אחי, רונן הוא איש עסקים והרפתקן מובהק. הוא מגדיר את עצמו כאיש העולם הגדול, ומרבה לטייל ברחבי תבל. עסקיו חובקים עולם, גם במדינת יפן היה לו עסק מסחרי, במשך שבע שנים הוא הציב דוכן בשוק המקומי ומכר תכשיטים חפצי נוי ושעונים.
החוק ביפן מחייב את התיירים המגיעים למדינה לחדש את הדרכון כל חצי שנה, ובכך מאפשרים לו לשהות במדינה במשך שישה חודשים נוספים. התיירים הישראלים כידוע מתוחכמים ומתחכמים ואוהבים לעשות לעצמם חיים קלים.
זו הסיבה שרונן וחבריו גנבו ממשרד הפנים היפני את החותמת, הדפיסו דרכונים והחתימו אותם כדי שלא יצטרכו לחדש את דרכונם כל שישה חודשים.
המשטרה עלתה על עקבותיהם של הזייפנים והכינו 'רשימה שחורה' של כל הישראלים שידם הייתה במעל, במטרה ללוכדם ולגרשם מחוץ לגבולות יפן.
מי לדעתכם היה בראש הרשימה? אחי רונן.
המשטרה עשתה מאמצים כבירים על מנת לתפוש את רונן. תמונתו התנוססה בראש כל חוצות, במקומות הומי אדם, בתחנות דלק ובעיקר בשדות התעופה. המשטרה אף הציעה פרס כספי גבוה לכל מי שייתן רמז על מקום הימצאו אחי הווה יעד מס' אחד של המשטרה היפנית.
מטבע הדברים, אחי היה בחרדה גדולה. היו לו הרבה סיבות טובות להיות במתח ובחרדה. הוא חש כי טבעת החנק מתהדקת סביבו והוא עלול למצוא את עצמו ברגע אחד מאחורי סורג ובריח.
בצר לו, התקשר אלי אחי ואמר:
"נחמן! אני זקוק לרחמי שמים מרובים".
"מה קרה" – שאלתי בבהלה?
"אני מסובך עם החוק, תפשו אותי על זיוף דרכונים ומצבי רע ביותר"…
ניסיתי להרגיעו ולעודדו אך ללא הצלחה יתירה.
"אתייעץ עם הצדיק, מוהרא"ש ואחזור אליך" – אמרתי לו בנימה של כאב.
באותו יום עבדתי במקווה הגברים וסדרתי את מערכת החשמל, מרוב לחץ לעזור לאחי, הגעתי בבגדי העבודה המלוכלכים והמאובקים אל מוהרא"ש, תוך שאני מתנצל על הופעתי הבלתי מכובדת ואומר:
"מוהרא"ש, אני ממש מתבייש, כיצד אני נראה… אך אין לי ברירה… אני פשוט לחוץ מאוד…
הצדיק חייך ואמר: "זה הכבוד… זה הכבוד… בכל מצב צריך להתחזק ולבקש את ה'"…
"נחמן, מה קרה?" – שאל הצדיק בפליאה.
- "מוהרא"ש, אחי מבוקש בכל יפן, תמונתו הופצה בכל רחבי הארץ, והמשטרה מחפשת את ראשו… אני לא יודע מה לעשות?" – עניתי במבוכה רבה.
- מוהרא"ש אמר: "שיברח כמה שיותר מהר מיפן… שיברח…"
מיד התקשרתי לאחי ואמרתי לו:
"רונן" – הצדיק אמר – "שתברח… תברח כמה שיותר מהר מיפן"…
"לברוח?" – שאל אחי בתדהמה – "איך אוכל לברוח, כולם עוקבים אחרי, כולם מחפשים את ראשי. איך אצליח לברוח?"
"הצדיק אמר שתברח… זרוק את השכל ותברח… תציל את עצמך" – עניתי.
מה עשה, אחי?
