דיבורי קודש בעבודת ה' ששמע מוהרא"ש זי"ע מפי הרה"צ רבי לוי יצחק בנדר זצוק"ל
יש הרבה שיחות וסיפורים, שמאוד נצרכים ללמוד מאנשי שלומנו היראים והשלמים, איך קיימו בשלמות את דברי רבנו. זה גם מחמם את הלב לעבודת ה' יתברך, אבל מה שנוגע למחלוקת, צריכים לברוח משיחות כאלו כמו שבורחים מאש.
אני בעצמי שמעתי מרבי לוי יצחק, המון שיחות. כי בשעה שהייתי בארץ ישראל ביליתי הרבה אצלו, ואחר כך רשמתים. ואם יהיה אלוקים עמדי אדפיסם. אבל העיקר להתמיד בלימוד 'ליקוטי הלכות', אשר רק מוהרנ"ת הבין את רבנו, ולכן על ידי ספרו יכולים להחזיק מעמד בזה העולם הועבר, ולא ליפול, חס ושלום.
(אשר בנחל, כרך מא, מכתב ו' תתקסט, שנת תשמ"ה)
יש לי אלפי שיחות מאנ"ש ששמעתי מרבי לוי יצחק זצ"ל:
יש תחת ידי כמה אלפי שיחות ששמעתי מרבי לוי יצחק זצ"ל, והעליתי אותם על הכתב, כי כל מה שדיבר – נקלט בי וכתבתי.
ופעם שאלתיו: "למה לא כתב?" וענה לי: "הזיכרון שלי היה טוב, ולא היה לי פנאי, ממילא לא מצאתי לנכון לרשום על פני הכתב.
ושמעתי מאנשי שלומנו, שעוד הכירו את רבי לוי יצחק בשעה שהתקרב לרבנו, שבטבעו היה סקרן גדול, ובפרט בעת שהיה באומן, לא עזב אף אחד, וחקר שאל ודרש מיהו ואיך התקרב, ומי אביו וכו', וכך ידע כל שיחה ושיחה על בוריה, ולכן כל השיחות שלו הן אמת.
וסיפר לי עניינים מנוראים ונפלאים מאוד.
(אשר בנחל, כרך כז', מכתב ד' רפו, שנת תשמ"ב)
אודות השיחות שנדפסו בספר "אילן החיים", תדע אהובי, אחי היקר לי מאוד, כל מקום שרשמתי "שמעתי", סיפר לי", "אמר לי", זה שמעתי מפיו הקדוש של רבי לוי יצחק פנים אל פנים.
(אשר בנחל, כרך טו, מכתב ב' מא שנת תשל"ו)
אמר לי רבי לוי יצחק: "כשהמשיח יבוא, במהרה בימינו אמן, אז יוודע היכן הייתה לרבנו (דריסת) רגל בכל מקום".
(אשר בנחל, כרך כג, מכתב ג' תפג, שנת תש"ם)
שמעתי מרבי לוי יצחק, שמוהרנ"ת מסר נפשו על כל פרט ופרט מעסקי רבנו, וביותר מסר נפשו לדבר בכל יום ויום עם אחד מרבנו.
ואם באיזה יום לא נכנס אצלו אחד מאנשי שלומנו לדבר מרבנו, יצא לחוץ לרחוב, לחפש אחר אחד מאנשי שלומנו, לדבר עמו מרבנו.
על אחת כמה וכמה אנו מוכרחים בכל יום ויום להתוועד ולדבר יחד מרבנו, והעיקר בלי שום ליצנות, כי על ידי ליצנות עוקרים עצמם לגמרי ממנו יתברך ומרבנו.
(אשר בנחל, כרך ז, מכתב תתח, שנת תשל"ג)
שמעתי מרבי לוי יצחק שאמר: "שאי אפשר לאדם שיאחז בתיקון הברית כל זמן שאינו שומר דיבורו". כי הם תלויים זה בזה (עיין ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן יט).
(אשר בנחל, כרך ז, מכתב תשמא, שנת תשל"ג)
שמעתי מרבי לוי יצחק, כי שמע מהאיש האלוקי רבי אברהם ברבי נחמן, כי לנו אין כוח ללחום עם הרע, אנחנו צריכים לעשות רק טוב, ואז ממילא יפול הרע, כאשר אמר רבנו לאחד מאנשי שלומנו: "אתה עשה טוב, ואז הרע ממילא יפול".
