ויצו לאשר על ביתו (בראשית מד)
הרב אשר סלמה הי"ו ששימש בקודש מעל שבע עשרה שנה, חושף לראשונה עובדות והנהגות שראה אצל כ״ק מוהרא"ש זי"ע ועל ההנחיות שקיבל באופן אישי כיצד לנהוג כאיש ציבור וכשלוחו של הצדיק.
פרק א: הנהגותיו של הצדיק
באיזה סידור היה מתפלל?
הקפיד מאוד להתפלל בסידור "עת רצון". הסידור זה הינו ליום חול ומוהרא"ש היה מתפלל בו גם בשבת ואת יתר התפילות החסרות היה משלים מתוך סידור נוסף הנקרא "חמדת ישראל".
סידור "עת רצון":
הקפיד להתפלל דווקא בסידור "עת רצון". מוהרא"ש היה לוקח את הסידור בשבת גם לביתו כדי לברך בו את ברכת המזון. מאחר וסידור זה הינו לימות חול, ביקש שיצלמו לו את הקטע של "רצה", הנאמר בברכת המזון של שבת, וידביקו בסידורו. כדי שיוכל לברך מתוך סידור זה גם בסעודות שבת.
בשנים האחרונות כרכו מספר סידורים של "עת רצון" בכריכה של עור וחרטו את שמו של הצדיק על הכריכה.
במהלך התפילה:
במהלך התפילה הייתי עומד ליד הצדיק, מזיז את כסאו בקטעי התפילה כשהיה צריך לעמוד, ובתפילת שחרית הייתי מקפל את התפילין של מוהרא"ש בעת שהיה חולץ של רש"י ומניח של רבנו תם.
אם היו אורחים נכבדים בבית המדרש מוהרא"ש בדרך כלל לפני התפילה היה אומר לי את מי לעלות ובאיזו עלייה להעלותו. לעיתים היה מבקש ממני זאת במהלך בתפילה, במקומות שמותר לדבר.
תפילות על הפרט ועל הכלל:
לעיתים, לפני תפילת העמידה מוהרא"ש היה מוציא פתקים שבהם רשומים שמות חולים שיש להתפלל עליהם.
גם כשהיה זוכה לשבת סנדק היה מתפלל על אנשים הזקוקים לישועה אך בעל פה.
בתפילה:
מקפיד לומר את כל התפילה מילה במילה מתוך הסידור בלבד, כולל תפילת לחש.
במזמור "אשרי" היה אומר ושונה "ורחמיו ורחמיו ורחמיו – על כל מעשיו" וכן "ואת שעוותם… ואת שוועתם… ואת שוועתם"…
בברכת השכיבנו של ערבית אומר ושונה "ותקננו בעצה טובה מלפניך… ותקננו בעצה טובה מלפניך".
נתינת צדקה:
היה נותן בביתו בשחרית טרם צאתו להתפלל בבית הכנסת. לפני "ברוך שאמר" ובעת אמירת "ויברך דוד".
היו שנים שביקש שהמתפללים אנ"ש שלומנו יבואו לידו לפני "ויברך דוד" והיה נותן להם מטבעות של כסף כדי שיתנו בקופת הצדקה, עשה כן כדי לחנכם במצוות הצדקה.
לפני הסעודה היה נותן צדקה, הייתה לו כוננית ליד השולחן ועליה קופת צדקה. גם לפני נסיעה ברכב היה משלשל מספר מטבעות בקופת צדקה והיה רגיל לומר: "צדקה תציל ממוות".
בדרך כלל כשהיה עובר ברחבה של בית התבשיל היה נותן צדקה בקופה הנמצאת במקום, זאת עשה כי רצה להרגיל את צאן מרעיתו שיש לתת צדקה בעת שאוכלים בבית התבשיל.
בעת שהכהנים היו נושאים כפיהם:
היה זז ממקומו ונעמד במרכז מול דוכן הכהנים רכון על סטנדר כמבקש לקבל את ברכתם. מספר פעמים, זכיתי בילדותי ששם את טליתו עלי בעת שהכהנים נשאו כפיהם.
היה מקפיד שכל הכהנים יישאו כפיהם בתפילה וכשהיה כהן שהתעצל לעלות או שאחר להגיע לתפילה, היה מבקש שלא יעלו אותו בתפילה זאת לקריאה בספר תורה.
היה רגיל להסביר: כתוב בפסוק "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" תברך את הבנים בברכת כהנים – תברך גם בספר התורה…
מכובד בפתיחת ההיכל:
למוהרא"ש היה עניין גדול לפתוח בעצמו את ההיכל, כי אז היה מרבה התפילות ובבקשות על הכלל ועל הפרט.
בשל כך, בשבת היו מוכרים את פתיחת ההיכל, והקונה היה מזכה את הצדיק לפתוח את ההיכל.