בלית ברירה, ראה שאין לו מה להפסיד, הרכיב משקפי שמש שלא יזהו אותו, ובפחד וברעדה עצומים הגיע לשדה התעופה רכש כרטיס טיסה לישראל ונעמד בתור לדלפק.
אחי הגיש את הדרכון לפקידה כשידו רועדת ולבו מחסיר פעימה או שניים. זיעה קרה כסתה את פניו והוא כבר רצה להיות מעברו השני של הדלפק ולסיים את הסיוט הזה…
הפקידה בחנה את דרכונו, הפכה אותו מצד לצד, וסננה משפט בין שפתיה:
"משהו משונה כאן"…
אחי נלחץ ונדרך עד מאוד, והחל להפנים כי מצבו גרוע ביותר, וכל רגע עלול הוא להיתפס ולשלם על כך בחייו..
הפקידה ניסתה להזעיק את משמר הביטחון אך לא נענתה.
שוב לקחה היא את הדרכון תוך כדי שהיא נושמת בכבדות ומנסה לבדוק מה בדרכון לא כשורה… שוב מתקשרת למשמר הביטחון… אך הם משום מה, לא עונים.
בזעם רב היא טורקת את השפורפרת ואומרת: "משהו כאן, לא נראה לי".
מפלס החרדה של אחי שברה שיאים, נשמתו נעתקה, כולו הפך לפקעת של עצבים, דופק לבו הואץ בקצב גובר. אחי חש כי הוא עומד להתעלף מרוב חרדה ואימה…
הפקידה לא התייאשה ושוב התקשרה כדי להזמין את משמר הביטחון… אלא שאז התרחשה מיני דרמה באולם הנוסעים.
הידיעה על התרסקותה של החללית בה נסעה האסטרונאוט הישראלי "אילן רמון" התפרסמה והכתה גלים באולם הנוסעים. ברגע אחד הפך האולם למקום של המולה ורעש, כולם דברו בקולי קולות ובהתרגשות, אודות הידיעה החדשותית, והאנדרלמוסיה במקום חגגה.
האווירה הלחוצה בטרמינל הלחיצה עוד יותר את הפקידה שלנו, היא לקחה בזעם את החותמת השחורה הנמצאת במגירתה מחתימה את הדרכון של אחי ואומרת לו:
"תלך מכאן… תלך מכאן ומהר"…
רונן בשארית כוחותיו צועד לכיוון כבש המטוס הוא אינו מעז להביט לאחוריו חושש הוא אולי איש ביטחון נמצא בעקבותיו.
עולה על המטוס, ומגיע בריא ושלום לחיק המשפחה בישראל.
כשלושה חודשים שהה רונן בישראל. נרגע מעט, החליף כוחות אך יצר הרפתקאות לא הניח לו והוא מחליט לחזור ליפן והפעם בדרכון מזוייף של איש עסקים מהולנד.
מה ארע לאחי בהמשך מסעו ביפן?
על כך תקראו בסיפור הבא:
בזכות מה ניצל האסיר בכלא היפני מאשמת ריגול?
רונן חזר ליפן לעסקיו כשהוא מתחזה לאיש עסקים בשם דה-רוס מהולנד. במרץ רב הוא מגלגל את עסקיו ומוכר בלהט רב את מרכולתו בשוק המקומי עד ש…
יום שישי אחד הגיחו בלשים מסביב לדוכנו אזקו אותו הכניסו אותו בכח לרכבם והביאו אותו ל"קלבוש", לבית המעצר.
החוקרים עטו על המציאה שעלתה בידם והחלו לחקור אותו ללא רחמים על מעשיו ביפן. כשאפשרו לו להתקשר הוא ניצל את ההזדמנות, התקשר אלי ליבנאל ובקול בוכים, אמר:
"נחמן, נחמן… שוב הסתבכתי עם המשטרה ביפן. הם תפשו אותי ואני ב'קלבוש'. כבר שבועיים שאני נמצא כאן תחת חקירות מייגעות ומתישות והם אינם מניחים לי. בין היתר הם בקשו שאמציא להם את דרכוני הישראלי, האמתי, הם הדגישו ואמרו, האמיתי…
תשלח לי את הדרכון הישראלי לפקס מס'… – אמר אחי בקול שבור וסיים את השיחה.