(אשר בנחל, כרך ז, מכתב תשמא, שנת תשל"ג)
שמעתי מרבי לוי יצחק שרצון רבנו היה, שנלך עם פאות לחוץ (היינו, לא אחורי האוזן. ועיין בליקוטי מוהר"ן (חלק א', סימן יז) שלפעמים איש הישראלי עושה נענוע בפאה שלו, וגורם שעשועים גדולים למעלה אצלו יתברך, וצריכים לקיים כל זאת בתמימות ובפשיטות גמורה.
(אשר בנחל, כרך יח, מכתב ב' תקצא שנת תשל"ח)
רבנו הלך בפאות ארוכות (עיין שבחי הר"ן, סימן טו) מוהרנ"ת הלך בפאות ארוכות (עיין במוהרנ"ת , חלק ב') .
שמעתי מרבי לוי יצחק, כי כל אלו שהיו תמיד מדברים רק מרבנו, הצליחו בכל ענייניהם, והיה להם חן נפלא, וממש הרגישו איך שאור רבנו מסובב עמהם.
(אשר בנחל, כרך יח, מכתב ב' תקמה שנת תשל"ז)
שמעתי פעם מרבי לוי יצחק, כי המלך נפוליון היה מצליח במלחמה, ושלחו לראות ולהתוודע במה כוחו ומה הסוד של נצחונו, והתגלה – כי בחזית הראשונה במקום שהיה כובד המלחמה, שם מנגנים מקהלות של כלי זמר, וכל החיילים שם הם בשמחה עצומה מערבות נעימות קול כלי הזמר, וזהו עיקר הצלחתם.
(אשר בנחל, כרך יז, מכתב ב' תסד שנת תשל"ז)
שמעתי מרבי לוי יצחק, כי אי אפשר להיקרא 'ברסלבר חסיד', רק אם יש בכוחו לשתוק למבזו ולמחרפו.
(אשר בנחל, כרך יז, מכתב ב' תסא שנת תשל"ז)
לעולם תברח מפרסום של שקר, ואף שיבזו אותך, אל תשיב למחרפיך דבר.
שמעתי מרבי לוי יצחק: "בברסלב אי אפשר שיהיה קיום, רק עם שתיקה על הביזיונות שמקבלים אפילו מאלו שמשלנו".
(אשר בנחל, כרך יג, מכתב א' תשסג, שנת תשל"ה)
אודות עניין 'ראש בית', שמעתי מרבי לוי יצחק, שאמר: בכל דור יש אחד שעל ידו עובר דבר רבנו בעולם, והוא נקרא 'ראש בית'.
(אשר בנחל, כרך כג, מכתב ג' תקיב, שנת תש"ם)
רבי לוי יצחק, אמר לי פעם אחת: "כשמדברים מרבנו, נכנס באדם הרהור תשובה נורא ונפלא מאוד, וה'בעל דבר' יודע זאת. על כן עושה כל מיני פעולות שלא יתוועדו אנשי שלומנו יחד לדבר מרבנו".
ואמר: "כמו שבשמים כל מה שממשמשים בהם, יותר ריח טוב יוצא מהם, כמו כן דיבורי רבנו. כל מה שחוזרים ומדברים מהם, כמו כן יוצא מזה הרהורי תשובה לשומעים דבריו".
(אשר בנחל, כרך כד, מכתב ג' תתיא, שנת תשמ"א)
רבי לוי יצחק, אמר לי פעם אחת, שבשבת לא נהגו לילך אל ציון רבנו. עד שהתחילו להגיע אל אומן אנשי שלומנו מפולין, והם לא הסתכלו על שום דבר והלכו גם בשבת.
(אשר בנחל, כרך כד, מכתב ג' תתמ, שנת תשמ"א)
שמעתי מרבי לוי יצחק, שהאמונה הפשוטה שהייתה לאנשי שלומנו ברבנו באומן בשעת הקיבוץ בראש השנה, זה אי אפשר לשער ולספר כלל. ממש היו יכולים להרגיש את רבנו בבית המדרש.
עוצם השמחה והאהבה שהייתה שרויה בין אנשי שלומנו אז, אי אפשר להסביר כלל. איש נפל על צוואר רעהו בנשיקות ובדמעות וכו', אשר עוררו גם את אחרים לבכות מתוך שמחה.
