בכ"ד כסליו תשכ"ד כתב כ"ק מוהרא"ש זי"ע את המכתב הראשון בשו"ת אשר בנחל שאלות ותשובות שהופכות לאבן יסוד בכל רחבי העולם החרדי, המכתב יועד לבחור ישיבה, דבר זה סמלי ביותר משום הצדיק אמר שנשמתו ירדה לזה העולם על מנת לעזור לבני הנעורים, ומאז כמעט לא היה יום בכל ימי חייו של מוהרא"ש שלא כתב בו מכתב, המכתבים נשלחו לכל קצוות העולם, ויעודו לגברים נשים וטף, כשאמר מוהרא"ש שלמרות מאמציו אינו מצליח לענות לאחוז מכמויות המכתבים שזורמים אליו כל העת.
הביקוש לאשר בנחל גובר מיום ליום ובקרן הדפסה והפצה "היכל הקודש" ובשאר המכונים העוסקים בהדפסת ספריו של הצדיק, מספרים כי כל הדפסה של שו"ת אשר בנחל נחטפת מיד על ידי הציבור הצמא לחיזוק וההתעוררות הנפלאים הכתובים שם, וכבר כתב מוהרא"ש זי"ע שעוד יהיה זמן ששו"ת אשר בנחל יהיה באר מים חיים לשאוב ממנה תורה שבעל פה בחסידות ברסלב, ומנהגי ודיני ישראל, והתחזקות בקיום המצוות בשמחה על דרך שגילה לנו רבנו ז"ל. (אשר בנחל חלק כא' מכתב ג' רכג)
בשו"ת אשר בנחל (חלק כא' מכתב ג' קיז) מספר כ"ק מוהרא"ש זי"ע סיפור נורא הוד על החלום הנפלא שחלם והוא אשר גרם לעולם כולו לזכות בשו"ת מן השמים "אשר בנחל.
קודם שהתחלתי לכתוב מכתבים, היה סמוך לחנוכה שנת תשכ"ד; וראיתי בחלומי שרבנו ז"ל מטייל עם מוהרנ"ת ז"ל, ורבנו ז"ל דיבר אז איזה עניין עמוק ונפלא למוהרנ"ת ז"ל, כפי שראיתי את מוהרנ"ת ז"ל, איך שפניו נוטים לגמרי אל רבנו ז"ל, וקולט כל הגה היוצא מפיו הקדוש. ואני ניגש אליהם, והתחלתי לבכות לפני רבנו ז"ל, ואמרתי לו באוזנו, שבאים אלי בני הנעורים, ומספרים לפני צרותיהם מה שעובר עליהם, ובפרט בפגם הברית – הוצאת זרע לבטלה וכו', וגם כותבים אלי מכתבים, ואיני יודע מה להשיב להם וכו', וכך הרביתי לדבר לרבנו ז"ל, אשר מר לי מאוד מצרותיהם, ואיני יודע לשית עצות וכו'.
ובתוך אלו הדיבורים הסתכלתי על מוהרנ"ת ז"ל, והוא היה מלא הקפדה עלי, כאומר: למה הפסקת את הדיבורים שדיבר עמי רבנו ז"ל, עניין נפלא כנ"ל?! אך רבנו ז"ל הסתכל עלי בסבר פנים יפות ובפנים שמחות, ורמז באצבעו הקדושה אל מוהרנ"ת ז"ל שלא יגיד לי שום דבר, ושלא יפריע לי לדבר כרצוני.
והרביתי להסביר לרבנו ז"ל את גודל החורבן שיש עכשיו בין בני הנעורים על ידי הסתכלויות רעות והרהורים רעים, והפריצות והתאוות רעות בוערות מאוד, ועל ידי זה נכשלים בפגמי הברית, רחמנא ליצלן, והם מבקשים ממנו לכתוב להם התחזקות על פי הדרך שלכם, מה אעשה? והשיב לי רבנו ז"ל בסבר פנים יפות ובפנים שוחקות בזו הלשון: "שרייב שרייב זיי, איך וועל דיר העלפין שרייבען שיינ'ס" (כתוב כתוב אליהם, אני אעזור לך לכתוב דברים יפים), ובתוך כך נעלמו ממני שניהם, היינו רבנו ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל.
אחר כך ראיתי את מוהרנ"ת ז"ל בעצמו שחזר מרבנו ז"ל, ובא לנגדי עם סבר פנים יפות ובפנים שוחקות מאוד, ונתן לי: "שלום עליכם" גדול בהתקרבות נוראה, והבנתי שרבנו ז"ל אמר לו אליו דברים עלי, כי חבקני מאוד מאוד, אבל לא דיבר שום דבר. ונתעוררתי מהשינה. ותהילה לאל, מאז זה שבע עשרה שנים קודם חנוכה תשכ"ד, אני כותב מכתבים כמעט יום יום. וראיתי בזה נוראות נפלאות מאוד מאוד.
אשרינו מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו, ומה יפה ירושתנו!