בחצר אהל מועד, והנשיאים באים ועומדים על גבה ואומרים: "עלי באר ענו לה", והייתה עולה.

במדרש רבה שיר השירים (פרשה ד, סימן כז): "הבאר הייתה מעלה להם מיני דשאים, מיני זרעונים, מיני אילנות, ותדע לך שהוא כן שכיוון שמתה מרים ופסקה הבאר, מה היו אומרים (במדבר כ): "לא מקום זרע ותאנה וגפן".

 בשבת (דף לה.) הובא: "אמר רבי חייא הרוצה לראות בארה של מרים, יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים".

פירש רש"י שם: ' "כרמל" – הר שעל שפת הים, וחמה סמוך לשקיעתה נראית על ראשי ההרים, ובכדי שירד ויטבול ויעלה הוי לילה. "כמין כברה" – סלע עגול ועשוי ככברה'.

בירושלמי מסכת כתובות )דף סז.) אמרו: ' "ונשקפה על פני הישימון" אמר רבי חייא בר אבא: "כל כמי שהוא עולה להר הישימון יראה כמין כברה קטנה בים טבריה, זו היא בארה של מרים" '.

רבי חיים ויטאל בשער הגלגולים (הקדמה לז) כותב: דרך ים טבריה, אל חמי טבריה באמצע הדרך ממש, במקום שיש דקלים בשפת הים ההוא, מכוון כנגד מגדל אחד אשר לראש ההר, שם הוא בארה של מרים.

בספר "פרי עץ חיים" (שער הנהגת הלימוד פרק א) הביא: כשהיה הרב רבי חיים בא אצל הרב ללמוד הימנו זאת החכמה, אז כל מה שלמד הימנו היה שוכח ולא היה יכול להשיג שום דבר, עד שהלכו שניהם יחד לטבריה, והרב ז"ל הוליך לרב רבי חיים בתוך הים של טבריה בספינה קטנה שהייתה שם, וכשהיו הולכים בתוך הים נגד עמודי בית הכנסת הישן, לקח הרב ז"ל כלי אחד ומילא אותו מים מבין העמודים, והיה משקה לרב רבי חיים ז"ל ואמר לו: "עכשיו תשיג החכמה הרבה, כי המים ששתית היו מבארה של מרים" ומשם ואילך התחיל לכנוס בחכמה זו.

 בילקוט שמעוני (קהלת, רמז תתקעב) הובא: "מעשה במוכה שחין אחד, שירד לטבול בימה של לטבריה, וארעת שעתא וטפת בארה של מרים ואתרפי^[6].

 וכן הובא הדבר במדרש רבה (ויקרא פרשה כב סימן ד): "מעשה במוכה שחין? אחד שירד לטבל בטבריא וארעת שעתא וקטפת לבירא דמרים ואסחי ואיתסי.

 והיכן היא בארה של מרים? אמר רבי חיא בר אבא כתיב (במדבר כא): "ונשקפה על פני הישימון" – שכל מי שהוא עולה על ראש הר ישימון ורואה כמין כברה קטנה בים טבריא זו היא בארה של מרים, אמר רבי יוחנן בן בורי שערותא רבנן והוא מכוונא כל קביל תרעי מציעיא דכנישתא עתיקא דטבריא^[7].

 ב"כל בו" (הלכות מוצאי שבת, והובא ב"בית יוסף", אורח חיים, סימן רצט) הביא: "נהגו הנשים לדלות מים במוצאי שבת ותיכף ששמעו 'ברכו', שמצינו בהגדה שבארה של מרים בימה של לטבריה, וכל מוצאי שבת מחזירין על כל המעיינות ועל כל הבארות, וכל מי שהוא חולה ויזדמן לו מים וישתה, אפילו כל גופו מוכה שחין מיד מתרפא מכל תחלואיו.

 ומעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין, והייתה אשתו שואבת מים בכל מוצאי שבת שמא תזדמן לה בארה של מרים, והנה במוצאי שבת אחת הלכה והתעכבה יותר מדאי ונזדמן לה בארה של מרים, מלאה כדה מאותם המים, כיון שבאה אצל בעלה כעס עליה, ומרוב כעסו נפלה כדה משכמה ותישבר הכד, ובכל מקום שנתזו המים נרפא השחין, ועל זה אמרו חכמים, 'רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותו' ".

 הבאר הייתה בזכות מרים (תענית ט:) שמסרה את נפשה עבור נשמות ישראל, כי היא הייתה מהמיילדות העבריות, ושכר על כך שמסרה את נפשה עבור נשמות ישראל, זכתה שבזכותה היה מים לשתות.

(אשר בנחל, מכתב תקכט, כח בחשוון, תשע"ג)

הנהגות אודות סעודת מלווה מלכה:

ראה למסור את נפשך על מצוות מלווה מלכה, אשר הוא סימן שלם בשלחן ערוך (אורח חיים, סימן ש), ותעשה כל מיני פעולות שבעולם לאכל אפילו כזית, אבל ראה לרחוץ נטילת ידים ולקיימה בשלמות, ובזכות זה תמשיך על עצמך ערבות נעימות ידידות אור השבת קודש על כל ששת ימי החול.