(אשר בנחל, כרך כד, מכתב ג' תתמ, שנת תשמ"א)
רבי לוי יצחק רגיל לומר: "המסתכל על עצמו היטב, כבר אין לו זמן להסתכל על אחרים", ודברי פי חכם חן.
(אשר בנחל, כרך יג, מכתב א' תתכא, שנת תשל"ה)
שמעתי מרבי לוי יצחק, אשר כל אלו מאנשי שלומנו, אשר אחזו את עצמם ביחד, והתוועדו יחד בכל יום ודברו מיראת שמים ודברי רבנו, הם גדלו והצליחו, כי בזה העולם עוברים על כל אחד ואחד בכל יום ויום בלבולים חדשים – הן מעצמו והן מאחרים בגשמיות וברוחניות, וההכרח להתחזק, ועל כן מה טוב ומה נעים לדבר עם חבר טוב.
(אשר בנחל, כרך יד, מכתב א' תתקעט שנת תשל"ו)
שמעתי פעם מהרב החסיד רבי לוי יצחק, כי שמע מאנשי שלומנו, שהרי רבנו הקפיד מאוד על לימוד שולחן ערוך והתבודדות בכל יום. כמו שביקש שתהיה לנו שעה התבודדות בכל יום, כן הקפידו אנשי שלומנו ללמוד שעה שולחן ערוך, ודברי פי חכם חן.
(אשר בנחל, כרך מב, מכתב ז' קכו, שנת תשמ"ה)
מה שנדפס ב'אבניה ברזל' דף סא, שמוהרנ"ת אמר, שאנשים כשרים היו אומרים שב"בין המצרים" יש להם ירידה, שיחה זו אינה אמתית, כך שמעתי מרבי לוי יצחק. אדרבה! ב'בין המצרים' הייתה לאנשי שלומנו התעוררות עצומה עד מאוד.
(אשר בנחל, כרך יז, מכתב ב' תנט שנת תשל"ז)
שמעתי מרבי לוי יצחק, שאמר בשם אנשי שלומנו: "אשר בעל שם טוב הקדוש הזהיר הרבה את תלמידיו ללמוד הרבה 'שולחן ערוך'- מחבר, רמ"א, כי התחבר ברוח הקודש גדול מאוד מאוד, והסכימו עליהם במתיבתא דרקיעא.
(אשר בנחל, כרך ז, מכתב תתב, שנת תשל"ג)
שמעתי מרבי לוי יצחק, שעיקר האמת הוא כשמביא שלום, כי אם האמת שלו מביאה מחלוקת, צריך להשליך אמת כזו, ודברי פי חכם חן.
(אשר בנחל, כרך יב, מכתב א' תקכג, שנת תשל"ד)
תדע שיש בין אנשי שלומנו הקדושים חידושים נוראים ונפלאים, הדבקים בו יתברך בקביעות, ותמיד עוסקים בתורה ובתפילה, בהתבודדות ובייחודים וכו', ושום בריחה אינה יודעת מהם, וזה עיקר המעלה הנפלאה בזה העולם – כשזוכה להצניע ולהסתיר את עצמו.
רבי לוי יצחק היה רגיל לומר: "כל מה שפחות עושים עסק מאחד בעולם הזה, הוא יותר חשוב בעולם הבא". ואצל העולם הוא ההיפוך, כל מה שעושים עסק מאחד, חושבים שבוודאי הוא צדיק גדול ונפלא.
(אשר בנחל, כרך י', מכתב א רנא, שנת תשל"ד)
רבנו אמר פעם: "אם היו העולם יודעים איך שאני מלמד דרך ארץ את אנשי, היו קיסרים ומלכים שולחים את ילדיהם אלי ללמוד דרך ארץ". כי אצל רבנו ישבו בדרך ארץ ביראה ובאימה גדולה. והוסיף רבי לוי יצחק, שדבר זה צריך להיות גם בין אנשי שלומנו, להיות בדרך ארץ גדול, באהבה אחווה ורעות.
(אשר בנחל, כרך י', מכתב א רנא, שנת תשל"ד, ועיין עוד כרך ט, מכתב א' מה. שנת תשל"ד)
רבי לוי יצחק רגיל לומר: "בברסלב אי אפשר להתקיים בלי ביזיונות, אם אתה יכול לסבול ולשתוק, אז תזכה לבוא אל עניינך, ואם לא וכו' ".
