חי בשנים: לא ידוע – ג'תתק"כ, נפטר בגיל: לא ידוע • מקום מנוחתו: מירון, ישראל
התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי (מכונה גם 'רשב"י') היה בדור הרביעי של התנאים ואחד מחמשת תלמידיו של רבי עקיבא.
בצל השלטון הרומאי
רבי שמעון נולד כחמישים שנה לאחר חורבן בית שני, והתגורר בצעירותו בגליל. החיים בארץ ישראל לא היו פשוטים באותה התקופה משום רדיפות הרומאים שהיכו ביהודים בחוזקה וגזרו גזירות נגד היהדות. כשנתפס רבי עקיבא על ידי הרומאים והובא לבית האסורים, המשיך רבי שמעון שהיה מגדולי תלמידיו להגיע אליו וללמוד תורה מפיו.
רבי שמעון לא הסתיר את דעותיו נגד השלטון הרומאי, כמובא במסכת שבת שישב יחד עם רבי יהודה ורבי יוסי ויהודה בן גרים ודיברו ביניהם על מעשי הרומאים, אמר רבי שמעון: "כל מה שתקנו, לא תקנו אלא לצורך עצמן. תקנו שווקין – להושיב בהן זונות, מרחצאות – לעדן בהן עצמן, גשרים – ליטול מהן מכס". הלך יהודה בן גרים ומסר את הדברים לשלטון הרומאי ובעקבות כך נגזר להוציא את רבי שמעון להורג. כאשר שמע רבי שמעון שהמלכות גזרה עליו מיתה, התחבא יחד עם בנו רבי אלעזר באחד מבתי הכנסת ואשתו הייתה נוהגת להביא להם אוכל בכל יום, אך כאשר ראה שהשלטון לא מוותר וממשיך לחפש אחריו החליט לברוח למערה בפקיעין, שם התחבא יחד עם בנו במשך 13 שנה.
במערה זכו רבי שמעון ובנו לגילוי מלאך אשר לימד אותם תורה וגילה להם סודות נשגבים ועליונים מחכמת הקבלה. בפתח המערה צמח בנס עץ של חרובים ומעיין מים על ידו כדי שיוכלו להתקיים. בכל ערב שבת הוציא עץ החרובים תמרים בכדי שרבי שמעון ובנו יענגו את השבת. מאחר וחששו שבגדיהם יתבלו, הם היו מורידים אותם ומכסים את עצמם בתוך בורות עד צוואריהם, רק לתפילות היו יוצאים ומתלבשים בבגדיהם.
לאחר 12 שנה אמר אליהו הנביא לרבי שמעון ובנו שהתבטלה הגזרה. כשיצאו מהמערה והלכו לכיוון העיר, ראו חקלאי שעובד את האדמה וכעסו שעוסק בגשמיות ואינו לומד תורה, מיד יצאה אש מעיניהם והחלה לשרוף כל דבר שעמד לנגד עיניהם. יצאה בת קול מן השמים ואמרה: "להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם!". לאחר שנה נוספת במערה, יצאה שוב בת קול מהשמים ואמרה: "צאו מן המערה!".
לאחר כמה זמן הלך רשב"י ברחוב וראה את יהודה בן גרים שהלשין עליו לרומאים, אמר: "עדיין זה קיים בעולם?!" נתן בו עיניו והפך אותו לגל של עצמות.
ספר הקבלה
לאחר צאתו מהמערה, קיבץ רבי שמעון תשעה תלמידים והתיישבו כולם במערה השוכנת בין מירון לצפת, שם למדו את הסודות הנפלאים שנגלו לו במערה ומשיחות אלו חובר ספר הזוהר הקדוששנרשם על ידי רבי אבא בפקודת רבי שמעון מפני שהוא ניחן בכישרון מיוחד של כתיבה והסתרת רמזים בתוך כתיבתו, כך רק מי שנמצא ברמה רוחנית גבוהה ידע לפענח את הנכתב בספר.
בזוהר כתוב שלרבי שמעון ניתנה הרשות לגלות את סודות התורה ולכותבם, אך משום שעדיין לא הגיע זמנם להתגלות לרבים נגנז הספר למשך מאות שנים. מסופר שכעבור כחמש מאות שנה, התגלו כתבי הזוהר על ידי ערבים המתגוררים באיזור צפת. הם שמחו מאוד לגלות נייר, שהיה מצרך נדיר לאותם ימים, והשתמשו בו לעטיפת דגים. אחד מחכמי צפת שקנה דגים בשוק נדהם לגלות את הכתוב על הנייר בו היה עטוף הדג ומייד החל לחפש ולקנות מהערבים את כל הדפים שהיו ברשותם ואסף וחיבר אותם לספר.
מאות שנים אחר כך יצא ספר הזוהר לראשונה על ידי המקובל רבי משה דה לאון, אך היה שמור לחכמים בלבד, עד לתקופת האריז"ל שהחליט שמצוה לפרסמו. במקור ספר הזוהר היה על כל עשרים וארבעה ספרי התנ"ך אך כיום קיים רק הפירוש על חמישה חומשי תורה.
גדולתו
רבי יוחנן בן אלעזר אמר בשם רבי שמעון בן רבי יוסי בן לקוניא: "כדאי הוא רבי שמעון בר יוחאי לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו". רבא אמר: "כל אשה שיולדת תבקש רחמים, יהי רצון שיהא בנה כרבי שמעון".