בדרך כלל היה עושה פתיחת ההיכל בתפילת שחרית של שבת או יום חול, במנחה של שבת לא תמיד.
תפילות ובקשות בפתיחת ההיכל:
היו זמנים שבעת פתיחת ההיכל היה מתפלל להצלחתו של פלוני או שהיה מבקש שהקהל התפלל להצלחת ענייני הקהילה, בפרט כשהיה אמור להתקיים באותו שבוע דיון משפטי, אז הצדיק היה מבקש שירבו בתפילות ובקריאת מספר פרקי תהילים.
איזה עלייה הצדיק היה רגיל לעלות?
היו זמנים שמוהרא"ש היה עולה שישי, כי עלייה זו אינה נחשבת למהודרת כל כך אצל אחינו האשכנזים ועוד שעלייה זו מכוונת כנגד היסוד.
בימי יום השנה של אביו או אימו היה מבקש לעלות שביעי, ואומר קדיש.
בשבת מברכין היה עולה מפטיר והיה קורא את ההפטרה.
כאשר היה מבקש מוהרא"ש לעלות לתורה, היה אומר לגבאי שיכריז בעת מכירת המצוות שעלייה שישי (ולעיתים שביעי) זה עבור הצדיק ואנו מוכרים רק את זכות קניית המצווה עבורו, כדי למנוע עוגמת נפש מצד הקונה.
בתפילת מנחה של שבת מוהרא"ש לא היה מבקש לעלות, ורק אם קנו עבורו עלייה "שלישי" היה עולה. בראש חודש היה עולה "רביעי".
מי שברך:
לאחר שמוהרא"ש עלה לתורה, הסומך שמברך את העולים לתורה היה גם מברך את הצדיק. לעיתים מוהרא"ש ביקש שהמברך ידגיש בברכתו גם הצלחה לדיון המשפטי האמור להתקיים באותו שבוע או לברך יהודי על עזרתו המיוחדת לצדיק או לקהילה. וכן לברך את מי שקנה עבורו מצווה של פתיחת ההיכל או עלייה לתורה.
הצדיק הנהיג שהיהודים שרכשו עבורו את המצוות יעמדו לידו בעת שקורא בתורה, כדי להודות להם ללחוץ את ידם ושהסומך יברכם.
וכשהיה בית המדרש מלא מפה לפה והיה קשה ליהודים אלו שרכשו את המצוות להגיע לתיבה מחמת הדוחק והצפיפות, מוהרא"ש היה פונה לעברם ובידו הקדושה היה מסמן להם ברכת ישר כוח.
מה עשה כשרצה להתחזק?
מעבר לתפילות הקבועות שמוהרא"ש היה מתפלל בבית המדרש הגדול, הוא היה גם כן מגיע לבית המדרש, לעיתים, כדי להתבודד ולהתחזק בפרט בעיתות משבר ומצוקה קשים שהיו עוברים עליו.
בזמנים אלו מוהרא"ש היה מגיע מלווה בגבאים, יושב באחד המקומות הקרובים לכניסה (לא במקומו הקבוע) מתבונן בבית הכנסת, מתבודד ומחזק את עצמו.
היה שגור בפיו: "אם אני רוצה להתחזק אני נכנס לבית הכנסת הגדול"…
מתי ברך ברכת הגומל?
כשהיה נוחת מהמטוס בהזדמנות הראשונה היה עולה לתורה והיה מברך "ברכת הגומל". כך נהג כשהגיע לארץ וכך נהג כשהגיע לאומן לימי ראש השנה.
יתירה מזאת, כששב מאומן לאמריקה לאחר ראש השנה, והייתה חניית ביניים בארץ אחרת, היה אומר "ברכת הגומל" בעת שעלה שם בתורה כגון בצום גדליה, וכשהגיע שוב לאמריקה חזר ואמר פעם נוספת את ברכת הגומל.
מנצל את זמנו:
בעת מכירת המצוות והעליות, היה עסוק בלימוד בספר שהיה מביא עמו לפני התפילה, או בכרך חדש של "אשר בנחל" שיצא לאור לאחרונה.
מתי אמר "תיקון הכללי"?
מוהרא"ש הנהיג לומר מיד אחר תפילת שחרית לומר "תיקון הכללי" בטרם חלצו את התפילין, וכך הוא בעצמו היה נוהג.
נשיקה לפרוכת:
כשהיה מסיים את התפילה לפני שיצא מבית המדרש היה נושק את הפרוכת. גם כשרצה לדרוש היה עולה לבמה נושק את הפרוכת.
ישב במרכז הבמה אך צידד מעט את הכיסא לצדדים כדי לא להפנות את גבו ממש להיכל. כשהייה יורד מההיכל לא הקפיד לפסוע לאחוריו.