הייתי מבוהל וחרד מאוד, אומנם איני מצדיק את מעשיו, אסור לעבור על חוקי המדינה, אך כשאח נמצא בצרה… אתה מרגיש כאב עז בלב.
מספר פעמים שוחחתי עם מוהרא"ש אודות הרפתקאותיו המסוכנות של אחי עם החוק היפני, והוא היה מעודד ומחזק אותי:
"הקדוש ברוך הוא יעזור… הקדוש ברוך הוא יעזור".
בינתיים מצבו המשפטי של אחי רק החמיר. העבירו אותו לכלא שמור מאוד ומרוחק מעיר הבירה. הכניסו אותו לצינוק, לתא בידוד, עד שיעמוד למשפט באשמת ריגול לטובת מדינת ישראל.
הקשר שלו עם המשפחה נותק ולא ידענו מה עלה בגורלו. לאחר מספר חודשים הוא יצר עמי קשר, ובפיו הבשורה המרה:
"נראה לי שלא אוכל לצאת מהכלא הזה לעולם, מאשימים אותי בריגול לארץ זרה ובהפעלת מפעל לזיוף דרכונים…
העונש חמור מאוד בעניין זה ואני עומד בקרוב למשפט גורלי ומכריע".
משפחתי ואני נכנסנו לסערת רגשות חזקה, מיד החלטתי לממן הדפסת ספר "אשר בנחל", כדי להושיע את אחי, כפי הבטחתו של הצדיק:
אני חזק בזה מאד, מי שידפיס כרך אחד של ספר שאלות ותשובות "אשר בנחל", יראה ישועה בלי שום ספק וספק ספקא כלל.
(אשר בנחל חלק פה עמ' ע)
לאחר מכן נכנסתי בדחילו וברחימו לצדיק ואמרתי לו:
"מוהרא"ש, אחי שוב הסתבך. אתם מכירים כבר את הסיפור שלו הוא נמצא בסכנת חיים. כעת הוא בכלא שמור ומאשימים אותו בריגול…
תרמתי בעבורו כסף ל"אשר בנחל".
מה עוד צריך לעשות כדי להצילו?
מה עוד יש לעשות?
הוא עלול לגמור את חייו בכלא ואף אחד לא יידע עליו דבר"…
כל אותה העת ישב הצדיק על כסאו האזין בקשב רב. הסתכל בי ולא גילה שום סימן של בהלה או התרגשות, ביישוב דעת גדולה עצם את ענייו למספר דקות, וכשפקחן אמר בקול רגוע אך בהחלטיות:
פתח את ספר המידות וקרא בערך 'פדיון שבויים', והקדוש ברוך הוא יעשה לו נס"…
נישקתי את ידו של הצדיק ויצאתי מחדרו עם תחושה של הקלה גדולה, חשתי כאילו אבן גדולה וענקית נגולה מעל לבי. נשמתי לרווחה ומהרתי להתקשר להורי כדי להרגיעם:
"אל דאגה – רונן עוד מעט ישתחרר"…
"מנין אתה יודע זאת?" – שאלו ההורים – "מנין לך זאת?"
"מוהרא"ש, הצדיק הבטיח שה' ייעשה לו נס"…
מפלס החרדה אומנם ירד, אך המשכנו לעקוב בדאגה אחר כל ידיעה שהגיעה אלינו מהכלא היפני.
כעבור ימים ספורים, הטלפון בביתי צלצל רצתי כדי להרימו. ומעבר לקו אני שומע את אחי רונן שאומר בשמחה רבה:
"נחמן, נחמן… אני משוחרר… אני נמצא כבר בהולנד ואני בדרך לישראל…
"מה אתה אומר? – קראתי בצהלה – כיצד ארע הדבר?"