מסופר שרבי חייא הגדול הלך ללמוד תורה מפי בעלי המשנה, בהגיעו אל רבי שמעון בר יוחאי ראה פרגוד של אש חוצץ בין חלקי הבית ורבי שמעון והחברים יושבים לפני פרגוד האש. תמה רבי חייא והחליט להקשיב לתורתם, כך ישבו שני ימים שלא אכלו ולא שתו ובדבקותם העצומה לא הבחינו בכלל אם יום או לילה. לאחר כמה זמן בא רבי חייא וסיפר את המראה שראה לרבי יהודה הנשיא שתמה עד מאוד לנוכח גדולתם, אמר לו אביו רבן שמעון בן גמליאל: "דע לך בני, שרבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר הינם גיבורים בתורה כאריות. ואין רבי שמעון כשאר האריות, עליו נאמר: 'אריה שאג מי לא יירא'. ומה אם עולמות של מעלה מזדעזעים ממנו, אנחנו על אחת כמה וכמה! הוא האיש שמעולם לא גזר תענית על מה ששאל וביקש, אלא הוא גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים, הקדוש ברוך הוא גוזר והוא מבטל".
הרב הקדוש מקרלין אמר עליו: "מה הקדוש ברוך הוא לכל אף רבי שמעון לכל, אפילו לחייבים".
פטירתו
נפטר במירון בתאריך י"ח אייר ביום ל"ג בעומר לשנת ג'תתק"כ ושם נקבר. ביום פטירתו גילה לתלמידיו סודות תורה גדולים ועמוקים ואת דבריו סיים בפסוק "כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם" ויצאה נשמתו במילה "חיים".
בזוהר הקדוש מסופר על פטירתו שעמדה לשקוע השמש באותו היום, פתח רבי שמעון ואמר: "כל ימי ביקשתי לגלות סודות אלו, אך לא עלה בידי, ורק עתה ניתנה לי רשות. הריני גוזר שלא יחשיך יום זה ככל הימים, שהרי יום זה כולו ברשותי הוא, והריני מתחיל לגלות בו נסתרות". רבי שמעון ישב ודרש, רבי אבא ישב לפניו וכתב, ורבי אלעזר חזר על הדברים. כל התלמידים שהיו עימו הקשיבו לסודות המתגלים, אש ליהטה סביבם והשמש לא שקעה. רבי שמעון גילה סתרי תורה מעומקה של תורת הסוד, עד שהגיע לפסוק: "כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם".
אמר רבי אבא: "לא סיים רבינו הקדוש לומר: 'חיים', עד שנחלש דיבורו. אני שכתבתי, ביקשתי לכתוב עוד, ולא שמעתי, ולא נשאתי את ראשי, כי האור מרבי שמעון היה חזק, ולא היה ביכולתי להסתכל. כאשר שמעתי בת קול הקוראת ואומרת: 'אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך', הזדעזעתי. שמעתי קול אחר: 'חיים שאל ממך, נתת לו, אורך ימים עולם ועד'. כל אותו היום לא פסקה האש מהבית, ולא היה מי שיתקרב אליו, כי סובבהו האור והאש. כל אותו היום נפלנו לארץ ובכינו. לאחר שפסקה האש, ראינו לרבנו הקדוש, קודש הקודשים, שהסתלק מן העולם – עטוי בלבושו, שוכב על ימינו, ופניו מחייכות".
קם רבי אלעזר בנו, נטל ידיו ונשק להן. ביקשו החברים לבכות ולא יכלו לדבר. קם רבי חייא על רגליו ואמר: "עד עתה רבינו הקדוש פעל בשבילנו, עתה הזמן לפעול בשבילו". קמו רבי אלעזר ורבי אבא והוציאו את מיטתו. החלה המיטה לרחף באויר, ואש לוהטת הולכת לפניה. וכולם שמעו בת קול האומרת: "עלו ובואו והתאספו להילולא דרבי שמעון, יבוא שלום ינוחו על משכבותם". כאשר נכנס למערה, שמעו קול במערה: "זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות. כמה גזרות הומתקו ביום זה בגללך! אתה הוא רבי שמעון בר יוחאי, שבוראו מתפאר בו בכל יום! אשרי חלקך, כמה עולמות עליונים נשמרו בשבילך. עליך נאמר: ואתה לך לקץ ותנוח, ותעמוד לגורלך לקץ הימין".
לזכר האש הגדולה שליהטה בבית כל אותו יום, ולאורה נאמרו הסודות הגנוזים, נוהגים בכל תפוצות ישראל להדליק מדורות ולשיר לאורן את הפיוט המפורסם: "בר יוחאי, נמשחת, אשריך, שמן ששון מחבריך".
לפני פטירתו ביקש רבי שמעון מתלמידיו שלא להצטער ביום פטירתו אלא לשמוח בו. וכך מדי שנה מאות אלפים באים למירון כדי להשתתף ביום שמחתו של רבי שמעון בר יוחאי, ונוהגים לעשות לבניהם חלאק'ה בהגיעם לגיל שלוש.
יצויין כי התמונה המפורסמת כתמונתו של רבי שמעון אינה תמונה אמיתית ועל כך התבטא כבוד קדושת מוהרא"ש זצוק"ל ואמר: "כל התמונות והציורים שיש מהקדמונים ומהדורות הראשונים, הכל הבל ורעות רוח שאין לזה שום מקור, רק שאחד בעל דמיון צייר תמונות אלו כפי דמיונו, כגון צורת רבי שמעון בן יוחאי עם כיפה שכתוב על זה שמע ישראל".
זכותו הגדולה של התנא הקדוש תגן על כל עם ישראל, אמן.