(אשר בנחל, כרך י', מכתב א קנא, שנת תשל"ד)
רבי לוי יצחק רגיל לומר בכל פעם: "דבר רבנו הוא רק תורה ותפילה, חצות והתבודדות, אין אתה יכול לקיים זאת, אל תאמר שאין זה דרך רבנו, רק ראה לומר איני יכול לקיים זאת". ודברי פי חכם חן. ודבר זה הוא ידיעה נחוצה מאוד מאוד, אשר רבים אפילו מאנשי שלומנו משתבשים בזה.
(אשר בנחל, כרך יא, מכתב רצ. שנת תשל"ד)
שמעתי מרבי לוי יצחק, כי רבי אברהם ברבי נחמן הרבה לדבר ולחזק מאוד מאוד על עניין קימת חצות, ואמר שכמו שבחר הקדוש ברוך הוא את ישראל מכל אומצות העולם. כמו כן בחר ה' יתברך את שתי שעות חצות כל היממה, ואז הזמן מסוגל מאוד מאוד.
(אשר בנחל, כרך יח, מכתב ב' תרט שנת תשל"ח)
שמעתי מרבי לוי יצחק, שאמר ששמע מאנשי שלומנו פעם בראש השנה לפרש באמצע לימוד 'ליקוטי מוהר"ן' שלמדו ברבים: "כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם", ופרשו, שזה סובב על המצוות ומעשים טובים, על התורה והתפילה שאדם עשה בהעלם ובהסתר, ואף אחד לא ידע מזה, כדי שלא יבוא לידי גאות, ואדם בעצמו כבר שכח מזה.
היינו לא רק שבני אדם לא ראו אותו ללמוד ולהתפלל ולקיים את המצוות בשמחה, אלא אפילו הוא בעצמו כבר שכח מה שהוא עשה. אזי בא עכשיו ביום הדין, והקדוש ברוך הוא זוכר כל הנשכחות שעשה מעולם, וזה מכריע אותו לכף זכות, אף אם נגזרה עליו גזרה רעה, חס ושלום.
על כן אסור להישבר משום דבר שבעולם, אדרבה הקדוש ברוך הוא זוכר כל הנשכחות שעשית דברים טובים מעולם, כי אצלו יתברך אין שום שוחד ואין שום ערמומיות חס ושלום, הכול בחשבון צדק.
על כן מה עליך להתבלבל מאחרים, ראה לחזק את עצמך בכל מיני אופנים שבעולם, ואז תראה נסים נגלים שיעשה עמך הקדוש ברוך הוא.
(אשר בנחל, כרך יב, מכתב א' תרמה, שנת תשל"ד)
משיעורים אלו (של סדר דרך הלימוד) אין אתה צריך להתבייש כלל, רק לומר: "הרבי מברסלב כל ציווה עלי". כך אמר לי רבי לוי יצחק לאחד לומר דבר זה, ויותר טוב לבלי להיכנס בוויכוחים כלל, ויאחז כל אחד דרכו.
(אשר בנחל, כרך ז, מכתב תשלג, שנת תשל"ג)
כבר אמר פעם רבי לוי יצחק לבחור אחד, ששאלו (על סדר דרך הלימוד):
"האם זה נקרא לימוד?"
והשיב לו : "אני אינני יודע כלום, הרבי מברסלב ציווה עלי כך".
ואף שיש גם מאנשי שלומנו, ששוחקים מזה – מה בכך, הם אינם יודעים את מצבך ומדרגתך, ובאמת לבסוף מתגלה, אשר אלו מאנשי שלומנו אשר מתנהגים בדרך הפשטות, להתחיל בימי הנעורים, לומר הרבה דפים גמרא ופרקים משניות וסימנים 'שולחן ערוך', הם זוכים לגמור ולסיימם פעם אחר פעם, וכבר כל כך הורגלו בכרך, עד שאינם עוזבים את זה כל ימי חייהם, ועל ידי ריבוי הלימוד לסיים פעם אחר פעם, ברוב הזמן נפתח לבם ודעתם, עד שבקיאים בכל התורה ממש, בלי שום גוזמא.
וכאשר אמר רבי לוי יצחק: "שהוא הכיר אנשים פשוטים, שלא ידעו בין ימינם לשמאלם, ועל ידי שסלקו שכל ודעת עצמם, התנהגו בדרך הנ"ל, לבסוף נעשו גאונים ממש.
(אשר בנחל, כרך ז, מכתב תשמא, שנת תשל"ג)
ליקט וסידר: הרב דן כהן