ריבונו של עולם זכני להיות בשמחה תמיד, ואזכה להרגיש את השמחה ברמ"ח איברי ושס"ה גידי, עד שהשמחה תגיע לרגלי, שאזכה לרקד בכל יום מרב שמחה על גדל החסד שעשית עמדי, שנבראתי מזרע ישראל, ואני יכול לקים את מצוותיך, אנא רחם עלי והרחק ממני את העצבות והעצלות, וזכני לדבר בכל יום עם אחרים משמחה ואזכה לשמח את אחרים ועל ידי זה גם אני אזכה לשמח, ובזכות השמחה אזכה להיכלל בך לגמרי, עד שלא אראה לפני עיני רק את אימתת מציאותו יתברך, איך שאתה מחיה ומהווה ומקיים את כל הבריאה כלה, וזכני לאמונה ברורה ומזוככת שאזכה לדעת בידיעה ברורה שאתה נמצא ואין בלעדיך נמצא ועל ידי זה תמחל לי על כל עוונותי, ואזכה להכלל בך מעתה ועד עולם אמן סלה.
רבנו ז"ל אמר (לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כחו. וכל החולאת הבאין על האדם, כולם באין רק מקלקול השמחה וכו', וכפי קלקול השמחה והנגון, כן בא החולאת על האדם, וגם חכמי הרופאים האריכו בזה, שכל החולאת על ידי מרה שחורה ועצבות, והשמחה הוא רפואה גדולה בין בגשמי בין ברוחני וצריך להתגבר מאד בכל הכוחות להיות אה שמח תמיד כי טבע של האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא ייסורים, על כן צריך להכריח את עצמו בכח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל;
ואמר רבנו ז"ל (חיי מוהר"ן סימן תקצ"ג) שאפילו בעת הצער והריחוק מעבודתו יתברך וכו', וכן מה שעובר עליו כל מיני צרות ויסורים ומרירות ומכאובים וכו', עם כל זאת צריכין להתחזק להיות אך שמח תמיד, ולשמח את עצמו בכל מה דאפשר במה שמוצא בעצמו איזה נקדה טובה עדין, כי כל בר ישראל מלא נוקדות טובות, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" מאי רקתך, אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרמון;
והעולה על הכל צריך לשמח במה שזכה שלא עשני גוי כגויי הארצות וכו', ולהפך את כל היגון ואנחה והצער והיסורין לשמחה גדולה, וצריכים לשמור מאוד מאוד מעצבות ומרירות ומדיכאון שזה אבי אבות הטמאה וכו', ואפילו שהסמ"ך מ"ם רוצה לשבר אותו לגמרי ולומר לו שאין לו כבר שום תקווה ותוחלת, עם כל זאת ראוי לו לומר לעצמו, אף על פי שאני כמו שאני וכו', אף על פי כן זכיתי להיות מזרע ישראל, ולקים כמה מצוות בכל יום ציצית, ותפלין, וקריאת שמע, וצדקה, ושבת, וכיוצא, ואף על פי שגם בעשיית המצוות הם כמו שהם וכו', אף על פי כן על כל פנים יש בהם בוודאי נקודות טובות מאד שנעשה מהם שעשועים גדולים למעלה בכל העולמות, כי הרי אפלו על ידי המצוות שנעשין על ידי פושעי ישראל, כי כל זמן ששם ישראל נקרא עליו, מתפאר בו השם יתברך הרבה, כמו שכתוב (ישעוה מ"ט) "ישראל אשר בך אתפאר", וצריכים לדעת אשר המרה שחורה והעצבות מתגבר על האדם יותר מן הכל, וקשה לשברה יותר מכל המידות, ומזקת להאדם מאוד יותר מהכל. וכל עקר התרחקות של כל אדם מהשם יתברך, היא רק מחמת עצבות ומרה שחורה ודכאון שמתגברים עליו, על כן צריכין לראות לשמח את עצמו בכל הכוחות בכל מה דאפשר אפילו בעת שצר להאדם ודחוק לו מאד בגשמיות וברוחניות, הן בפרנסת הנפש, הן בפרנסת הגוף, אף על פי כן צריך לראות לבטוח תמיד בהשם יתברך שסוף כל סוף לא יעזוב השם יתברך אותו וכו', ולכן ראוי לשמח את עצמו בכל מה דאפשר;
וזה התכלית והשלמות שאדם צריך להגיע אל זה. העיקר תזכור מאד מאד מה שאמר רבנו ז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ע"ח) שצעק בקול עמוק מאד 'אין שום יאוש בעולם כלל, אין דבר כזה להתייאש', ואמר מוהרנ"ת ז"ל בזה העולם אדם נמצא בביצה גדולה וכו', ותמיד צריך לראות עם רגל אחד לצאת, ועם
רגל אחד נשקעים בתוך הביצה, אבל תמיד צריכים לזכר שהרגל האחרונה צריך לראות שיהיה כבר מחוץ לביצה זאת אומרת שעובר על כל אדם ירידות ונפילות ונשבר מכל דבר וכו' וכו', ואדם צריך להתחזק ביתר שאת וביתר עז ושום דבר בעולם שלא יוכל לשבר אותו, וידוע מה שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות י"ב:) על הפסוק (במדבר ט"ו ל"ט) "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם", אחרי לבבכם זו מינות, אחרי עיניכם זה הרהור עברה; ופרש הרב הקדוש החוזה מלובלין זכותו יגן עלינו, "ולא תתורו" שאדם אסור להתיר את הקשר שבינו לבין הקדוש ברוך הוא, אף שהוא עומד עכשיו במצב של "אחרי עיניכם" שנכשל בהסתכלות רעה, וכן "אחרי לבבכם" שנכשל במחשבות של כפירות וכו', עם כל זאת אסור להתייאש, אלא להמשיך לדבק את עצמו בו יתברך, ולא להתיר את הקשר שזה מלשון "ולא תתורו", לא להתיר את הקשר שיש בינו לבין הקדוש ברוך הוא, ולכן אסור לך להישבר משום דבר אלא להרבות בתפלה שיחה בינו לבין קונו, ואז טוב לך כל הימים, כי אין לתאר ואין לשער את גדל העניין הזה שאדם מרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולהתוודות לפניו יתברך, ואפילו שעוסק בזה ימים ושנים אסור לו להתייאש, אלא בכל פעם בכל ירידה ונפילה שעובר עליו שיישפך שיח ותפילה אל הקדוש ברוך הוא, ורק זה מציל את האדם.
ולכן חזק ואמץ בעבודה הקדושה של תפלה והתבודדות, והעיקר תתפלל תמיד על שמחה, כי כשיש שמחה יש כבר הכל, ולכן תאמר את התפלה הזו בכל יום ואפילו כמה פעמים ביום וזה יועיל לך לבוא לשמחה אמתית:
אשר בנחל חלק רסה מכתב לו