כשהנייד רוטט:
כשהיה נושא דרשות בבית המדרש, והיה אמור לקבל שיחה חשובה.
הנייד שלו היה על מצב רוטט, כשנכנסה שיחה חשובה שאינה סובלת דיחוי היה נותן לי לענות בקצרה.
קריאת עשרת הדברות:
בעת קריאת עשרת הדברות בפרשת יתרו, נהג לעמוד אך לא היה אומר לאחרים לעשות כן.
הכרת הטוב:
משום הכרת הטוב היה מדי פעם עורך ברכת "מי שברך" למנקה או למארגן של בית המדרש וכן לגבאים.
סדר יומו ביום שישי:
טבילה במקווה, תפילת שחרית, לימוד שיעורים כסדרן, לימוד דף היומי ארבע פעמים בעיון, כאשר בכל פעם למד עם פרוש אחר.
עולה להתבודד במקום חלקו בבית החיים, עונה למכתבים הרבים ששלחו לו. לעיתים קיבל קהל בפרט מורים ומורות שבאו להתייעץ בענייני חינוך או ראשי הקהילה שבאו לשאול בעניין הקהילה או בנושא הבנייה.
בימי שישי אנשי שלומנו היו מביאים לו ערימות ספרים חדשים שיצאו לאור, כי ידוע שהצדיק מאוד אהב ללמוד בספרים. היה לומד בספרים אלו מתחילתם ועד סופם.
לאחר תפילת ליל השבת היה קורא את הפרשה, שיר השירים, קידוש וסעודה ועריכת "טיש" בקומה מעל בית המדרש הישן.
ב"טיש" היה שר שירים ספרדים ואשכנזים, ושירים חדשים שהיה מוסיף בכל פעם, לעיתים גם שירים שנכתבו והולחנו במיוחד על ישועות אישיות שנעשו לצדיק. כמו השיר "ותזכנו לנצח את אויבנו" שהמשב"ק ר' אברהם ברדוגו הי"ו חיבר והלחין.
מוהרא"ש היה קורא את הפרשה מילה במילה בעת שהחזן היה קורא בתורה.
בליל שבת:
לאחר סיום התפילה היה מברך את כולם באמירת "שבת שלום" ועם נלוו לאבא גם ילדיו הקטנים היה מברך כל ילד בנפרד.
בזמן הדרשה בליל שבת:
היה מבקש דרך קבע שיהיה על שולחנו סידור גם ספרדי וגם אשכנזי וספר ליקוטי מוהר"ן. לעיתים היו מביאים גם ספרים נוספים מביתו.
בסידור האשכנזי היה מברך ומתפלל ובסידור הספרדי היה שר את הזמירות.
מוהרא"ש היה מתחיל את השיר הספרדי ואנו היו ממשיכים יחד אתו את כל השירים והפיוטים.
מאה ברכות:
הקפיד לברך על מאה ברכות בכל יום. בשבת היה משלים מאה ברכות על ידי שהיה מברך על עצי בשמים לפני הסעודה. ולאחר הסעודה היה מברך על ליפתן.
ב"טיש" בליל שבת היו לפניו קערת פירות והיה מברך עליהם.
הבדלה במוצאי שבת:
היה אומר את המילים "אבטח ולא אפחד" שלוש פעמים. בשנים הראשונות היה אומר "אנא ה' הושיע נא" פעמיים במנגינה של עדות המזרח.
היה מדליק את נר ההבדלה מתחילת ההבדלה ועד סוף הברכות. והיה מכבה את נר ההבדלה ביין.
היה מברך על ציפורן ודואג שיביאו גם הדסים טריים שנקטפו במוצאי שבת לאחר זמן רבנו תם. לעיתים היה גם מצרף להדסים הטריים את ההדס שנשאר ממצוות ארבעת המינים.
השלמת פרשת השבוע ביחיד:
כידוע, קריאת פרשיות השבוע בארץ ובחוץ לארץ אינן תואמות. כאשר מוהרא"ש היה מגיע לביקור בארץ ישראל הייתה חסרה לו לפעמים קריאת פרשה אחת, אותה היה משלים בבית הכנסת באופן שהחזן קרא לו את הפרשה ביחידות ובלי ברכות.
ספירת העומר:
היה נוהג לברך ולספור את ספירת העומר בקול רם ולא החזן.
סליחות:
כשבני עדות המזרח היו אומרים סליחות בחודש אלול, מוהרא"ש היה משתתף וקורא את הפיוטים מילה במילה.
זו הסיבה שבשנים האחרונות כשראש הישיבה, הרב יואל ראטה שליט"א הוציא דיסק סליחות ופיוטים בנוסח עדות המזרח הצדיק כבר ידע והכיר את כל הניגונים של דיסק זה.
*נערך ע"י הרב דן כהן נ"י בסיוע עובד האתר נחמן נתן סלמה נ"י