אחי החל לספר את השתלשלות העניינים:
במשך שבעה חודשים ישבתי בתא מבודד ואפל, היה לי עודף זמן לחשוב על מעשי. הניצוץ היהודי החל להאיר את נשמתי. חשבתי במה אוכל להתחזק לכבוד ה', כי הוא ורק הוא יכול להושיע אותי…
קבלתי על עצמי לא להתגלח יותר בתער. כן שם במקום הכי שפל בעולם, החלטתי להתחזק מעט. ודווקא אז שאני רוצה להתחזק לכבוד ה', מגיע הסוהר… ואומר שעלי להתארגן כי בעוד ימים אחדים עלי להתייצב לפני השופט שיגזור את עונשי בעוון הריגול. ומפאת כבוד השופט עלי להגיע בבגדים מסודרים ומגולח. עליך להופיע בצורה מכובדת בבית המשפט.
אמרתי לסוהר: "אני לא מתגלח בסכין… אני צריך מכונת גילוח".
מכונת גילוח?" – צחק הסוהר – אין לנו דבר כזה… כאן זה לא בית מלון"…
ידעתי שזה ניסיון, מצד אחד לא רציתי לסרב פקודה כדי שלא להרגיז את שלטונות הכלא ומצד שני קבלתי על עצמי לא להתגלח בתער. אך הידיעה שזה ניסיון מהשמיים, נסכו בי כוחות חזקים והחלטתי לתלוש את שערות זקני בצפורניי ידי. זה היה קשה ומצער מאוד אך בתער לא רציתי לגעת…
יום המשפט הגיע, הגעתי כשפני אדומות מאוד ומלאות בפצעונים.
בעת שהתובע עלה לדוכן כדי לדבר התרגשות גדולה אחזה בי.
השופט חמור הסבר פתח פיו ושאל:
"מה יש לך לטעון?"
התובע: החל לגמגם והתקשה להוציא מילה אחת בשלמותה…
השופט חיכה מספר רגעים ושוב שאל: "מה אתה רוצה לומר?"
התובע היה לחוץ מאוד ורק הברות בודדות הצליח להוציא מגרונו. השופט איבד את סבלנותו קרא לי וסימן לי להביא את הדרכון. בכעס רב הוא חתם בחותמת שחורה שלא אכנס יותר לגבולות יפן… אחר הוסיף ואמר בנחרצות:
"היום, היום את עוזב את יפן"…
לקחתי את דרכוני ברגשי גיל ושמחה. בשבילי החותמת השחורה הייתה הנקודה הכי לבנה שראיתי בחיים שלי. היו אלו רגעים של אושר עילאי, עליתי במטוס שהביאני להולנד.
כעת אני בריה חדשה, לא דה – רוס הולנדי אלא רונן הישראלי. רונן שחוזר לישראל לאחר מסע מסוכן ביפן.
"להתראות אחי היקר" – סיים רונן הישראלי את שיחתו.
רצתי לביתו של מוהרא"ש כדי לספר לו על נס ההצלה של אחי. הודיתי לצדיק על כל מה שעשה ופעל למען אחי שהתייסר בכלא היפני.
"מוהרא"ש. תודה, תודה… אין מילים בפי כדי להודות לכם… עשיתם לנו חסד גדול. בזכותכם אחי ניצל מאשמת ריגול… רק בזכותכם…
מוהרא"ש הביט בי שוב בעיניים רגועות ושלוות ואמר:
"אתה יודע כמה היה קשה להוציא את אחיך מהכלא היפני
אבל…
הקדוש ברוך הוא, עשה לו נס גמור"…
אין ספק אומר" – אומר נחמן מיבנאל – שזכות התרומה להדפסת הספר "אשר בנחל" יחד עם תפילת הצדיק, הם אשר פעלו בשמיים להצלתו של אחי.