ואצל אנשי שלומנו מקפידים על דבר זה מאוד מאוד, ושרים בצוותא הזמירות של מוצאי שבת קודש. והיה גם בין אנשי שלומנו היקרים, שהייתה דרכם ללמוד בעת סעודת מלווה מלכה, פרק תנא דבי אליהו, להמשיך על עצמו אור תורתו של אליהו הנביא, אשרי הזוכה לקים זאת…

חמדת לבבי! ראה לעשות כל מיני פעולות שבעולם בכל מוצאי שבת קודש, לא לבטל, חס ושלום, הסעודה של דוד המלך, ותשיר את הזמירות, ותתענג מנועם זיו השבת קודש כל השבוע, גם תדע כי היא שמירה גדולה לאדם על כל ימות השבוע, מי שנזהר בסעודת מלווה מלכה.

כך היה מנהגו של האריז"ל, שתיכף אחר הבדלה היה נוהג לומר פסוקי "ויתן לך", כדי להמשיך תחילת ימי החול בפסוקי רצון וברכה (עיין שם בפרי עץ חיים) וראיתי אצל אנשי שלומנו היקרים, שתיכף ומיד אחר הבדלה שרו שיר 'המבדיל', והזכירו פעמים אין מספר שמו של אליהו הנביא, כי אז הוא הזמן של התגלותו בעולם, ואחר כך אמרו פסוקי "ויתן לך", וכשסיימו את הפסוקים בנעימות ובישוב הדעת נפלא, בשיר של דבקות, התבודדו קצת, וביקשו הרבה על שבוע טוב, והכינו את עצמם לסעודת מלווה מלכה, אשריהם ואשרי חלקם, יהי חלקנו עמהם!

(אשר בנחל, מכתב ד תמה, מוצאי שבת קודש לסדר משפטים תשמ"ב)

אם תזכה לעשות לעצמך שיעור בכל מוצאי שבת קודש בתנא דבי אליהו, תרגיש גילוי אליהו.

 כי הלשונות המובאים שם הם נורא נוראות, פלאי פלאות, ומחזקים הרבה מאד לתורה ולאמונה וכו', וכמה שנים רצופות הייתי נוהג ללמוד בתנא דבי אליהו בשעת מלווה מלכה וכו'.

(אשר בנחל, מכתב תרפח, יום שני לסדר ניצבים וילך התשל"ב)

לימוד בספר תנא דבי אליהו:

מנהג אנשי שלומנו היקרים, תלמידי "היכל הקודש", שלומדים בכל מוצאי שבת קודש פרק ב"תנא דבי אליהו", ועל כן אשריך אם גם אתה תתחיל להתנהג כך ולעורר גם אחרים.^[8]

(אשר בנחל, מכתב ה תרלח, כב בשבט, תשד"ם)

עד מתי יש להיות לבושים בבגדי שבת במוצאי שבת?

במוצאי שבת עדיין נמשך קדושת השבת, ולכן במוצאי שבת הולכים גם כן עם בגדי שבת, כי עדיין אור השבת מאירה אז, ויש שמקפידים ללכת במוצאי שבת עם בגדי שבת, רק עד אחר מלווה מלכה, וכל אחד ינהג כפי מנהג אבותיו, ואסור להתבלבל מבלבולי חינם וכו'.

(אשר בנחל, מכתב אתתס, כו בשבט, תשע"ג)

מה הטעם שמדליקים נרות במוצאי שבת?

מה שמדליקים במוצאי שבת נרות וכו', זה כדי להמשיך את אור השבת לששת ימי החול, וזה מנהג עתיק ויש בזה חילוקי מנהגים, אחד מדליק חמש נרות נגד נפש רוח נשמה חיה יחידה, ואחד מדליק ארבע נרות נגד ארבע אותיות שם הויה, ואחד מדליק שתי נרות כדי להמשיך שמור וזכור, וכל זה כדי להמשיך קדושת אור השבת לששת ימי החול, וזה מנהג ישראל.

(אשר בנחל, מכתב א רנו, ד בשבט תשע"ד)

כמה נרות יש להדליק?

ואצלנו המנהג להדליק רק נר אחד, ולכן כל אחד יחזיק כפי שראה אצל אבותיו. אבל כך סתם להדליק נרות בבית לצדיקים, אין זה עניין כלל, אלא אדרבה יש בזה סכנה, חס ושלום, שלא תהיה דלקה וכו',  וצריכים מאוד מאוד לשמור על דבר זה.

(אשר בנחל, מכתב א רנו, ד בשבט תשע"ד)

[1] מנוחה

[2] הנהגות שונות בקרב תלמידי רבנו אודות מנהגי סעודת מלווה מלכה:

ראה, אשר בנחל, מכתב יג תתקי, יט במנחם אב תשמ"ט)

[3] במכה אחת, היינו במשפט אחד.

[4] היינו, לצום ממוצאי שבת עד ליל שבת הבא שבוע שלם.

[5] ועיין לעיל לגבי ליל שבת, שמוהרא"ש כתב שיש עניין לאכול שום רק בליל שבת ואין שום מקור לאכילת שום במוצאי שבת וכן כתב בשו"ת חסידות ברסלב, כרך יט, אות ב שס.

[6] תרגום:

[7] תרגום:

[8]

בעניין לימוד תנא דבי אליהו במוצאי שבת זה דבר גדול מאוד, ועכשיו לפני כמה שנים הדפיס אחד תנא דבי אליהו מחולק לפי פרשיות השנה ואתה יכול ללמוד בצורה כזו. (אשר בנחל, מכתב אשיב, י באדר תשס"ט)